שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    משנים חיים
    שירלי ענבי, עיוורת מלידה, מחנכת את תלמידיה גם לקבלת האחר – והם מחזירים לה אהבה. גיא זמיר, בעל תואר שני בהנדסה, הבין שהוא רוצה להשפיע יותר על הכיוון אליו מתקדמת החברה בישראל - שני סיפורים על שני אנשים מיוחדים במינם שנותנים את הנשמה לתלמידים

    בשיתוף מפעל הפיס והסתדרות המורים

     

    מורה לחיים

    לא רק ספרות והיסטוריה: שירלי ענבי, עיוורת מלידה, מחנכת את תלמידיה גם לקבלת האחר – והם מחזירים לה אהבה

     

    חזון, נחישות ותחושת שליחות הובילו את שירלי ענבי לעשות הסבה מקצועית ולהפוך למורה בחטיבת ביניים.

     

    ענבי, עובדת סוציאלית, נקלעה במקרה לאירוע במכללת לוינסקי, והנאום של הדיקנית נתן לה את ההשראה. "הבנתי שהוראה זה הייעוד שלי".

    שירלי ענבי: "הבנתי שהוראה זה הייעוד שלי"
    שירלי ענבי: "הבנתי שהוראה זה הייעוד שלי"
     

    בעזרת מלגה ממפעל הפיס היא עברה את ההכשרה הדרושה, קיבלה תעודת הוראה והחלה ללמד בבית-הספר אמי"ת בנתניה. ענבי, עיוורת מלידה, מחנכת את תלמידיה על החשיבות בקבלת האחר: "אצלי לא מדברים על קבלת האחר, אלא עושים את זה", היא מספרת. "ברור לי לגמרי הערך המוסף של מורה בעל מוגבלות. התלמידים מקבלים אותי נהדר ועוזרים לי לכתוב על הלוח כשצריך. מבחינתי אני לא רק מורה להיסטוריה ולספרות אלא גם מורה לחיים. מקצוע ההוראה, עד כמה שיש לגביו זילות בימינו, זה ה-מקצוע. היום, כשמכורח המציאות אין תמיד להורים זמן, יש לבית-הספר תפקיד משמעותי מאוד".

     

    ארז גרניט, מנהל יחידת המלגות של מפעל הפיס, אמר: "במסלולי ההסבה של בעלי תואר אקדמי המרוויחים העיקריים הם התלמידים, שמקבלים מורים עם הרבה ידע וניסיון"

     

     

    ים של אהבה להוראה

    גיא זמיר, בעל תואר שני בהנדסה, שימש בעבר בתפקידים בכירים בצה"ל, התנדב לשייטת הצוללות ופיתח אמצעי לחימה. שנתיים לאחר שחרורו מצה"ל, הבין כי הוא רוצה להשפיע יותר על הכיוון אליו מתקדמת החברה בישראל - והפך למורה

     

    גיא זמיר, בן 49, החל את דרכו בתור עתודאי, וסיים תואר ראשון ושני בהנדסה. שירותו בחיל הים כלל בין היתר קורס חובלים, התנדבות לשייטת הצוללות ושירות של 11 שנים בים. "בהמשך חזרתי לצד ההנדסי במטה חיל הים, שם ניהלתי פרויקטים של פיתוח אמל"ח", מספר זמיר. בגיל 46 פרש בדרגת סגן אלוף והחל לעבוד ברפא"ל. "זה היה המשך די טבעי עבורי".

     

    גיא זמיר: "יש לי חזון למדינה שלנו" (צילום: נעמה זמיר)
    גיא זמיר: "יש לי חזון למדינה שלנו"(צילום: נעמה זמיר)
     

    אחרי שנתיים, זמיר הרגיש צורך בשינוי. "הייתה חסרה לי תחושה עמוקה של משמעות, ובנוסף הרגשתי שהחברה שלנו הולכת לכיוונים שונים ממה שגדלתי עליו". "יש לי חזון על הדרך בה המדינה צריכה להיראות, ואמרתי לעצמי שהדרך האפשרית להשפיע היא פוליטיקה, או חינוך. אני לא פוליטיקאי גדול, אבל במהלך השירות יצא לי לגעת בהכשרה, ואמרתי לעצמי שהתרומה המשמעותית שלי יכולה להיות באינטראקציה עם צעירים, להעביר מסרים וכיווני התפתחות, ולהשפיע דרך המקצוע שאני הכי אוהב עוד מהתיכון - פיזיקה".

     

    זמיר עבר את ההסבה להוראה במכללת בית ברל, "שם מועברת תכנית בשיתוף קרן טראמפ למצוינות בחינוך למדעים. תכנית מדהימה, עם מרצים מהשורה הראשונה, שהכינה אותי בצורה נפלאה".

     

    ארז גרניט, מנהל יחידת המלגות של מפעל הפיס, מספר כי "המלגות בתכניות ההסבה מוענקות לאנשים שהיו מצליחים בתחומם, שעשו הקרבה ברורה במעבר לחינוך, גם מבחינת שכר, ובנוסף גם בתרומה לקהילה. אין ספק שמדובר בבחירה ערכית. בשורה התחתונה, המרוויחים הם התלמידים, שמקבלים מורים עם ניסיון עשיר במגוון תחומים".

     

    זמיר מלמד היום בבי"ס אורט בנימינה, ואומר כי "יש היום נוער מדהים, שרוצה וזקוק להכוונה, לא רק בהיבט המקצועי. למשל, דיברנו על האסון בנחל צפית, בהקשר של אחריות אישית, אינטואיציה, בקרה. אני מנסה להעביר מסרים של ביקורת עצמית, לא ללכת עם העדר. אותו דבר בנוגע לנהיגה אחרי שתיית אלכוהול. אני מנסה לתווך להם נושאים דרך סיטואציות רלוונטיות עבורם".

     

    עבורו, המטרה היא לתת לתלמידים תחושה של מסוגלות. "להגיד להם שגם אם אומרים להם משהו, זה לא סוף פסוק, ואף פעם אסור להרים ידיים". מעבר לכך, עבור זמיר הפיזיקה היא דרך לפיתוח חשיבה משמעותית, למידה מתוך הבנה ולא מתוך שינון. "אני מתרשם שהרבה צעירים צמאים לזה. במסגרות המשפחתיות ההורים פחות פנויים כיום, כך שלמורה יש יותר חשיבות. בסופו של דבר, ההורים מפקידים את ילדיהם בבית הספר ל-8-10 שעות ביום, ובתור הורה אתה רוצה שבמסגרת יהיו אנשים שיעשו להם טוב, שיקדמו אותם, שיעזרו להם".

     

    זמיר מספר כי "התלמידים רציניים, וצריך להכווין אותם, לפעמים בהיבטים שנראים לי בסיסיים, כמו הבנת הנקרא, יכולת שהדרדרה במשך השנים".

     

    במבט לעתיד, זמיר מבין שהוא במקצוע המצריך טווח נשימה ארוך. "אני משקיע אנרגיה וזמן, אך התוצאות לא מיידיות. אני תמיד אומר להם - אני פה כדי לתרום לתהליך העיצוב שלכם, ואני מצפה מכל אחד שיהיה מישהו משמעותי ומשפיע בתחומו, לא משנה באיזה תחום - עיתונות, מוזיקה, רוח, הנדסה, מדע, רפואה וכו'. אני רוצה לראות את השמות של התלמידים שלי בעיתון עוד 10-15 שנים".

     

    הכתבה פורסמה ב"ידיעות אחרונות"

     

    בשיתוף מפעל הפיס והסתדרות המורים 

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    רוח טובה
    יד שרה
    כיתבו לנו
    מומלצים