שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    השעה שבה ילדים צריכים לחזור מבילוי
    המתבגרים מרגישים גדולים ורוצים לבלות עד השעות הקטנות של הלילה. מה עושים? הורים ומומחים על גבולות, חינוך, דאגות והתמודדות עם המשפט - "לכולם מרשים לצאת עד מאוחר"
    כל הורה למתבגר נתקל בדילמה כשהילד שלו מבקש לצאת עד שעה מאוחרת. לצד המשפט השגור הקבוע "לכולם מרשים לצאת עד מאוחר", ובכלל, מהי שעת יציאה מאוחרת? וכמה להגביל, אם בכלל?

     

    "הקטנה בת 13, אבל הבן הבכור שלי בן 16 וזה גיל משמעותי ואולי הגישה שלי קצת יותר שמרנית, אבל אני מאמינה שצריך לשים גבולות", אומרת הילה קמחי מקרית אונו. "באמצע השבוע כשיש בית ספר אני לא מרשה לצאת, אלא אם כן יש משהו מיוחד כמו יום הולדת. בשישי או כשיש חופש עד 1:00 שנגרר לפעמים עד 1:30. אני תמיד שואלת עם מי הולך, עם מי נפגש ומתי חוזר. אני מתעקשת שיהיה לי את כל המידע".

     

    "ילדים זקוקים לגבולות בכל גיל"

    "הבן שלי הוא ילד טוב ממושמע", אומרת קמחי. "לפעמים הוא מביע אי שביעות רצון ואומר 'רק את לא מרשה' 'וכולם נשארים עד מאוחר', אבל זה לא מגיע לוויכוחים רציניים".

     

    מה קורה אם שאר החברים נשארים ואת רוצה שיחזור מוקדם?

    "היו פעמים שנסעתי להחזיר, אבל אני משתדלת לא לצאת. תמיד יש כמה חברים שגרים קרוב, הוא אף פעם לא חוזר לבד. הם ילדים טובים, אז אין בעיות. יש פעמים, כמו ביום העצמאות או ל"ג בעומר שאני מרשה יותר, מצבים קיצונים שלא רוצה שיחזור לבד, אבל עד היום כמעט ולא נכנעתי.

     

    "לפעמים הוא אומר שאני היחידה שלא מרשה. לא בדקתי לעומק, לא שוחחתי עם האמהות האחרות, אבל זה לא מטריד אותי. אני עושה מה שאני חושבת לנכון. זה הילד שלי והאחריות שלי".

     

    אין רגשות אשם?

    "להפך, זה התפקיד שלי כאמא. אני יודעת שיש כאלו שכן נשארים עד השעות הקטנות של הלילה וקמים בצהריים, אבל הוא לא כזה. הוא מבין את החשיבות בשינה טובה ומעולם לא היה ויכוח רציני. הוא ילד אחראי, אבל ילד. הוא לא צריך לבלות לילה שלם ובכלל, ילדים זקוקים לגבולות בכל גיל וזה אחד מהם".

     

    שעון (צילום: shutterstock)
    חשוב לדבר על הנושא ולא רק לקבוע עובדות(צילום: shutterstock)

    קמחי מחדדת כי כיום, בעידן הטלפונים הסלולריים, ההורים מרגישים בטוחים יותר, אך זה לא תמיד נכון. "למתבגרים יש טלפון, אפשר להתקשר, לשאול איפה הם, כביכול יותר זמינות אך זה לא תמיד כך. לפעמים הסוללה נגמרת, לא תמיד הם שומעים ולא תמיד הם זמינים.

     

    "אני חושבת שאחרי גיל 18 כבר אין כמעט אפשרות להציב גבולות בנושא הזה ולכן לדעתי, ככל שנעמוד על זה בגילאים הצעירים, יש סיכוי שהילדים יפעילו יותר שיקול דעת בהמשך ופחות ילכו עם העדר".

     

    "בוחרים את המלחמות שלנו"

    לאורית רובינשטיין, מגבעתיים יש ילד מתבגר בן 17.5. לדבריה, באמצע השבוע הוא חוזר ב-23:00 או לקראת חצות, בסופי שבוע חוזר אפילו ב-3:00, לפעמים נשאר לישון אצל החברה. "הבן שלי לא שותה, אבל זה קיים בקרב מתבגרים וזה יכול לקרות בכל מקום ובכל שעה. הם לא מחכים לשעות הקטנות של הלילה כדי לשתות.

     

    "אני מאמינה שצריך לבחור את המריבות עם הילדים. אני סומכת עליו מאוד. הוא ילד טוב והוא לומד לבד מה טוב לו, מכיר את עצמו ויודע שהוא זקוק לשעות שינה. יש להם מקומות בילוי קבועים, הם לא מסתובבים ברחובות, לא הולכים למועדונים, מפגשים של הח'ברה בצופים.

     

    "אם אגיד לו לחזור ב-1:00 זה סתם יגרור כעס והאמת שזה לא נורא שמבלים עד מאוחר אם למחרת חג או שבת. התחלנו לשחרר יותר רק בשנה האחרונה, צריך להתחיל מתישהוא. כשנותנים ולא נלחמים, הם לומדים מה נכון עבורם. מבינים שהגוף צריך לישון ואת האנרגיה שלו, לומדים להתנהל, להיות אחראים, לנהל את דמי הכיס. לפעמים צריך להקשיב להם. הם יודעים מה טוב עבורם".

     

    ובכל זאת, יש גבולות?

    "יש נושאים שאני מקפידה עליהם מאוד. הוא לא יוצא באמצע השבוע כשיש לימודים ובטח אם יש מבחן למחרת. אנחנו לא מרשים שיסע לכל מקום, מאוד עם היד על הדופק".

     

    קראו עוד:

    מה שלמדתי ממסיבות הכיתה ביסודי

    ברור שאתן יכולות לעשות הכל

    דיכאון סמוי אצל ילדים: כך זה נראה

     

    רובינשטיין משתפת כי הסוד להצלחה הוא בשיחות עם המתבגר: "הוא בגיל מאתגר. מצד אחד הוא גדול ומצד שני ילד. אנחנו צריכים לבחור מלחמות ומה חשוב לנו כהורים. צריך לדבר ולדעת לאן הם הולכים. אם הלך לחבר ואז עבר מקום, שיסמס, גם אם אראה את זה בבוקר. תמיד לדעת איפה הם ולהיות קשובים.

     

    "הוא ילד טוב, וגם החברים שלו הם כאלו. הם חבורה גדולה של ילדים מהצופים, יוצאים הרבה, מבלים יחד. אני מכירה את כולם ואת הוריהם". להורים אחרים היא ממליצה להכיר את החברים, להיות מעורבים ולדעת לשחרר כשצריך".

     

     

    "שעת החזרה היא רק סימפטום"

    שרון צונץ, פסיכולוגית חינוכית מומחית, מסבירה כי לשעת החזרה של המתבגרים מבילוי, אין באמת משמעות. "זה לא באמת משנה אם הילד יחזור ב-1:00 או ב 3:00, אין הבדל בין השעות. אין גם הבדל בין בנים לבנות. הדאגה מפגיעה כלשהי היא לשני המינים, גם בנים וגם בנות חשופים. בשעות הלילה יש יותר סכנה, אך עדין אנחנו לא רוצים להשבית שמחות וחשוב ליצור תקשורת עם המתבגר ולהסביר לו כיצד להיזהר".

     

    למה הכוונה?

    "הבסיס ליחסים עם הילדים והמתבגרים בפרט, הוא תקשורת ופתיחות, בלי סימני קריאה, לשים הכל על השולחן. הורה מבהיר איך הוא משחרר, האם יש משהו שמטריד אותו, להסביר ממה אנחנו דואגים והילד מספק הגנה: משאיר את הטלפון פתוח, משתף לאן הוא הולך, עם מי הולך, מתקשר כל שעה עגולה כדי ששני הצדדים יהיו מרוצים. לשני הצדדים אינטרס משותף. שניהם דואגים לאותו דבר - לילד. שימו על השולחן מה שחשוב ומה העקרונות, ממה להיזהר ואיך ליהנות.

     

    "שעת החזרה היא רק סימפטום. דיבור משמעותי עם הילד, מה הערכים החשובים לנו - אלו הדברים שיקנו כלים כיצד להיזהר ולהתנהל בתחומים נוספים בחייהם".

     

    לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

     

    איך מגיבים אם המתבגר אומר "לכולם מותר ולי לא"?

    "לענות בכנות - 'אתה הילד שלי ואני שומר עליך'. שמים בצד ויכוחים, ובסוף מחליטים יחד שעה מקובלת, בלי כעס, בלי להתבצר כל אחד בעמדה שלו. זכרו שמה שיוצא מהלב, נכנס ללב".

     

    בנוסף, צונץ מדגישה כי הורים יחד כקבוצה הם כוח: "נסו ליישר קו עם הורים אחרים. אם יש קשר עם קבוצת ההורים זה כוח להעביר מסר אחיד לילדים וככה נוכל לישון יותר בשקט, בתנאי שההורים מבינים את המשמעות והחשיבות בתקשורת וכוח מאוחד".

     

    להגדיר מראש מה מותר ומה אסור

    "גבולות ושעת חזרה משתנים בהתאם לילד, לאופי שלו , האם יש אירועים מיוחדים וגם לגיל הילד", אומרת תמר כהן לביא, מנתחת התנהגות ומדריכת הורים. "יש הבדל בין ילד בן 13 לבין ילד בן 16. הגבולות יותר מתגמשים ככל שהם גדלים".

     

    למה חשוב להגביל בשעת חזרה?

    "הילד שלנו בגיל ההתבגרות. מצד אחד הוא רוצה להתנסות כמבוגר ומרגיש בוגר, מצד שני, עם כל הבגרות, הוא עדיין ילד וזה משפיע על שיקול הדעת. הרבה פעמים יש אלמנט של לחץ וחברתי ואנחנו שם לתווך ולפקח, לחנך, להציב גבולות, הם עדין זקוקים לנו.

     

    "הגבולות האלו חשובים בכל תחום בחיים. כשמדובר על יציאות ובילויים, בכל יציאה להדגיש ולבדוק: מי חוזר, איך חוזרים, עם מי , לקבוע שעת חזרה, להגדיר מראש מה מותר ומה אסור בבילוי ולתזכר כל פעם את ההרגלים. לא לשכוח להזכיר להם שאנחנו תמיד שם בשבילם זמינים בכל שעה ולא משנה מתי ומה קרה.

     

    "בנוסף, כשהילד חוזר מבילוי לראות ולדבר איתו, לא להסתפק שהוא מעיר ואומר 'הגעתי'. להסתכל, להריח אם שתה, לראות איזה מצב הוא חוזר".

     

    כהן לביא מדגישה, כי "הקשר והתקשורת עם הילדים מתחיל ומתבסס בגיל צעיר. ככל שנתחיל מוקדם הוא יהיה מבוסס למידה בעיני הילד. אם בגיל צעיר, אמרנו 'לא' למשהו שהואביקש, אז בגיל ההתבגרות, כשיבוא עם דרישות שמטרתן להרחיב גבולות, יהיו מקומות שנסכים ונרחיב, אבל יהיו דברים שנצטרך להגביל. כשילד נולד למערכת יחסית שבה מקבל סמכות מגיל צעיר, יהיה לו קל בגיל ההתבגרות לקבל סמכות ולקבל 'לא' למרות שהוא לא מרוצה. הבסיס הוא תקשורת טובה ומערכת יחסים טובה".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: shutterstock
    עם כל הבגרות, הם עדיין ילדים
    צילום: shutterstock
    שלום דוקטור
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים