רגע לפני הגמר: מה לא עבד ב-"2025", ומה דווקא כן

"בראשית" מבצעת סלפי התרסקות על הירח וכנסיית נוטרדאם עולה באש. כן, לא משנה כמה רחוק בהיסטוריה או בחלל הגעתם, לכל דבר יש סוף. גם לעונה הראשונה של "2025" יש סוף, שיגיע מחר (ד', קשת), ומכיוון שבכל זאת מדובר בפרויקט שאפתני לא פחות מהשניים הקודמים, ורוב הסיכויים שהשכונה ביבנה תאכלס עוד כמה תושבים, אולי זה הזמן לשיחת ביניים קצרה ולניסיון להבין איפה טעינו וגם איפה צדקנו. מה עבד ומה פחות, כשהכל נאמר, כמובן, מהפוזיציה של הכורסה.

"2025" יצאה לדרך עם הכרזות שאפתניות למדי על סינתזה בין "הישרדות" ל"האח הגדול" ורמיזות פילוסופיות ליקום עתידני שיבטא את הדילמות שהאדם המודרני מתמודד איתן בעולם קפיטליסטי, או במילה אחת: כסף. הכסף, שמסמל את הערך של כל מתמודד במשחק, אמור היה לייצר מערבולות אמוציונליות שיבעירו את העיר מבחינה חברתית. הירארכיה של שווים ושווים יותר, כמו בחיים. הדרכים להשיג את הכסף או לשמור עליו היו אמורות לספק את הפן האסטרטגי המושכל של המשחק, לטובת הצופים שמיצו את ריבי הריאליטי האדירים שנסובו על פתיתים ופטרוזיליה.

קורין גדעון וארז טל(צילום: טל גבעוני)

אלא שהמקום שהכסף תפס במשחק היה מורכב, לטוב ולרע, לפעמים מורכב מדי. בתיאוריה, הרעיון אמור לעבוד – הרי בחיים האמיתיים שלנו כסף הוא עניין רגיש והקיום שלנו תלוי בו לא מעט. גם ב-"2025" הכסף אמור לאלץ את התושבים לשלב שיקולים כמו סולידריות מצד אחד ואינטרסים אישיים מצד שני. אבל הבעיה הראשונה של "2025" היא שהקשר בין ההגדרה שהבטיחה "פורמט שמתבסס על כסף" ומצריך תושייה כלכלית ובין מה שקיבלנו בפועל הוא קלוש במקרה הטוב.

הערך הכספי במשחק הורכב מכמה אלמנטים: עלות החיים בעיר, המענקים מהצופים, חלוקת הכספים מהמשימות, מיסוי, העברת כספים בין התושבים וכמובן, המילה הקסומה מכולן, שבשבועיים האחרונים התפשטה בעיר מהר יותר מחצבת – הירושות. על פניו, ריבוי אלמנטים שהיו אמורים להפוך את המשחק למותח והפכפך, אלא שהנפח שהפורמט נותן לכל אחד מהמרכיבים האלה היה לא מאוזן.

העירייה(צילום: גדעון לוין)

עלות החיים בעיר, אם זה אוכל, לינה, ביגוד או בידור, הייתה זניחה והפכה ליותר זניחה ככל שהמשחק התקדם. בעיקר כי תושב שקיבל מענקים מהקהל, שהיו גבוהים יחסית, תמיד נשאר במשחק. בכלל לא משנה אם הלכת לישון בחדר במלון או אכלת במסעדות שף, לא משנה כמה הצלחת לחסוך, אם לא קיבלת כסף מהקהל – אכלת אותה. לאורך כל החודשיים בעיר, הצופים חילקו מענקים פחות או יותר לאותם תושבים ואלמנט המתח הלך לאיבוד, מה שאולי מסביר את הנשירה של המתמודדים בשליש הראשון של העונה.

גם העברות הכספים בין התושבים לקו באותה מחלה – המחנות נקבעו פחות או יותר מראש, היה ברור מי ינסה להציל את מי והמשחק התנהל במישור הזה באופן כמעט אוטומטי. בשלב מסוים המענקים והעברות הכספים הוגבלו רק לתושבים שהיו בתחתית הטבלה ועמדו בסכנת הדחה, אבל כאמור, מעט מדי ומאוחר מדי. גם הירושות, כמו שמסתמן בימים אלה ממש, הפכו לגורם משמעותי במשחק ויכול להיות שאפילו יכריעו אותו. גם להן, אגב, אין שום קשר להתנהלות כלכלית.

דודו קובי(צילום: ערן לוי)

לא במקרה נחתה בקשת התביעה מאנדמול על דמיון מוגזם ל"האח הגדול". בסופו של דבר המטרה היא זהה – לקבץ מתמודדים בזירת גלדיאטורים מבודדת (יותר או פחות), לזרוק פנימה את המינימום שהם צריכים כדי להתקיים פלוס כמה תמריצים ("היי! תראו! טבלה עם מספרים!") ולחכות שהמים ירתחו. בניגוד ל"האח הגדול", למשל, שם לדיירים אין הרבה מה לעשות כדי לקדם את עצמם במשחק, ב"2025" לתושבים יש במובן מסוים שליטה בגורל של עצמם, וכדי להביא אותם לקונפליקטים עם התושבים האחרים צריך לספק להם נקודות חיכוך.

מהבחינה הזאת הפונקציה של ניהול משימות וחלוקת כספי המשימות עבדה לא רע. אי אפשר לספק את כולם ותמיד נכנס מרכיב רגשי לעסק. אפילו אם הסכומים לא קבעו מי לתחתית ומי לפסגת הטבלה, מספיק שהרגשת אהוב פחות כדי שתיכנס למגננה רגשית. המיסוי עבד אפילו יותר טוב, כי מיסוי מאסיבי מכמה תושבים יכול היה להוריד תושב לחלק האדום והפחות ידידותי של הטבלה. אבל בסופו של דבר, כשהתושבים עצרו לחשב מה הכסף שלהם עשה היום, לכל אחד מהם היתה שורה משלו בטבלה להתבודד איתה ולהרהר בחיים עצמם.  

עיר עתידנית? לא כל כך(צילום: גדעון לוין )

בנוסף, ל"האח הגדול" היו כמה אלמנטים חיוניים שנעדרו מ"2025". הראשון הוא המבנה עצמו – בית האח הגדול הוא אולפן קטן, קטן משנדמה לצופה, שהמצלמה מוסיפה לו כמה מטרים בדיוק כמו שהיא מוסיפה לטאלנטים כמה קילו. החיכוך הוא בלתי נמנע. העיר של "2025" היא גדולה יחסית, אתה לא חייב להיתקל במי שאתה מעדיף שלא לפגוש. האילוץ הכספי ב"האח הגדול", שמגיע בצורת תקציב, משותף לכל הבית. כולם צריכים להסכים על חלוקת התקציב, כולם צריכים לאכול מאותו סטאש ומה שאכלת היום, ייגרע מהתפריט של דייר אחר מחר. המשימות שקובעות את התקציב הן משותפות – פישלת במשימה, כולם יסבלו, לא רק אתה. גם פה נעשה תיקון של ההפקה – מתוכנן מראש או לא, אין לדעת - כשמקומות הלינה צומצמו ואילצו תושבים להתהמלס, התושבים הצטופפו, אבל לא מספיק.

ההשוואה הבלתי נמנעת ל"האח הגדול"(צילום: מיכה לובטון)

כל שזה נוגע לליהוק, כאן מדובר יותר בטעם אישי. בצד אחד של הסקאלה אפשר למצוא את הודיה, שהצליחה להגיע לישורת האחרונה בלי לריב עם אף אחד, עם חיבובים מהתושבים האחרים וגם מהצופים בבית, בלי להתגבר על מיסויים ועם קונצנזוס לגבי היותה בחורה טובה בסך הכל. מהצד השני אפשר למצוא דווקא את החבר הטוב שלה, דודו קובי, הברקת העשור.

קובי הצליח להפנים את חוקי המשחק ולקח אותו רחוק יותר מהאנשים שפיתחו אותו. הוא העביר שעות ארוכות וריקות בחישובים מסובכים של המסלול שלו לצמרת תוך שהוא לוקח בחשבון את כל הסנריומים האפשריים. מעבר ליכולות המתמטיות שלו, קובי התברר גם כמיינד פלייר מדהים וקר רוח, ברמות ש- כן, אני מודה - גבלו לא פעם באכזריות, בין היתר כי אף תושב אחר לא העמיד לו תחרות ראויה בתחום הזה. אישית הייתי צופה בפורמט שהיה מוצא עוד כמה דודו קובים ומלהק אותם לכל תוכניות הריאליטי הקיימות, אבל יש לי תחושה מעורפלת שאני בדעת מיעוט.

הודיה כהן(צילום: ערן לוי)

האלמנט האחרון הוא לאו דווקא מרכיב בפורמט עצמו אלא האופן שבו הוגדר הפורמט ותווך לצופים עוד לפני שעלה לאוויר. מעבר לתיאור שלו כמשחק כלכלי שיצר ציפיות מסוימות גם בקרב התושבים עצמם (זוכרים איך באחת התוכניות הראשונות תושבת כלשהי הציעה לאחת הרובוטיות לסדר את החנות תמורת כסף? יוזמה כלכלית שלא הבשילה כי המשחק הוא לא באמת כזה), היתה גם בעיה עם ההגדרה של "עיר עתידנית".

עתידנות היתה הדבר האחרון שאפיין את "2025". ספרו לי עוד על תלאות הקיום כשאתה נאלץ לפרנס את עצמך עם תקציב מוגבל ומדי פעם מזמין כמה מצרכים באינטרנט או במכונות רחוב. ולא, רובוטים חמודים וגידמים, שלמען האמת הפורמט חייב להם כמה מהשיחות היותר מעניינות שהתרחשו לאורך העונה, לא הופכים את העניין לעתידני למרבה הצער. גם האורבניות לא בדיוק באה לידי ביטוי והחנויות ובית הקפה שירתו בעיקר את נותני החסות של התוכנית. זה לא היה נורא כל כך אם אף אחד לא היה מכריז על הפורמט כ"עתידני" עד כדי כך שעל זה מבוסס שם התוכנית, והציפיות היו יותר ריאליסטיות. תוסיפו לזה פתיחה פושרת של העונה עם פורמט מורכב שבלתי אפשרי להסביר אותו בתוכנית אחת, ותחרות מול השלב הכי מותח של פורמט וותיק שכבר הוכיח את עצמו, והתוצאה היא אבדן תנופה ראשוני חשוב אצל הצופים.

בסופו של דבר "2025" הוא פורמט עם פוטנציאל. קשה לקבוע אם היתה דרך לאפות אותו עוד קצת לפני העלייה לאוויר – יש דברים שלומדים רק תוך כדי תנועה – אבל סביר להניח שההשקעה הכספית העצומה של קשת תבטיח לפחות עוד עונה אחת, בוגרת יותר ולמודת ניסיון, בניגוד לפתיל הקצר שמאפיין בדרך כלל את שוק הטלוויזיה הישראלי, שקוטם באיבם ניסיונות אם הם לא מספקים מיד את התוצאה הרצויה. בסך הכל, לכולנו יש מה להרוויח מעוד פורמט ריאליטי טוב, בברכת "מי יתן ונפגש כולנו בחלק העליון של הטבלה".