"ניסיתי להחצין את הגבריות אבל זה לא עזר. אני אישה"
אמילי ער שברה את הרשת עם סרטון ויראלי שביקש להסביר שאין קשר בין מה שיש לאנשים בין הרגליים ובין המגדר שלהם. בריאיון ל-ynet היא מספרת על הדעות הקדומות שעדיין נפוצות בחברה לגבי טרנסג'נדרים וטרנסג'נדריות, וגם קצת על הרגע ההוא בכיתה ז' שבו התחילה לחשוב באמת על הזהות המגדרית שלה
אמש (ג') עלה לפייסבוק סרטון שהפך לוויראלי, שעסק באישה טרנסית מתל אביב שנמאס לה מהקישור הנפוץ והכפוי שהחברה עושה בין מין פיזיולוגי, זהות מגדרית ונטייה מינית. יוצרת הסרטון, אמילי ער (20), היא אישה טרנסית מתל-אביב, מנהלת אדמיניסטרטיבית בעמותה לקידום יזמות נוער בפריפריה ויועצת לסטארט-אפ בתחום הגיימינג. "יש תפיסה חברתית לפיה המגדר שלי קשור למה שיש לי בין הרגליים או למי שאני נמשכת אליו, כי הדיפולט הוא שנשים נמשכות לגברים. מדובר בדעות ששמעתי בכל מקום, גם מאנשים הטרוסקסואלים, גם מהקהילה הגאה וגם מאנשים בקהילה הטרנסג'נדרית בפרט", היא אומרת. לדבריה, הדעות הללו הן שגרמו לה לצלם את עצמה ולהעלות לרשת את הסרטון.
לימור נישאה לגבר טרנסג'נדר שניפץ לה את כל הדעות הקדומות
"אני אישה טרנסג'נדרית, אבל אני לא יכולה לקחת הורמונים בגלל סיבה רפואית, מה שאומר שאת חלק מהניתוחים אני לא יכולה לעבור", היא אומרת. "אז למשל, את הקביעה כי 'נשים טרנסיות שלא לוקחות הורמונים או עברו ניתוחים הן לא באמת נשים טרנסיות', שמעתי מאישה טרנסית. זה אומר שיש איזושהי בינאריות גם בקהילה הטרנסית עצמה. קשה להן להבין שגם אני חווה דיספוריה מגדרית, אבל אין לי מה לעשות, זה משהו שהייתי חייבת להתמודד איתו. אני אישה טרנסית כי זה המגדר שלי, הורמונים לא משנים את המגדר שלך, הם משנים את המראה החיצוני שלך".
"כשיצאתי מהארון מול חבר למשל, אז הוא בתגובה שאל אם נפרדתי מחברה שלי. אמרתי לו שאנחנו ביחד והוא לא הבין איך זה הגיוני. זו כזו תפיסה של 'רגע, אבל את לא מרגישה אישה? את לא אמורה לצאת עם גברים עכשיו?'. זו גם הסיבה שעשיתי את הסרטון הזה. זה הדבר ממנו נבע התסכול שלי".
ואיך נשים מגיבות לכך שאת אישה טרנסית לסבית?
"באפליקציות הכרויות אני מאוד כנה לגבי זה, כי אני יודעת שיש עניינים פיזיולוגיים. אני אישה, אבל התפקוד הפיזיולוגי שלי שונה. לכן אני מבינה נשים שיש להן בעיה עם זה. כבר אמרו לי בעבר 'זה לא משהו שאני נמשכת אליו', או 'זה לא משהו שאני מחפשת', וזה בסדר. אם משהי לא רוצה לצאת איתי כי יש לי איבר מין זכרי זה בסדר, לכולן יש העדפות. כל עוד זה נובע מזה ולא ממשהו טרנספובי, אז זה בסדר וזה בדיוק כמו שאני לא אמשך לכל אישה".
עולם מגדרי חדש
היא גדלה באזור פרדס חנה, ועד שהגיעה לתל אביב בתיכון, כל מה שהיא ידעה על הקהילה הלהט"בית היה "שיש או הומו או לסבית, וגם זה ככינוי גנאי”. בדיעבד, היא הבינה שכבר בכיתה ז' התחילו אצלה כל מיני מחשבות בנוגע למגדר שלה. "היו שם הרבה מאוד תהיות, כל מני חלומות בהם אני חיה בגוף של אישה, אבל לא באמת היו לי את הידע והמשאבים כדי להבין מה זה אומר. ומכיוון שגם לא היה לי מידע על הנושא, לא שיתפתי אף אחד. זה פשוט משהו שהיה לי, והוא בא והלך במהלך השנים. נורא ניסיתי להדחיק את זה, כי לא הבנתי איך לאכול את זה".למה את מתכוונת?
"כלפי חוץ ניסיתי מאוד להחצין את הגבריות שלי. הייתי עושה פארקור ונסעתי על סקייטבורד. נורא ניסיתי להרחיק ממני, לא לחשוב על זה. אבל כל כמה זמן זה היה חוזר. בסביבות כיתה י' הכרתי את אלן שלמד שתי שכבות מעליי. אחרי שהוא סיים בית ספר, הוא יצא מהארון הטרנסי ובעצם פתח גם לי את הדלת לכל העולם הזה. הכרתי עוד אנשים בקהילה והתחלתי להכיר קצת יותר את העולם המגדרי שלא היה לי מושג לגביו לפני כן".
איך קיבלת את היציאה שלו מהארון?
"זה לא היה נראה לי רלוונטי בכלל. אלן הוא אלן, היינו חברים מאוד טובים והמשכנו להיות כאלו. אומנם לא היה לי שום ידע בכל מה שקשור למגדר, אבל גדלתי בבית מאוד פתוח ומקבל, אז היה לי ברור שמבחינת היציאה שלו הכול בסדר".
"לקח לי זמן. בכיתה י"א עזבתי את בית הספר והתחלתי ללמוד מדעי המחשב באוניברסיטה, כך שעברתי לתל אביב והוא כבר התגורר שם. רציתי לפגוש אותו והוא אמר לי שהוא נורא עסוק אבל שיש כל שבוע במרכז הגאה מפגש לנערים ונערות מהקהילה הטרנסית, ואמר לי שאם בא לי אני יכולה להצטרף אליו. אז הגעתי פעם אחת והיה לי נורא-נורא נחמד. ממש נהניתי והמשכתי להגיע כל שבוע. במשך תקופה ארוכה הייתי סיסג'נדר (מי שמינו ומגדרו תואמים) המחמד שלהם. אבל בגלל שהסתובבתי במרחב הזה, אז במשפחה שלי, ולא בקטע טרנספובי, אמרו לי 'בסוף יסתבר שגם את טרנסית'".
וואלה!
"מן הסתם, כשנפתחה הדלת לעולם הזה, התחלתי לחשוב שוב, אבל מכיוון שאני אדם נורא לוגי המחשבה שלי היתה שאם אני במרחב טרנסי, אז ברור שזה יתחיל להיות משהו על סדר היום גם אצלי. כלומר, שאני אתחיל להיות יותר מודעת לזה ולחשוב על זה, ועדיין לא עשיתי עם זה כלום. באיזשהו שלב הקבוצה נסגרה ופתאום היה לי כזה מאין - רגע, הדבר הזה שהיה לי כל השנים? הוא לא סתם קרה. משם התהליך התנהל די באיטיות ובדלתיים סגורות. לא שיתפתי אף אחד בקבוצה, אפילו לא את אלן. לא בגלל שחששתי שלא יקבלו אותי – כי היה לי ברור שכן. זה היה יותר תהליך שלי מול עצמי. רציתי להבין מה אני מרגישה ומה אני רוצה לעשות עם זה. זה פשוט לעבור המון שנים אחורה, להסתכל על דברים שלא באמת ייחסתי להם חשיבות באותם ימים, או שניסיתי להדחיק במשך הרבה מאוד שנים".
ההבנה הזו שזו מי שאת הקלה עלייך?
"זה ממש הרגיש כמו משקל שיורד מהכתפיים. זה נורא-נורא משחרר".
להבין מי אני באמת
כחלק מתהליך הגילוי העצמי, התחילה אמילי להבין מה היא נשיות מבחינתה: "אני חושבת שמגדר הוא משהו נורא אינדיבידואלי, ולכן התחושה הפנימית שלי של מגדר לא בהכרח צריכה לעקוב אחר הנראות או ההתנהגות שלי. זאת אומרת שזה תהליך של להבין מי באמת אני, ללבוש איזה בגדים שבא לי ולצאת איך שבא לי, עם פחות התעסקות באיך החברה תתפוס אותי כלפי חוץ. מול החברה אני חיה כאישה, אבל פחות חשוב לי המודל הזה, ויותר חשוב לי להיות אני", היא אומרת.
מה אנשים לא יודעים על הקהילה הטרנסית והיית רוצה שידעו?
"שאנחנו אותו דבר כמו שהיינו. שהאישיות שלי היא אותה אישיות. יכול להיות שהקול שלי השתנה ושאני מתלבשת אחרת, ויכול גם להיות שההתנהגות שלי השתנתה כי נתתי לעצמי יותר מרחב להיות אני, אבל אני עדיין אני. חשוב לי גם לומר שהייתי רוצה שאנשים ישאלו שאלות. לא הייתי רוצה שאנשים ירגישו שזה טאבו לדבר על מגדר או טרנסיות, אבל תשאלו שאלות שמכבדות אותי כאדם, כאלה שמטרתן לדעת עוד על הנושא. חשוב לי שיבינו שאנחנו אנשים, שיתנו לנו את הכבוד שלנו ושיבינו שמה שיש לנו בין הרגליים לא קשור למגדר שלנו".
