שתף קטע נבחר

אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    שלושה שבועות אחרי פטירת הניצול: אות חסידי אומות העולם לזוג הולנדי
    מיכאל ימנפלד ז"ל וגרשון אייזנמן הוסתרו במלחמת העולם השנייה בבית של יוהנס ויאנטיה קרייל. מיכאל, שעלה לארץ ב-1952, הלך לעולמו לפני שלושה שבועות. גרשון המשיך את חייו בהולנד. נכדת בני הזוג ההולנדים קיבלה בשמם את אות חסיד אומות העולם: "עבורם זה היה המובן מאליו לעשות"

      

    יוהנס ויאנטיה קרייל חיו בהולנד בזמן מלחמת העולם השנייה והסתירו שני ילדים יהודים, ובכך הצילו את חייהם. אחד מהניצולים, מיכאל ימנפלד, נפטר לפני שלושה שבועות - ולא זכה להשתתף היום (ב') באירוע הענקת אות חסידי אומות העולם לנכדתם של בני הזוג קרייל.

     

    באירוע המרגש שנערך ב"יד ושם" השתתפו בני משפחתו של ימנפלד ז"ל, הניצול השני גרשון אייזנמן, נציגת שגרירות הולנד בישראל, חברי ועדת חסידי אומות העולם, בני משפחה וחברים. יוהנס קרייל הלך לעולמו ב-1964 ורעייתו יאנטיה הלכה לעולמה ב-1991.

    סנדרה זבאננבורך-קרייל עם ד
    הנכדה סנדרה עם ד"ר יואל זיסנויין מ"יד ושם"(צילום: עמית שאבי)

    מיכאל ימנפלד נולד ב-1934 באמסטרדם למשפחה יהודית שומרת מצוות ממוצא פולני. לאחר הפלישה הגרמנית להולנד, המתח בבית המשפחה גבר כשהיהודים הצטוו לענוד טלאי צהוב. לאחר תחילת הגירושים ב-1942, חפר אב המשפחה משה בור מתחת לרצפת ביתו בתור מסתור לשעת סכנה.

     

    ב-1943 חשפו הגרמנים את משפחת ימנפלד. ההורים נכלאו בתיאטרון ההולנדי באמסטרדם, ומיכאל הועבר למעון מול התיאטרון שבו הוחזקו הילדים. מרים, אחותו של מיכאל, נשלחה לפני כן למסתור במקום אחר ולא נעצרה יחד עם שאר בני המשפחה.

    מימין לשמאל: אורכידיאה ונרקיסה ימנפלד, בתו ואלמנתו של מיכאל ז
    בני משפחתו של ימנפלד, אייזנמן ובני משפחתו והנכדה של בני הזוג קרייל(צילום: עמית שאבי)

    בעת שהותו במעון, נודע למיכאל כי הוריו גורשו למחנה וסטרבורק בהולנד. הודות לפעילי מחתרת "קבוצת NV", בהנהגת חסיד אומות העולם יופ וורטמן, הוברח מיכאל ברכבת ממעון הילדים לדרום הולנד. הוא הוסתר ונדד ממקום למקום, ממשפחה למשפחה. הוא למד להסתגל, לאכול מכול הבא ליד ולהתנהג כילד נוצרי. שמו שונה ל"קיס", ולבסוף הגיע לבית משפחת קרייל - שם שהה תקופה ארוכה.

     

    המשפחה ההולנדית הסתירה ילד יהודי נוסף שהגיע אליהם דרך "קבוצת NV" - גרשון אייזנמן, יליד 1937. גרשון, שכונה גרי כדי להסתיר את יהדותו, התיידד במהירות עם מיכאל. את שהותם של הילדים מיכאל וגרשון תִּרְצה משפחת קרייל בפני הסביבה בתור הענקת מחסה לילדים הולנדים שהתייתמו בהפצצת העיר רוטרדם.

     

    מיכאל בחר ללכת עם משפחת אייזנמן 

    מיכאל וגרשון נותרו עם משפחת קרייל עד סוף המלחמה. הוריו של מיכאל נספו. לאחר השחרור הגיעו הוריו של גרשון לאסוף את בנם והציעו למיכאל להצטרף אליהם ולחיות עמם. המציל, יוהנס קרייל, אפשר למיכאל לבחור אם להישאר עמם או לעזוב ולהתגורר עם משפחת אייזנמן. מיכאל בחר ללכת עם משפחת אייזנמן. אחותו מרים, ששרדה את המלחמה, אומצה בידי המשפחה ההולנדית שהצילה אותה.

     

    מיכאל הצטרף לאחר שהותו אצל משפחת אייזנמן ל"פרוסדור" - מוסד יהודי ציוני-דתי, ובשנת 1952 עלה לישראל, למד, נישא וב-1967 נולדה בתו. לפני שלושה שבועות הוא הלך כאמור לעולמו. גרשון בחר להישאר בהולנד, הוא נישא ונולדו לו שני בנים.

    משפחת קרייל עם הילדים היהודים שהסתירו, מיכאל וגרשון, צולם ב-1944 (צילום: יד ושם )
    אוגוסט 1944: מיכאל וגרשון (מוקפים בעיגול) עם בני הזוג קרייל וילדיהם הביולוגיים(צילום: יד ושם )

    אורכידיאה, בתו של מיכאל, אמרה בטקס: "לצערי, אבא שלי לא זכה להיות איתנו היום. כניצול שואה יהודי הוא היה הומניסט במשנתו, אדם חייכן מסביר פנים, איש צנוע שלא מדבר לשון הרע. אבא שלי הוא פרי חינוכם של מציליו, איתם הוא שמר על קשר רציף לאורך השנים. אבי כתב עליהם בביוגרפיה שלו: 'הודות להם נשארתי בחיים. אין פיצוי על מה שעשו עבורי. בכל פעם שביקרתי בהולנד הקדשתי להם ביקור ארוך ושמרתי איתם על קשר במכתבים ובטלפון'".

     

    "עומדים כאן בזכות האומץ והתעוזה שלהם" 

    רוני אייזנמן, בנו של גרשון, אמר: "אבא שלי ביקש ממני לדבר בשמו: תודה לבני משפחת קרייל על שנסעתם את כל הדרך כדי להשתתף בטקס המיוחד הזה ועצוב שמיכאל לא נמצא כאן איתנו. 75 שנה חלפו מאז סיום המלחמה והיום אנחנו יכולים לעמוד כאן בזכות האומץ והתעוזה יוצאי הדופן שהיו להם.

     

    "תוך סיכון חייהם הם הציעו מחסה לשני ילדים יהודים, מעשה הרחמנות שלהם היה יוצא מן הכלל ולא מקובל באותן שנים. היה לנו טוב אצל משפחת קרייל. אמנם הורינו היו חסרים לנו, אבל הדאגה הרבה שלהם לנו סייעה להתגבר על העצב הזה".

     

    סנדרה זבאננברוך-קרייל, נכדתם של חסידי אומות העולם, אמרה: "במלחמת העולם השנייה סבא וסבתא שלי פתחו לשני ילדים מקסימים את ביתם בחינם תוך סיכון חייהם. הטיפול במיכאל וגרשון לפי מה שסיפרו לי לא היה פשוט בימי המלחמה, אבל זה היה עבורם הדבר המובן מאליו לעשותו. כמובן הם חווי רגעי מתח ופחד כשהחיילים הגרמנים ערכו מדי פעם בדיקה בבית.

     

    "רגע מפחיד נוסף היה כאשר הילדים מצאו רימון שהושלך במלחמה, הכניסו אותו לתנור וחצי מטבח נשרף מהפיצוץ שנוצר. גרשון התאחד עם הוריו אחרי המלחמה אבל למיכאל לא היה מזל כזה. עם הקמת מדינת ישראל הוא עלה לארץ אבל הקשר בין המשפחות לעולם לא ניתק. סבי וסבתי אף היו נוכחים בבר המצווה שלו בהולנד. הם שמרו את בניהם המאומצים תמיד בליבם".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: עמית שאבי
    הנכדה עם ד"ר יואל זיסנויין מ"יד ושם"
    צילום: עמית שאבי
    מומלצים