משפחה זה כואב
"משפחה חמה" בבית ליסין: מלחמת עולם סביב ארוחת החג
"משפחה חמה" מאת ענת גוב היא קומדיה משעשעת על המשפחתיות הישראלית הדביקה. במרכז העלילה ניצבת הסבתא האלמנה, מלכה, השולטת ביד רמה במשפחתה המתוסבכת, ונתקלת בארוחת יום השישי במרד בלתי צפוי מצד הבת הגרושה, מאשה, המודיעה לה שלא תבוא לליל הסדר אצלה כמקובל בכל שנה. הדבר מצית מלחמת עולם משפחתית היוצאת משליטה, ואינה נרגעת עד שמגויס לטובת האירוע מצב חירום לאומי וערב הווי של שירי ארץ ישראל.
גוב, בעלת האוזן הנהדרת לשיח הישראלי היומיומי המצחיק, מצאה את הדרך לליבו של הקהל הישראלי, האוהב לראות עצמו במראה אפילו כשהבבואה הנשקפת ממנה אינה מחמיאה לו במיוחד, באמצעות חוש ההומור המופלא שלה. הממד הקומי הזה מצוי בשפע במחזה הזה, שגוב כתבה בשנותיה המאוחרות. הסיפור ההזוי מקבל העצמה קומית באמצעות שורות המחץ הנפלאות שגוב שזרה כמו פנינים בדיאלוגים היומיומיים.
ההפקה של הבמאי רוני פינקוביץ' מנסה, לפחות בהתחלה, לשמור על טון ריאליסטי מאופק ואמין על הבמה היפה שעיצבה אלכסנדרה נרדי. זה דווקא מסייע למנוע הקומי לפרוץ היטב כשהדברים יוצאים משליטה בהמשך. פינקוביץ' גם הוציא ביצועים מדויקים מצוות השחקנים המצוין, הכולל בין השאר את לירון ברנס, עדי גילת, רוברט הניג, יותם קושניר, לורין מוסרי ושירן הוברמן. לימור גולדשטיין, ששיחקה את אשתו של הבן בהפקה המקורית בקאמרי, מגלמת הפעם את הבת המורדת, והיא מגישה ביצוע משכנע ומעורר אהדה כאישה הכנועה והדהויה, המנסה מבחינתה לצאת מעבדות לחירות. מעל לכל ההצגה שייכת לתיקי דיין, המביאה לתפקיד הסבתא האימתנית את כל ניסיונה רב השנים בבניית טיימינג קומי מדויק והגשת טקסט מושחז. התוצאה הסופית היא קומדיה מבריקה, מצחיקה ביותר, כזו שבימים אלה של חג הפסח נשמעת רלבנטית מתמיד.
