כשאמא לא אוהבת את הילד שלה

"אבא שלי איחל לי אתמול שיהיה לי שיברון לב, בנוסף לאמירה הנחרצת שאני טיפשה חסרת תקנה... בלילה נתקפתי פתאום בחרדה קטנה שאולי אחנק למוות, אבל אז הרגעתי את עצמי שאם אמות אבא שלי יאהב אותי, וכבר לא יגיד לי שאני טיפשה ולא מוסרית".

"הורים מרעילים" - כך קוראת הפסיכותרפיסטית דנית בר לאמהות ואבות המנוכרים ועוינים כלפי ילדיהם או כלפי ילד אחד מסוים. בספרה "ילדות של נסיכה" היא מספרת את סיפורם של אותה בת לאב לא אוהב ושל ילדים רבים אחרים שגדלו ובגרו ללא אהבה ותמיכה, וניסו כל חייהם להבין מה עשו שגרם לכך. 

"הספר מדבר את שתיקתם של המורעלים", מבהירה בר בריאיון עימה. "פיצוח תופעת ההרעלה ההורית הוא בבחינת פיצוח תעלומה. מדובר בתהליך התפתחותי של המורעל, שמבקש להבין מה לא בסדר בהורה ולאו דווקא בו עצמו, כפי שנטען נגדו כל חייו. נלווית לזה ההכרה הנדרשת שילד לא יכול לגרום להורה מרעיל לאהוב אותו באמת, ושאין לזה קשר להתנהגותו ולמעשיו שלו".

בר, אמא לשלושה ילדים וסבתא לחמישה נכדים, היא פסיכותרפיסטית כבר יותר מ-40 שנה. בעבר עבדה בבית החולים הדסה ואף ניהלה את השירות הסוציאלי שלו, הרצתה, לימדה וגם הייתה פעילה בצוות המומחים של תוכנית הרדיו "שנינו יחד וכל אחד לחוד" בקול ישראל.

סיפורים חוזרים ונשנים על הורים מתנכרים, שנתקלה בהם במשך שנים במסגרת עבודתה, הביאו אותה למסקנה שמדובר בתופעה אחת - "טפטוף של אינפוזיית רעל", כפי שתיארה זאת באוזניה צעירה שחוותה את היחס הזה בכל ביקור בבית הוריה.

"סבך היחסים בין הורים וילדים העסיק אותי כל החיים", מספרת בר. "מעולם לא הבנתי מה גורם ליחסים עכורים במשפחה בכל כך הרבה בתים, ומדוע דווקא ילדים מרצים סופגים לעיתים כה קרובות יחס תוקפני ועוין מההורים. תמיד, אפילו כילדה, התקוממתי נגד התפישה המקובלת שהורים כועסים על ילדיהם ומענישים אותם כי 'הם לא בסדר', כלומר הילדים ולא חלילה ההורים. ההכרה שמשהו בהורה המרעיל 'לא בסדר' עומדת בבסיס הדחף לכתוב ולנסות לפצח את התופעה".

בר מוסיפה כי רבים מאותם ילדים "מורעלים" מגלים זאת רק בשנות ה-50 לחייהם - "כשמתחילה להתפתח יכולת טובה יותר לקבל פרספקטיבה על החיים, על הילדות ועל היחסים המשמעותיים".

בספרה, שקיבל את שמו בהשראת סיפורה של שלגיה (ילדה מורעלת בפני עצמה, לדבריה של בר), היא מתארת התעללויות רגשיות שנצרבו בלבבות. את ההתעללות הזו היא מכנה "שקטה ומושתקת" בשל אופיה המתעתע. "בשונה מאופני התעללות אחרים כגון אלימות פיזית, קללות וגידופים תכופים, פגיעה מינית ודומיהם - הרעלה היא התעללות מתעתעת", היא מסבירה. "מדהים אותי בכל פעם מחדש להיווכח כמה הורים מרעילים הם אנשי חינוך, רפואה, אמנים, סופרים ואנשי רוח. נאורים וחביבים בחוץ ואפלים בחדרי חדרים. מעין ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד. לכן גם אחת הבעיות הקשות שמולן ניצב הילד המורעל היא הצורך לגונן על התדמית החיובית של הוריו, והידיעה שממילא אף אחד לא יאמין לסיפוריו".  

אילו מאפיינים יש להורים מרעילים?

"הורים מרעילים הם הורים 'חורגים' מבחינה רגשית. כלומר מנוכרים ונוטשים רגשית, קשים ועוינים כלפי ילדיהם או ילד מסוים ש'מסומן' ומוכתם. הם מועלים בחובתם להשתית את הקשר עם ילדם על אמון בסיסי ש'אתה הילד שלי, ואני אוהב אותך בכל מצב'. ילד מורעל הוא לעולם ילד על תנאי.

"אחד מכאבי הלב הקשים בהקשר זה הוא בכך שילדים לא רק שמתקשים להתמודד עם הורות מרעילה בילדותם, אלא שמערכת יחסים זאת פוגעת בדימוי העצמי ובתפישת העצמי של הילד. מי שדחוי רגשית בבית, זהותו וביטחונו האישי לא מתפתחים כראוי. יתרה מכך, גם מי שמרצה ולא מבין מדוע אינו משיג את אהבת הוריו, וגם הילד המרדן ש'מצדיק' את העוינות כלפיו בהתנהגותו, לכודים במערכת היחסים המרעילה, המנוכרת והמשפילה". 

מדובר בהורה אחד או בשני ההורים?

לרוב אחד ההורים, בעיקר האם, הוא ההורה המרעיל בעוד ההורה האחר פסיבי, לא רואה לכאורה, עובד מחוץ לבית וכדומה, ומפקיר את הילד לחסדי ההתעללות. זו תמונה דומה למצבים של אלימות ופגיעות מיניות במשפחה, שבהם הורה אחד 'פעיל' והאחר מאפשר. עם זאת, במשפחות רבות יש הסכמה על ילד מסוים שמוגדר כ'בלתי אפשרי'".

ילדים להורים שכאלה, לדברי בר, "מפחדים פחד מוות" מהוריהם. בכמה מקרים קיצוניים שחזרו בבגרותם אירועים שבהם חשו כי הוריהם באמת רצו להרוג אותם. בספרה מוזכרת למשל אישה בשנות ה-50 לחייה, שזוכרת איך בכתה כשנכנס לה סבון לעיניים כשהייתה בת חמש. בתגובה דחפה אמה את ראשה לתוך המים "כדי שתשטוף את העיניים", והיא בלעה מים ונחנקה. כשהתעמתה עם אמה בבגרותה והביאה דוגמאות נוספות למקרים שבהם הרגישה שהיא כמעט מתה, ענתה לה אמה – "מעניין, דווקא אותך לא רצינו להרוג. ואם היינו רוצים להרוג אותך היינו הורגים אותך, ידענו איך". 

שכנים, חברים או בני משפחה יכולים להבחין בילד שגדל בבית כזה? מה הם יכולים לעשות במצב כזה?

"אענה על השאלה הזאת בדוגמה. סיפרה לי חברה שבהיותה מורה צעירה, בשנת ההוראה הראשונה שלה, נתקלה בזוג הורים של תלמידה מאוד אינטליגנטית ורגישה. בכל פעם שהחמיאה לבת, הגיבה האם בכעס עצור ובלעג וטענה שהיא מפנקת את הילדה, מוותרת לה ומגזימה במחמאות עליה. 'אף פעם לא הבנתי את האובייקטיביות המשונה הזאת של האם. איך זה יכול להיות שהיא לא אהבה אותה?', אמרה החברה. ולגופו של עניין, קשה מאוד לשים את האצבע על הבעיה מבחוץ, על אף שבתוך הרבה מאוד משפחות מסתודדים מאחורי הגב של אנשים ויודעים לזהות עוולות שעושים הורים לילדיהם".

בר מוסיפה כי הורים רבים ממשיכים ביחס העוין כלפי ילדיהם הבוגרים גם לאחר שאלה יצאו מהבית והקימו משפחה משלהם. 

ההורים האלה מודעים להתנהגות שלהם?

"מעטים הם ההורים הלוקחים אחריות על האמת הרגשית שלהם ועל הנזקים שהם מעוללים לילדיהם. לא אחת הורים אלה הופכים ילד מועדף במשפחה למעין משת"פ להרעלה. בכך הופך המועדף למורעל מבלי דעת ולמרעיל מדעת. הורים שמוכנים להכיר בעובדת היותם מרעילים ולהתנצל בפני ילדם עושים בכך תיקון אדיר. לא פגשתי אפילו אדם אחד שלא מחל להורה שהתנצל". 

אבל מקרים כאלה, כאמור, הם נדירים לעומת המקרים שבהם ההתעללות נמשכת חיים שלמים. "אחת הדוגמאות הקשות ביותר שראיתי, כתובה שחור על גבי לבן, היא בקשתה האחרונה של אם מרעילה - שלאחר לכתה בנותיה יישבו שבעה בנפרד, ושהבת המורעלת לא תוכל להיכנס לבית האם. בתום אותו שבוע גילתה אותה בת כי נושלה כבר לפני 20 שנה מכל רכוש או כספים - בידיעת אחותה".

ובכל זאת, האם יש מקום לסליחה? בר מסבירה כי תהליך ההחלמה ממצב כזה מצריך השלמה כלשהי, אבל לאו דווקא עם ההורה המרעיל. "הסליחה לא חייבת להיות מופנית בהכרח כלפי ההורה, אלא מיועדת ליישוב הסכסוך הרגשי הפנימי של הילד בבגרותו, כך שיוכל לאפשר לעצמו היפרדות רגשית, ולעיתים פיזית, מההורה ובכך לנסות לשבור את מעגל ההרעלה ביחסיו הבוגרים".

מניסיונך, האם ילד שחי בבית "מורעל" יהפוך בהכרח להורה "מרעיל"?

"אחת המטרות החשובות ביותר, מבחינתי, בכתיבת הספר הייתה להעביר את המסר שככל שהילד המורעל יבין, יפצח ויטפל בפצע הנפשי הזה, הוא יוכל להחלים ממנו ולא להפוך להיות הורה או בן זוג מרעיל, שלא לדבר על היותו הורה או בן זוג מורעל. או כפי שאמרה לי פעם אישה ששכפלה את היחס המרעיל שעליו גדלה כאם - 'אני כזאת כי אני לא מכירה משהו אחר'. גם מי שלא מכיר משהו אחר יכול ללמוד בבגרותו משהו חדש".