שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    The Division 2: בסוף ההשקעה משתלמת

    אחרי כמעט 50 שעות משחק, The Division 2 מתגלה כמשחק כייפי ומתגמל, ומדגים איך עולם פתוח צריך להיראות. חבל שבדרך לשם צריך לעבור כריתת אונה

    ברגעיו הטובים ביותר, The Division 2 של חברת יוביסופט הוא הדוגמה לאיך שמשחק פעולה בעולם פתוח אמור להיראות. רוצים צוות למשימה ספציפית? המשחק ימצא לכם אותם תוך שניה. מבקשים למצוא סתם אנשים להסתובב איתם ולירות באנשי מיליציה חמושה מרושעת (שממש אינם דומים לאנשי המיליציה טובת-הלב שמעסיקה אתכם)? גם כאן, כל מה שצריך זה ללחוץ על כמה כפתורים. אבל, ותמיד יש "אבל" - כדי להגיע לרגעים המצויינים האלה, צריכים להתקיים שני תנאים: אתם צריכים להבין שאין מה לנסות ולשחק במשחק הזה לבד, וכדאי גם שתעברו כריתת אונה. תפקוד מוחי תקין פשוט לא יאפשר לכם להתעלם מכמה שהעולם של Division 2 מעצבן.

     

    The Devision 2 (צילום מסך)
    The Devision 2. כמו שעולם פתוח צריך להיראות(צילום מסך)

     

    המשחק הראשון בסדרה הזו, שראה אור ב-2016, מעולם לא התיימר לזכות בפוליצר. יוצריו ביקשו מאיתנו להאמין שכמה שבועות לאחר התפרצות וירוס קטלני
    במנהטן, והטלת סגר על האי, אחת הערים הגדולות בעולם היא אנרכיה מוחלטת בה אפילו לעובדי תברואה יש כנופיה רצחנית משלהם. מתחת לנרטיב הדי-גזעני, שכלל לא רק את העלילה אלא גם את המשחקיות בה התבקשתם לירות בכל מי שאתם רואים, הסתתר משחק פעולה לא רע בכלל, עם כמה מנגנונים מעניינים.

     

    עלילת המשחק החדש אמנם כללה הפקת לקחים כלשהי - יש ברחובות אנשים בהם לא צריך לירות, זה מדהים - אבל היא גם לוקחת את הטמטום צעד אחד קדימה. מסתבר שהווירוס התפשט לאזורים אחרים במדינה, ועכשיו גם וושינגטון הבירה, בה המשחק מתרחש, היא אזור פוסט-אפוקליפטי בו חפים מפשע סובלים והכנופיות משגשגות.

     

    ברור שאי-אפשר למקם משחק פעולה מהסוג של Division 2 בעולם שבו הכל בעצם בסדר ואין סיבה לרצוח אלפי אנשים, אבל הסטריליות של עולם המשחק הזה יכולה לשגע פילים. יש טובים ויש רעים, יש חפים מפשע ופושעים. אין שום ניואנסים ואין שום מסר. אתם מסתובבים בהריסות עיר הבירה של ארה"ב, בסיס הפעולה שלכם הוא הבית הלבן, ולמשחק הזה אין שום דבר מעניין להגיד על זה? למעשה, נראה כאילו הוא מוכן לעשות לא מעט כדי להימנע מלהגיד משהו.

     

    The Devision 2 (צילום מסך)
    עולם משחק סטרילי(צילום מסך)

     

    זה מתבטא גם בעלילה עצמה. נראה כאילו מתחילת המשחק ועד סופו כמעט ולא קורה שום דבר. חצי שעה אחרי שתסיימו אותו, לא תזכרו איך קוראים לדמויות שפגשתם. זה לא מקרי - הן פשוט לא רלוונטיות לכלום. אין כאן פיתוח דמות או התפתוחיות עלילתיות משמעותיות, למעט במשימה האחרונה. וגם זה די מינורי, האמת. לרוב תתבקשו להציל מישהו, להפעיל מחשב או לפנות כנופיה ממקום מחבוא.

     

    מטומטם, אבל כיף

    והנה הבעיה: כל זה דווקא כיף. כל כך כיף, שאי אפשר פשוט להגיד שמדובר במשחק גרוע ולהמשיך הלאה. האויבים, למשל, הם מהיצירתיים ביותר שנבראו לצורך משחק שכזה. הם יודעים לאגף אתכם, מנצלים את היתרון המספרי ומשתמשים בכלי הנשק שלהם בצורה הגיונית. אסטרטגיה של להתחבא מאחורי מחסה ולירות בכולם פשוט לא תעבוד במשחק הזה. תצטרכו לנוע ממחסה למחסה, להשתמש בגאדג'טים שלכם כדי לרפא את עצמכם או לתקוף אויבים, ובאופן כללי לשים לב מה קורה סביבכם.

     

    זו גם הסיבה לכך שאתם רוצים, כבר מהמשימה הראשונה בה זה אפשרי, להשתמש באופציה שנקראת Matchmake, הזמינה כשהסמן נמצא על אייקון המשימה במפה. המשחק הזה בנוי להיות מהנה יותר כשאתם משחקים עם עוד אנשים, ומבחינה טכנית הוא נותן לכם את כל הכלים הדרושים כדי לשחק עם אחרים בלי בעיה.

     

    בניגוד למשחקים אחרים, בהם הצטרפות לצוות מפריעה להתקדמות האישית שלכם, Division 2 מתחשב בכל מה שאתם עושים גם בצוות של אדם אחר. עשיתם משימה שטרם נפתחה בפניכם בהתקדמות האישית שלכם? כשתגיעו אליה, היא תושלם אוטומטית. גם עוצמת כלי הנשק שלכם תגדל אם אתם משחקים עם דמויות חזקות מכם. זה גם משחק שמתגמל אתכם על יצירת "קלאן" (קבוצה קבועה) עם חברים, ונותן לכם בונוסים יומיים ושבועיים בהתבסס על זה.

     

    The Devision 2 (צילום מסך)
    מהנה יותר עם שחקנים נוספים(צילום מסך)

     

    לרשימת הדברים ש-Division 2 עושה נכון אפשר לצרף את חוויית הירי עצמה. יוביסופט יודעים איך לבנות משחק פעולה, וזה ניכר כאן. הרבה מהאויבים אמנם ספוגי כדורים - תידרשו לרוקן לתוכם מחסנית-שניים כדי להפיל אותם - אבל הירי עצמו מרגיש "נכון". האויבים גם מפילים ציוד בקצב מסחרר, מה שמאפשר לכם לקבל כל הזמן כלי-נשק ומגנים חדשים עם יכולות ובונוסים ייחודיים.

     

    מנגד, עץ ההתקדמות מעט בעייתי. המשחק מאוד רוצה שתסתובבו ברחבי המפה ותחפשו ארגזים שיתנו לכם נקודות שדרוג, אותן תקבלו גם מביצוע משימות. הבעיה היא שיש פה הרבה מאוד שדרוגים לא מעניינים, וגם אם תשלימו את עץ השדרוגים, תמצאו את עצמכם מהר מאוד עם יותר נקודות משאתם באמת צריכים.

     

    סוף טוב, הכל טוב  

    והנה עוד עניין: המשחק הזה הופך הרבה יותר כיפי דווקא כשהוא נגמר. לאחר שתגיעו לרמה 30, מה שיקרה כנראה במשימה הלפני-אחרונה או האחרונה של העלילה, ייפתח בפניכם עץ שדרוגים חדש לגמרי, יגיעו אויבים חדשים, הכל יהפוך למאתגר יותר. מצד אחד, זה אחלה. דיוויז׳ן 2 נבנה לצורך המטרה הזאת בדיוק - לספק לכם עשרות שעות של הנאה לאחר שהעלילה נגמרת.

     

    הוא גם הולך לספק לשחקנים תוכן נוסף לאורך השנה, בחינם, כדי לתחזק את העניין שלהם בו. זה גם השלב בו העלילה המטומטמת כבר לא רלוונטית כל כך. אבל כדי להגיע לשלב הזה, תידרשו להשקיע בו כמה עשרות שעות. כ-25 אם תעשו בעיקר את המשימות העיקריות, ויותר מזה אם תעשו גם את משימת הצד הרבות והאתגרים השונים. זו השקעה לא מבוטלת.

     

    אם כן תשקיעו בו את הזמן הזה, כדאי לכם למצוא קבוצת אנשים קבועה לשחק איתה. בלעדיה, האזורים בהם שחקנים יכולים להילחם אחד בשני ולא רק באויבים שהמשחק זורק עליהם, הם פשוט לא כיפיים. להסתובב לבד באזור בו מסתובבות חבורות חמושות של שחקנים אנושיים שיכולות לעזור לכם או פשוט להרוג אתכם ולקחת את הציוד שאספתם, זה מלחיץ מדי.

     

    אחרי 45 שעות משחק, מתחילים לחבב את The Division 2. זה לא בהכרח קורה אחרי 20 שעות משחק בלבד. אם אתם מוכנים להתמיד בו, זה משחק שיתגמל אתכם. אם לא, כדאי לכם לחפש אקשן במקום אחר.

     

    זמין לפלייסטיישן 4, אקס בוקס וואן, מחשב.

    מחיר: 199-349 שקלים, תלוי בגרסה. 649 שקלים למהדורת האספנים.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים