שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    עבור 27 אלף ישראלים, פסח הוא חג עצוב
    מורות ומורי הקבלן יוצאים שוב לחופשה כפויה ללא משכורת, תנאים או ודאות בסיסית. אפילו שי לחג לא נותנים להם. עוד משימה לממשלה החדשה

     

     (צילום: מוטי קמחי) (צילום: מוטי קמחי)
    (צילום: מוטי קמחי)

    כבכל שנה הביא האביב בכנפיו מתנה מעוררת קנאה למורי ישראל: חופשת פסח ארוכה בשכר מלא. זהו גמול משמעותי לאנשי חינוך שבחרו בתחום הנפלא, המסעיר הזה, משיקולי שליחות ואהבת אדם. אלא שאותו אביב הביא את החג העצוב ביותר בשנה בדיוק לאותו המגזר: מורות ומורי קבלן, שיצאו בגינו לחופשה כפויה ללא משכורת ותנאים.

     

     

    27 אלף מורים מועסקים בישראל דרך חברות תיווך ומקבלים שכר רק תמורת שיעורים שמתקיימים בפועל. קרוב לארבעה חודשים בשנה הם מובטלים מאונס. במקום תקן יציב ושכר ראוי, משלמים להם בתנודות פרועות מעט או מעט יותר לפי הזמן והנחיצות. אין להם תנאים או ביטחון תעסוקתי, הפנסיה שלהם לא רציפה, ומכיוון שאין לדעת אם גם בשנה הבאה הם ילמדו באותו ההיקף ובאותה המשכורת – לכל אורך הזמן, ולא רק באביב, הם מצויים בחוסר ודאות.

     

    חג הפסח הבא עליהם לרעה פשוט מחריף את מצבם. אם יתמזל מזלם, יוכלו לעבוד בחול המועד ולהשלים הכנסה. וכך תלויה פרנסתם של כ-13 אחוז מסך אנשי החינוך בישראל בנכונות הלא סבירה של הילדים ללמוד גם בחופשה.

     

    מדובר במורים בעלי תעודת הוראה, ותק וניסיון הנתונים לפיקוח משרד החינוך, ואשר בניגוד לכל היגיון כלכלי נמשכים דווקא למקומות שבהם נדרשת עבודת הוראה ערכית ואיכותית. לרוב אפשר למצוא אותם במסגרות ייחודיות, מלמדים ילדים חולים בבתיהם, נאבקים על שילוב לילדי החינוך המיוחד, מתמחים בחינוך והוראת בני נוער בסיכון, או מחזיקים ומחזקים תלמידים שנשרו ממערכת החינוך הפורמלית.

     

    הם שם למרות השכר המבזה והתנאים הבלתי אפשריים, כדי להדליק פנסים ולצייד בארגז כלים גם את היוצאים מהכלל. הם שם בעיקר בשביל הרגע הזה, המזוקק, שבו הם מצליחים ללכוד את דמיונם של המתקשים ללמוד. סודם – הלב הרחב, הרוח החיובית והאמונה בהתחלות קטנות המחוללות נסים גדולים. רובם אפילו לא מקבלים שי לחג. לא שמישהו מתעשר מסט מגבות רקומות לפסח, ועדיין היעדר מחוות התודה הבסיסית בתנאי העבודה שלהם הוא תעודת העניות שלנו.

     

    תקציב משרד החינוך הוא הגבוה מבין תקציבי משרדי הממשלה. מזמן עקף את תקציב משרד הביטחון. מאז 2016 גדל ל-72 מיליארד שקל. זה לא מנע משר החינוך היוצא נפתלי בנט ואלה שקדמו לו להמשיך ולהעסיק מורי קבלן בתנאים מחפירים.

     

    רק לאחרונה חלה תזוזה במעמדו הקיבוצי של הציבור השקוף הזה, כשהתאגד בארגון "כוח לעובדים" ויצא למאבק על הדרישה הבסיסית – תנאי העסקה זהים, יציבים וקבועים לכל מורה בישראל. זהו צעד מבורך שעשוי להוביל לשינוי. עד שיתחולל, לפחות הם יכולים ככוח מאורגן לנסות לשפר את התנאים מול חברות הקבלן.

     

    בקמפיין הבחירות של רוב המפלגות הגדולות הפציע נושא החינוך מעט וביגיעה. עכשיו הזמן לפרוע את השטר. על חברי הכנסת להפנים שמורה איננו עוד פועל ייצור חסר זהות ב"תוכנית" או ב"פרויקט" חינוכי, ושזכותו של כל עובד הוראה למעמד של שכיר בעל הכרה ושכר.

     

    על הממשלה החדשה שתקום להתחייב לשינוי פורמט העסקת כוח ההוראה באופן שישווה בין תנאי המורים המאוגדים לבין מורים עובדי קבלן. זה המינימום המגיע למיטב המוחות שתורמים, לומדים, עובדים ומלמדים כדי שירצו להישאר בתחום.

     

    • שרי מקובר-בליקוב היא עיתונאית "ידיעות אחרונות"

     

    מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים