רביטל ויטלזון יעקבס: "טיולים ואני לא הולכים ביחד"

אם השם רביטל ויטלזון יעקבס לא מוכר לכם, כנראה שאין לכם שום קשר לעולם ההורות או שאתם חיים על כוכב אחר. נראה שהסטנדאפיסטית שחוגגת אוטוטו 40, הפכה לפסיכולוגית הווירטואלית של כל הורה. יש לה אומץ להגיד מה שרוב ההורים מסתירים, ולמרות שהפכה לכוכבת רשת, היא לא מרגישה צורך לפרסם רק תמונות שמחות, כדי לצבור לייקים, אלא דווקא להפך.

לרגל תחילת עונת הטיולים וחופשת פסח שהתחילה לילדים כבר לפני שבוע, חשבתי שזו הזדמנות טובה לעשות איתה ראיון מחויך במיוחד על הצורך של כל כך הרבה הורים לטייל בחמסין, במקום לזפזפ מול הטלוויזיה במזגן.

קבלו את אחת הנשים המצחיקות שיצא לי להכיר: נשואה ואם לחמישה - רותם (12), יובל (10), גילי (7), נועם (5) וזוהר בת השנתיים. סטנדאפיסטית, מתמחה בזילוף בכוסמין, מתנדבת בכל וועדי הגן והכיתה (גם במסגרות בה אין לה ילד), ואישה שהייתה בקלות מוותרת על טיולים בטבע.

טיול משפחתי - הצד שלה:

"את יכולה לקרוא לכתבה 'זאתי מהאוטו' או 'ההיא מאוטו'", היא מתחילה וממשיכה תוך כדי דיבור מהיר ומסחרר: "חלק גדול מהטיול קורה בנסיעה. זו בדיוק הסיטואציה בה מתקיימת דינאמיקה שמתאימה לטיפול משפחתי במיוחד בפקקים. אם את אמא לקטנטנים, את תקועה מאחורה בבוסטר, נמחצת עם כל המשקל שלך אחרי הלידה, כשהשאיפה היחידה שלך היא להיות עם הטלפון מקדימה, ושיעזבו אותך בשקט.

"אם את מקדימה, והילדים גדולים יותר, מתחילות ההערות/שאלות: 'אני צמא', 'אני רעבה', 'מתי מגיעים?' שמת לב שילדים רעבים כל הזמן? אכלו חטיפים - רוצים מתוקים, אכלו מתוקים - רוצים אוכל 'אמיתי', והשאלה כל הזמן: 'מתי אוכלים?' בטיול ממוצע יש יותר עצירות רק כדי לאכול מאשר קילומטרים של נסיעה או הליכה".

"לאורך כל הדרך הוא מנסה להתחרות עם הוויז מי צודק או להסב את תשומת ליבנו למחלף החדש שבנו או לכל דבר אחר שקורה מחוץ לאוטו. אבל באוטו - בלגן. הוא מנסה לעזור ואני מנסה לשרוד את המריבות שלא מפסיקות, עד שאני לא מסתובבת אחורה ושואגת: 'סתמו'".

מנסה לשרוד את המריבות(צילום: אלבום פרטי)

מגחכת: "הם לא נרדמים כי הם רבים, ואם הם יירדמו זה יקרה רק שמגיעים לתחילת המסלול, ואז נשאלת השאלה: האם להעיר אותם או לא? אם נעיר אותם, ככל הנראה כולם יתעוררו על רגל שמאל, דבר שיכול ללוות אותנו לאורך כל המסלול, ואם לא נעיר אותם וניתן להם לישון, מה נעשה עם החברים שמחכים לנו?"

"טיולים ואני - לא הולכים יחד. אני בן אדם מלא בחרדות. מפחדת מכל דבר. הכי מפחיד אותי - נפילות, מים ואש. אני צריכה ששתי הרגליים שלי יהיו על הקרקע, ושהקרקע תהיה כביש סלול ובטוח. את צריכה לראות אותי במסלול עצמו, לא מפסיקה להזהיר את הילדים ממה שעלול לקרות, ואת המסלול עושה רוב הזמן על הטוסיק.

"בדרך אני גם פוגשת את המכינסיטים האלה, שעושים בלי בעיה את שביל ישראל. אני גם לא מבינה את ההתעקשות של הגברים להכין פק"ל קפה לדרך. הם לא מבינים שאף אחד לא שותה קפה, במיוחד שבעוד חמש דקות אוכל לשתות קפה בארומה, בלי גרגיר אחד של חול. רמת ההתעסקות לעומת רמת התועלת שאנחנו מפיקים בנושא הקפה, לא שווה את המאמץ".

"לא. אני כל הזמן חרדה, אבל האיש אוהב את הארץ וטיולים, ערך שחשוב לו גם להקנות לילדים. כל שנותר לי הוא לשמור לעצמי את נושא החרדות ולקוות לטוב. סטטיסטית הכל אמור להיות בסדר".

פחות בקטע של מסלול מעגלי(צילום: אלבום פרטי)

"שמעת על מסלול מעגלי? כמה פעמים שאני ביקשתי מסלול מעגלי. בסוף, משום מה זה לא יוצא, ואז צריך לחכות שעתיים שהגברים ילכו להביא את הרכבים מתחילת המסלול".

"מתוך חמישה ילדים יש לי ארבע בנות, וזה אומר שרוב הטיול אני מלווה אותן לשירותים, מחפשת איפה אפשר לעשות פיפי בטבע, שומרת שאין אף אחד, ושלא ייראו אותן ודואגת לתצפת ולהשקיף, ולא על פרחים או על נוף יפה. הרבה יותר קל כשזה קורה בגן השעשועים, ואז את דופקת אצל השכנה שרוצה לעבור דירה בגללך או מוצאת מקום מסתור ומשתמשת במגבון".

קראו עוד:

הכביסה של אבא מריחה יותר טוב

ממתקים ועוגות בקייטנות - בניגוד להוראות

ההורה מחפש משמעות

"ניסית פעם לישון בברחשת? מבחינתי, הפעם הבאה שאני שוכבת על אדמה תהיה כשקוברים אותי. אין שום סיבה שבן אדם אינטליגנטי יעבור דבר כזה שנקרא קמפינג. קמפינג בשטח זה מאוד קשה. הסיבה היחידה שאני הולכת לקמפינג זה לצבור יותר לייקים. משום מה, מדובר בפוסטים הכי טובים. והגברים בקמפינג - אחד עם אוהל שנפתח בשנייה, השני עם אוהל שמונה. מדברים על הנושא עוד ועוד ומשווים.

"קמפינג הוא גם אירוע הזוהמה הכי מתמשך שיש. אני גם לא מבינה איך יכול להיות שברגע אחד, האנשים הכי נקיים שיש הופכים למלוכלכים. יש כאלה שחושבים שכדי להיות נקיים יותר, וכדי שיהיה להם נוח, עדיף למקם את האוהל ליד השירותים והמקלחות, במידה ויש.

"הם לא מבינים שאתה לא קם רק לפיפי של הילדים, אלא של כל המאהל. ואם מדברים שוב על צרכים, גם במהלך קמפינג, התפקיד הראשי שלי הוא לשמור על הילדים בשירותים, והם אף פעם לא מסונכרנים. האחד צריך פיפי, וברגע שהוא חוזר, גם לשני יש. אני גם לא חושבת שאני אמורה לקראת גיל ארבעים לצחצח שיניים בברזייה. עשיתי הרבה דברים בחיי, אז למה אני צריכה לירוק משחת שיניים מול אנשים?"

"קמפינג הוא אירוע הזוהמה הכי מתמשך שיש"(צילום: אלבום פרטי)

"בדרך כלל בנסיעה חזור כולם נרדמים, כולל את והנהג, שמנסים לעזור אחד לשני להישאר עירניים. אם את חושבת ששרפת קלוריה וחצי מההליכה במסלול, צפי להחזיר הכל עם כל עצירה בתחנת ריענון, בה שניכם אוכלים את כל השטויות שאתם אומרים לילדים לא לאכול. מה לא עושים כדי להישאר עירניים".

לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

ויטלזון יעקבס פרסמה השבוע סרטון חדש על טיולים (בתחילת הכתבה, למקרה שפספסתם) והיא מסבירה את הבחירה: "אין ספק שזוהי תחילתה של תקופה בה אנחנו אוכלים כל תות שאפשר לקטוף, ומסתערים על כל מכרסם שניתן ללטף. החלטתי לפרסם סרטון על טיולים רגע לפני חופש הפסח, כי זה משהו שקורה עכשיו ורלוונטי לרבים. אני לא בוחרת את הנושאים לסרטונים, הם בוחרים בי. זה משהו שפתאום קורה, ויוצר אצלי תחושה שאני חייבת לדבר על נושא מסוים.

"הסרטון שאני הכי אוהבת והשפיע על הקריירה שלי עלה בנובמבר - 'כל צעצוע מסמל תקופה', בו הוצאתי קיטור על כל האמהות המושלמות. סגרתי חשבון עם הרבה אמהות שפגשתי במהלך 12 שנות ההורות שלי. אותן נשים שיודעות הכל, ושכל משפט שלהן מסתיים בסימן קריאה. זהו סרטון מאוד חד ומדויק, שהוציא פנינים כמו: 'אומנית זילוף בכוסמין'. הרגשתי שאני ברמה של אליעזר בן יהודה. בדרך כלל אני לא אוהבת לראות את עצמי על המסך. הפעם נהניתי".

"הייתי רוצה לישון שש שעות רצוף, ולהמשיך להופיע, גם עם חומרים חדשים. ההופעה שלי כיום מתמקדת בהורות כי זה בנפשי, ויחד עם זאת, יש כל כך הרבה נושאים מעניינים בהם אני רוצה לגעת: על נשים ישראליות או נשים עובדות, שיחות בווטסאפ, נטפליקס ועוד. כרגע, כמו בחיים, הילדים משלטים על כל הטקסט".

"רוצה לישון שש שעות רצוף"(צילום: אלבום פרטי)

" לא הרבה. אני אוהבת את המופע כמו שהוא. אם אני מאלתרת, זה קורה בספונטניות ואז זה כיף. ישם גם פאדיחות בהופעות. לא פעם נפלתי או ששכחתי חלקים שלמים מהמופע, בלי שאף אחד ידע. פעם אחת, אחרי ההופעה, גיליתי שיועצת בית הספר של הילדים שלי ישבה והקשיבה לי כל ההופעה. כשניגשה אליי בסוף, ואני ממש ניסיתי להסביר לה שהסיפורים לא קשורים לילדים שלי ושאני אמא מאוד מכילה וקשובה.

"בעבר הקפדתי לא להופיע יותר משלושה ערבים בשבוע, בשבילי ובשביל הבית. עם הזמן זה לפעמים נהיה יותר. בעבודה שלי יש גם עונתיות, פיקים ותקופות בהן אני לא מופיעה כלל. יש פה שיחוק מבחינת קריירה לצד ייסורי מצפון, שאני משאירה את בעלי ואת הילדים לבד בערב. אני לא מוותרת לעצמי. אני קמה על הבוקר גם אם חזרתי מהופעה מאוחר רק כדי להיות אתם".