שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    ביה"ד: עובד לא זכאי לשעות נוספות ללא אישור
    אנליסט שפרש מאיילון פנסיה תבע הפרשי שכר בטענה שעבד מעבר לשעות התקן. אולם הוא נדחה כי לא תיאם זאת עם הממונה עליו
    בפסק דין שניתן לאחרונה בבית הדין לעבודה בתל אביב נקבע כי עובד לא זכאי לתגמול עבור שעות נוספות אם עשה זאת על דעת עצמו, ללא אישור מפורש מהמעסיק או סיבה מוכחת כמו מחסור בכוח אדם. בכך דחתה הרשמת סימה קרמר תביעה שהגיש אנליסט שפרש ב-2016 מחברת איילון פנסיה וגמל, ותבע הפרשי שכר.

     

    התובע סיכם על פרישה מוקדמת לאחר שאיילון פנסיה נרכשה על ידי מיטב דש. הוא קיבל פיצויי פיטורים, מענק וזכויות נוספות אך סבר שמגיע לו גם תשלום עבור שעות נוספות מהשנתיים שבהן עבד בחברה - וזו הייתה הטענה המרכזית שלו בתביעה שהגיש ב-2017 נגד איילון ביטוח. לדבריו הוא עבד לפחות שעתיים נוספות בכל יום, וכי אף אחד לא העיר לו או מנע ממנו לעשות זאת. להיפך: לטענתו החברה עודדה את העובדים לעבוד יותר באמצעות מימון ארוחות צהריים למי שנשאר יותר מ-9.5 שעות.

     

    מנגד טענה החברה כי התובע לא עבד שעות נוספות מעבר לאלה ששולמו לו בחלק מחודשי העבודה, וממילא הוא מעולם לא קיבל לכך אישור מהממונה כפי שמחייבים נוהלי החברה. עוד נטען כי התובע מעולם לא התלונן בנושא וכי העובדה שקיבל ארוחת צהריים לא מעידה על כך שאושר לו לעבוד יותר שכן מדובר בהטבה אוטומטית.

     

    הרשמת קרמר הבהירה בפסק הדין כי "לעובד אין זכות קנויה לשעות נוספות. למעסיק נתונה הזכות להחליט אם דרושה לו עבודה בשעות נוספות אם לאו". במקרה הנוכחי, אף שמתלושי השכר עולה כי היו חודשים שבהם התובע עבד מעבר לתקן (אם כי מדובר בשעות זניחות בהתחשב בהפסקות הצהריים היומיות), ההישארות בפועל לא מסייעת לו נוכח נוהלי העבודה הברורים בחברה.

     

    היא הבהירה כי החברה גיבשה כללים מסודרים בנושא השעות הנוספות והקפידה ליידע את עובדיה בין היתר באמצעות כיתוב מודגש בתלושי השכר. לפי שיטת העבודה שלה, "המבחן אינו כמה זמן נכחת בעבודה אלא מה עשית בזמן הזה והאם זה נעשה בתיאום הממונה עליך"

     

    התובע היה מודע לכללים אלה, ולמרות זאת לא הפנה כל תלונה בנושא במשך תקופת עבודתו. יותר מזה, העובדה שהיה חודש אחד שבו כן קיבל תמורה עבור שעות נוספות מעידה כי פעל לפי הנוהל ומחלישה את טענתו.

     

    הרשמת הוסיפה כי אמנם הפסיקה הכירה בכך שישנם מקרים שבהם מעסיקים נותנים הסכמה לעבודה בשעות נוספות על דרך ההתנהגות או בדרך של שתיקה. אלא שלשם כך היה התובע צריך להוכיח כי היה צורך בביצוע שעות נוספות, למשל, עקב מחסור בכוח אדם או עומס חריג בעבודה, והוא לא עשה זאת.

     

    בנוסף, היא קיבלה את טענת החברה שלפיה אי אפשר לראות בהטבה האוטומטית של ארוחת הצהריים כשהסכמה שבשתיקה לביצוע שעות נוספות.

     

    בנסיבות אלה קבעה הרשמת קרמר כי לתובע לא מגיע גמול עבור שעות נוספות, גם אם עבד בהן בפועל, ועל כן תביעתו נדחתה והוא חויב בהוצאות משפט של 2,800 שקל.

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים