נותרה בחיים חרף ההפלה של אמה - ותפוצה

לפני 33 שנה ניסתה אישה להפסיק היריון על סמך המלצת רופאים שחששו מתסמונת גנטית. העוברית נולדה בריאה, ולימים הגישה תביעה

עו"ד אורלי לאש | פסקדיןפורסם: 29.04.19 , 07:48

בית משפט השלום בתל אביב חייב לאחרונה את שירותי בריאות כללית לפצות ב-280 אלף שקל בת 33 ששרדה בזמנו את ניסיון הפסקת ההיריון שביצעה אמה בהמלצת רופאים עקב חשד שהעוברית סובלת ממום גנטי. השופט משה תדמור-ברנשטיין קבע כי ההחלטה להפיל התקבלה על סמך מידע חלקי בלבד, מה שהסב להורים תחושת אשמה קשה אל מול בתם הבריאה.

לפי גרסת ההורים, הרופאים לחצו עליהם לבצע הפלה כיוון שבבדיקת מי שפיר התגלה שהעוברית סובלת מ"תסמונת טרנר" - הפרעה גנטית קשה שמתאפיינת במומים כמו היעדר איברי רבייה, קומה נמוכה, פיגור, עיוות גפיים ועוד. בפועל, לאחר שלושה ניסיונות להפסיק את ההיריון, נולדה העוברית בשבוע ה-26 כפגה ללא כל מום גנטי, וכיום היא אישה בריאה ופעילה אף שבתביעה נטען כי כתוצאה מהלידה המוקדמת היא סובלת מבעיית ראייה קשה, צלקות ועיוות בפנים ובגוף.

רפואה משפטית

תביעה: תסמונת דאון בשל רשלנות בשיבא

מערכת פסקדין

אישה שעברה טיפולי פוריות טוענת שלפני החזרת עוברים לרחמה לא בוצע אבחון טרום השרשתי לאיתור מומים. משרד הבריאות: נגיב בביהמ"ש

תביעה: תסמונת דאון בשל רשלנות בשיבא

בתביעה שהגישו ההורים ובתם נטען בין היתר כי להורים נמסר על קיומה של "תסמונת טרנר" בעוד שבפועל הסכנה הייתה ל"מוזאיקת טרנר", שהיא בעצם ממצא חלקי לתסמונת עם סיכויים טובים לעובר בריא. הם הוסיפו שכתוצאה מהמידע השגוי הם החליטו בלית ברירה להקשיב לרופאים ולהפסיק את ההיריון, אולם אם היה פרוש בפניהם המידע הנכון והמלא - ייתכן שהיו בוחרים אחרת.

קופת חולים כללית טענה מנגד שהתביעה התיישנה ולכל הפחות הוגשה בשיהוי משמעותי, ומכל מקום מדובר ב"תביעה אבסורדית" נוכח העובדה שנולדה בת בריאה.

לגופו של עניין נטען כי נמסר להורים באופן מפורש שמדובר ב"מוזאיקת טרנר" וכי ההחלטה להפסיק את ההיריון נתקבלה על ידם מסיבות שונות, בהן נכות שממנה סבלה האם והעובדה שבאותה תקופה כבר טיפלו בשני ילדים קטנים.

פגיעה באוטונומיה

השופט משה תדמור-ברנשטיין קבע על סמך ראיות, עדויות ומסמכים מזמן אמת שלהורים נאמר שהעוברית סובלת מתסמונת טרנר, אך לא הוסברו להם ההבדלים בין התסמונת לבין המוזאיקה והאפשרות הממשית ללידת עובר בריא.

הוא ציין שאמנם באותן שנים עדיין לא נחקק חוק זכויות החולה, אך החובות שעל פיו כבר גובשו בפסיקה, וחייבו רופאים לשתף את ההורים במידע המלא על הסיכונים והסיכויים השונים של הלידה, כמו גם על האפשרות שלמרות הפסקת היריון עדיין עשוי להיוולד תינוק. ואולם, נפסק שלא הוכח כי ההורים היו מחליטים אחרת לו היו מודעים למצב לאשורו, ומכאן שלא מגיע להם פיצוי על הפרת חובת הגילוי.

השופט מצא שהיעדר המידע הסב להורים ולבתם פגיעה באוטונומיה, אך מאחר שהתביעה התיישנה - הם לא זכאים לפיצוי. בסיכומו של דבר נקבע כי בתם היא זו שתזכה בפיצוי על הפגיעה באוטונומיה במובן זה שהרופאים הפקירו את חובתם להגן על האינטרס שלה להיוותר בחיים.

לפיכך נפסק כי הבת תפוצה ב-280 אלף שקל, בנוסף לשליש מהוצאות המשפט ושכר טרחת עו"ד של 65,520 שקל. ההורים חויבו בשליש מהוצאות המשפט של הכללית ובשכר טרחת עו"ד של 40 אלף שקל נוכח דחיית תביעתם.