חוק נתוני אשראי נכנס לתוקף ב-12 באפריל והביא לחיינו את הדירוג האישי: ציון שניתן לאדם פרטי ומבטא את יכולתו לפרוע הלוואות. הוא מספק לגופי אשראי תובנות לגביכם: אם לתת לכם הלוואה, באיזה סכום, אם אתם פורעים חובות, וכו'. המידע יעזור לגופים כאלה להחליט אם כדאי בכלל לתת לכם אשראי, ובאיזו ריבית. ככל שתהיו בטוחים בעיניהם, תשלמו פחות.
בין הקולות שקמו בעקבות המהלך נשמעו גם כאלה שהזהירו מפניו, ואמרו למשל שכל טעות פיננסית הכי קטנה תשפיע על עתידכם; שהנוסחה לקביעת הדירוג תישאר בידי חברות, שעלולות להרוויח דווקא מדירוג "מסוכן"; ותהו אם הפכנו להיות חברה שמדרגת את אזרחיה. ובכן, אם להסתכל על מה שקורה בימים אלה בסין, ניתן לקוות שהדירוג אצלנו יישאר כלכלי בלבד.
פרויקט ל"דירוג חברתי" - שהוכרז ב-2014 ונמצא בשלבי ניסוי, אבל יהיה חובה מ-2020 - מתעד על ידי זיהוי פנים ומעקב כל תושב שעובר נקודת ביקורת: כניסה ויציאה מהארץ, הגעה לערים גדולות, ועוד. מטרתו המוצהרת, לפי הממשל: "לאפשר לאמינים שבינינו להלך בכל מקום, ושללא אמינים יהיה קשה להלך אפילו צעד אחד". מדובר ב-3 ספרות שיכתיבו לאנשים את החיים. הדירוג של כל אדם יושפע מציותו לחוק, מצבו הכלכלי, חבריו וגם הקניות שהוא עושה, יעיד על אמינותו, ויקבע איפה יוכל לגור ולעבוד, ואפילו מה טיב הטיפול הרפואי שיקבל.
זוכרים את הסדרה "מראה שחורה"? בפרק בעונה השלישית העולם מנוהל דרך כמות האהדה שהסביבה רוחשת לחבריה. כל אדם מדורג לפי נימוסיו (במפגשים, בנהיגה), פרסום תמונות מרהיבות או מצחיקות מאירועים בחייו ועוד. הדירוג מתורגם למעמד חברתי, שמזכה אותו בקיצור תורים, סבסוד ברכישת דירה ועוד. בפרק, לייסי היא צעירה נאה עם עבודה טובה, אבל מעמד חברתי לא מזהיר. כשחברה מבקשת שתהיה שושבינה בחתונה יוקרתית, היא מזהה סיכוי לשפרו, אך בדרך לשם יש בעיות עם המושב שלה בטיסה והיא משתוללת, מה שגורם להורדת הדירוג שלה לשפל. בסוף הפרק הוא כל כך נמוך, שהיא מוקעת מהחברה ונכלאת.
עכשיו זה כבר לא קורה רק בטלוויזיה. מעתה כדי להעלות את הדירוג החברתי שלהם יצטרכו הסינים להפריד אשפה, להיות בעלי החברים ה"נכונים" ברשתות החברתיות, ולא יזיק לפרסם איזה פוסט מפרגן על השלטון. אם הם קונים משהו, עדיף שזה יהיה חיתולים או נעלי עבודה, שמקושרים לאחריות, ולא חלילה משחקי מחשב, שמקושרים לעצלנות. הציון יורד בעקבות כל "התנהגות בזויה": מעבירות פליליות כמו העלמת מס, דרך פרסום מטעה או רמאות, ועד לטיול עם הכלב ללא רצועה, תפיסת מקום שמור ברכבת, חציית כביש באור אדום, או ויתור על ביקור אצל ההורים.
בדירוג נמוך לא תוכל לשבת במסעדה שרצית, תידחק למקום לא ריאלי באתר השידוכים, לא תקבל אינטרנט מהיר, והילדים שלך לא יתקבלו לבית ספר נחשב; עם ציון גבוה תוכל ליהנות מספריות ציבוריות, שכירת רכב ללא פיקדון, וכו'. אם אזרח חושד בשכן, קולגה או דייט שמא יש להם ציון חברתי נמוך, הוא פשוט ייכנס לאתר הפתוח לציבור של ממשלת סין ויבדוק אם מדובר באזרח למופת או עבריין בפוטנציה.
בנוסף, באחת מערי סין השיקה מערכת המשפט את מפת Deadbeat, המציגה את מיקומם וזהותם של כל הנמצאים בטווח 500 מטר ממך וכלולים ברשימה שחורה של אשראי. האדם לידך בסטארבקס לא שילם קנס? המפה תאפשר לדווח לרשויות.
לפי דו"ח ממשלתי שדלף לעיתונאים, ב-2018 מנעה השיטה מ-17.5 מיליון אזרחים לרכוש כרטיס טיסה, ומנעה רכישת 5.5 מיליון כרטיסי רכבת. המערכת גם מנעה מ-290 אלף איש לקבל תפקידים בכירים בחברות.
ליו הו הוא עיתונאי הכותב על צנזורה ושחיתות. הוא נעצר, נקנס, נוסף לרשימה השחורה כ"בלתי כשיר" לקנות כרטיס טיסה, ונאסר עליו לנסוע בכמה קווי רכבת, לקנות נכס או ליטול הלוואות. "לא היה נגדי תיק, צו משטרתי, שום הודעה רשמית", הוא אומר. "פשוט ניתקו אותי מהשירותים האלו, ואין שום דבר שאפשר לעשות לגבי זה, לא לדווח לאף אחד, אתה פשוט תקוע".
במפתיע, אולי, חלק מהסינים דווקא ממש בעד: מצטרפים לדירוג מרצון, ואף מפרסמים אותו ברשתות החברתיות. הבלוגרית וון יואן כתבה: "הדירוג יבנה אמון בין האזרחים. בלעדיו אדם יכול לבצע פשע ואז לפשוע במקום אחר, אבל המערכת שומרת את העבר של כל אחד. איתו החברה תהיה בטוחה והוגנת יותר".
יש אפילו זרים שגרים בסין וחושבים כך: לפי אולגה לוקשין (27), כתבת ברדיו הבינלאומי של סין, "הרעיון חיובי - לכל פעולה יש השלכות. אם עשית משהו שלילי ההשלכות יהיו שליליות, ולהפך. לדעתי יש פה יתרונות וחסרונות. מצד אחד, אם פגעו בך הבומרנג פוגע בחזרה בתוקף. לא צריך הליך משפטי שלאו דווקא יכריע לטובתך, ולפוגע תוגבל הגישה לשירותים. ואם למשל החזרת ארנק שמצאת או תרמת דם, אתה מקבל הטבות. זה כמו קארמה שעובדת באופן מהיר ויעיל. הצד השני של המטבע הוא הפגיעה בפרטיות, כשכל פעולה הופכת לנחלת הכלל. מלבד ההיבט הזה – המיזם לדעתי חיובי".
גם גל ליטני (27), שגר בחאנגז'ואו, אומר: "לא שמעתי אנשים מדברים על השיטה, אבל בכלל לא מדברים פה על מה שקורה במדינה. מה שכן אפשר לראות זה מצלמות בכל מקום. כשהייתי בסין ב-2017, כל אחד עשה בכביש מה שהוא רוצה. מאז ספטמבר 2018 הכל יותר מסודר. אנשים מחכים לאור ירוק במעבר חציה, אפילו בכבישים קטנים".
נוגה פייגה (30), מנהלת אתר טרוול צ'יינה שגרה בשנגחאי 4 שנים, מנסה להסביר: "יש פה תפיסה שונה מאוד של פרטיות. כרגע זה רק פיילוט בערים קטנות, אבל התקשורת העולמית כבר מציגה את הממשל הסיני כמפלצת. העולם תמיד ראה בסין מקום מפחיד. אבל בעוד שבמערב מתרעמים על כל ציתות לטלפון או מכירת מידע פרטי לתאגידים, לסינים ברור שהממשלה מעורבת בחיי האזרחים, ובתמורה מקבלים טכנולוגיה חדשנית, חיים נוחים ופשיעה אפסית. הם בוטחים בממשל. אין מדינה שדואגת כך לשיפור איכות החיים.
"זה לא שהכול פנטזיה, כבר היום יש ערים שמציגות בשלטי ענק אנשים שלא שילמו חובות או אפילו חצו כביש באור אדום. אבל צריך לזכור שסין מתמודדת עם האוכלוסייה הגדולה בעולם, הנעה בין איכרים לעשירים בעלי השפעה, ומה שלנו נראה כמדיניות מוזרה וקשה יכול להתקבל אצלם כמדיניות שתשמור עליהם. גם לפי הדיווחים, אחת המטרות של השיטה היא להילחם בשחיתות ולחזק את האמון של התושבים במדינה וזה בזה. האם ירידה בפשיעה שווה את החדירה לפרטיות? אני ורוב הסינים שתשאלי יענו שכן. אין מדינה עם כזו תחושת ביטחון אישי. אני מסתובבת ברחוב באמצע הלילה בלי לפחד לרגע".
שרון חיה בסין כבר 10 שנים, מתמחה בתרבות סינית ובעלת דוקטורט בפילוסופיה סינית. לדבריה, בקרב הסינים הנושא לא ממש עולה, וכששאלה, הגיבו באדישות: "אם יהיה - אז בסדר, בינתיים אין".
לדבריה, "גם אם יקומו מתנגדים לניקוד החברתי, כשייכנס לתוקף, אנשים לא יצאו לרחובות, אלא רק יגיבו בציניות במדיה החברתית. אבל השיטה קמה כדי להגן על החברה. במרחב העסקי זה נהדר - הגיוני להוריד ניקוד לחברה שמוכרת זיופים, או למסעדה מלוכלכת עם אוכל גרוע. במרחב האישי זה יותר בעייתי. יש אנשים, כמו מוסלמים דתיים, שעלולים לחוות מגבלות, אבל בעצם כבר עכשיו הם די מוגבלים, ויש מחנות חינוך מחדש של 'תיקון התנהגותי' למיעוט האתני.
"לכן, לדעתי, העם לא מוטרד מהשיטה, כי היא לא תשנה את המצב הקיים. אנשים שעוברים על החוק יהיו אולי מוגבלים יותר - במקום לקבל קנס על עבירה מינורית, כמו חציה באדום או עישון במקום אסור, הם יאבדו נקודות. בצד החיובי, זה כן יעזור להילחם בשחיתות: אי אפשר יהיה לשחד פקיד כדי שימחק רישום, הכל יהיה ממוחשב. האם ייתכן שבגלל ציון נמוך של אדם ילדיו לא יתקבלו לבית ספר מבוקש? ייתכן שהוא לא יוכל לשלוח אותם לבית ספר פרטי, אבל זה לא חיוני להצלחה כמו כניסה לאוניברסיטה.
"נכון, שיטת 'אבות אכלו בוסר' קצת מפחידה, אבל יש בה תועלת. אדם יחשוב פעמיים אם לרמות, בידיעה שזה עלול לפגוע בילדיו. אם ילד העתיק במבחן בתיכון זה לא ישמש נגדו, אבל אם זייף דוקטורט - הוא לא יוכל למצוא עבודה. הפן הכלכלי הוא העיקר: העלמתם מס? לא תוכלו לפתוח חברה או לעבוד בחברה ממשלתית, רק להיות שכירים. זה צריך להדאיג בעיקר את הרמאים והפושעים".
ובכל זאת נותרות כמה שאלות, ובראשן האם זה בכלל יעבוד. איך האזרחים - והעולם - ידעו אם השיטה עובדת "כראוי"? הממשל הסיני לא מצטיין בהנגשת מידע, ומדווח רק מה שהוא רוצה. וגם אם המטרה היא בניית חברה בטוחה יותר, כשאדם מבצע פעולה שאינו מאמין בה רק עבור תגמול חיצוני, האין זה מנוגד לרעיון כולו? כמו כן, במצבים שלא ניתנים למעקב בשל אילוצים טכנולוגיים, לא ניתן יהיה לסמוך על אמינות המערכת. למעשה, כבר דווח על פריצה אליה בניסיון לשפר את ציונו של אזרח.
אבל לא פחות מעניינת היא השאלה מה יהיה איתנו, אזרחי הדמוקרטיות במערב. ובכן, בפברואר 2018 דיווח העיתון הגרמני Handelsblatt Global כי גרמניה שוקלת ללכת באותו כיוון ולעשות שימוש בדירוג אשראי, מיקום, רשומות בריאות וכו', כדי לקבוע גישה לאשראי וביטוח בריאות. במדינות נוספות - בנוסף לדירוג האשראי, אליו הצטרפנו גם אנחנו - מדרגים על בסיס יומיומי: נהג המונית מדרג את הנוסעים ולהפך, אנשים מדרגים מוכרים באיביי ומשכירי דירות Airbnb, בתחילת הצבא נקבע קב"א, ועוד. פרומו לעתיד הקודר של כולנו?
