"עשינו דרך ארוכה כך שיש לנו מה למכור אפילו לגרמניה''

"מכירה לגרמנים היא עניין לא פשוט, אבל היא סגירת מעגל מכובדת: היא הוכחה שאנחנו כאן, ושעשינו דרך ארוכה כך שיש לנו מה למכור אפילו למדינה חזקה ומתקדמת כמו גרמניה". כך אומר שמואל, שהיה אחראי בתעשייה האווירית על העסקה במסגרתה חכרה גרמניה שבעה מל"טי הרון-TP מהתעשייה האווירית ושותפתה אירבאס.

עסקת ענק: גרמניה תחכור מישראל מל"טים נושאי חימוש

עסקת ענק: תע"א תמכור להודו 50 מל"טים בשווי כחצי מיליארד דולר

יום השואה השנה הוא הראשון שבו מוצבים בבסיס תל נוף צוותים מטייסת 51 "אימלמן" של הלופטוואפה, חיל האוויר הגרמני - 12 איש הכוללים מטיסי מל"ט ומפעילי ציוד המודיעין שעליו, ולומדים להפעיל את המל"ט הענק מאנשי טייסת "הנשר הלבן" בחיל האוויר, שמפעילים אותו בישראל.

>> לסיפורים הכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו

המל"ט בטקס פתיחת היחידה הגרמנית בבסיס תל נוף(צילום: חיל האוויר הגרמני)

משרד הביטחון הגרמני נימק אז את הרכישה בצורך במל"ט חמוש, שיוכל לסייע בהגנת אנשיו, עם יכולת שהייה ארוכה באוויר. לפי אתר חיל האוויר הגרמני, ההרון מסוגל לשהות באוויר 27 שעות ברציפות, להגיע לגובה 14 ק"מ, ולטוס מהירות של 400 קמ"ש. למטוס מוטת כנף באורך 27 מטר והוא יכול לשאת מטען במשקל 2.5 טון.

טקס פתיחת היחידה הגרמנית בבסיס תל נוף(צילום: חיל האוויר הגרמני)

"המשלחות הגרמניות ביקרו ביד ושם, זה חלק מהנוהל"

חיל האוויר הגרמני כבר מפעיל שנים ארוכות את מל"טי ההרון-1 הקטנים יותר, בתחילה באפגניסטאן וכיום במאלי שבאפריקה. "הגרמנים הגיעו אחרי הקנדים והאוסטרלים", אומר רוני קרת, סגן מנהל מפעל מל"ט, וראש פרויקט האיתן. "באנו אז עם קונספט עסקי חדש, שהלקוח לא חייב לרכוש את המטוסים, אלא יכול לחכור אותם מאיתנו. לקבל שירותים. זה חייב את התעשייה האווירית לקבל החלטה ולהשקיע משאבים בייצור מל"טים למלאי, עדיין ללא לקוח, כאשר ברגע שיושג הסכם החכרה, נוכל לספק את המטוסים במהירות.

רוני קרת, סגן מנהל מפעל מל"ט וראש פרויקט האיתן, ושמואל, שהיה מנהל השיווק של מפעל מל"ט בתע"א לאירופה ולצפון אמריקה(צילום: צביקה טישלר)

"הקנדים היו הראשנים שחכרו, כחלק מפעילות כוחותיהם באפגניסטן. אחר כך האוסטרלים ואז הגרמנים, שכולם פעלו אז במדינה. אנחנו סיפקנו את המטוסים והדרכנו את הצוותים, מבלי שנהיה שם עם המטוסים בשטח. הייתה תקופה שהכרנו את מפת אפגניסטאן כמו את מפת ישראל".

עסקת ההרון TP התעכבה כחמש שנים בגלל מחלוקות פוליטיות בגרמניה ובגלל עתירות לבית המשפט שהגישה ג'נרל אטומיקס האמריקנית, שהתמודדה מול התעשייה האווירית, וסירבה להשלים עם הפסדה. הישראלים לא היו צד בדיונים, אבל בשיאם יצאה משלחת של אנשי המפעל לתפילה בכותל. בספטמבר האחרון הם חזרו אליו לתפילת הודיה לאחר אישור העסקה.

רוני קרת(צילום: צביקה טישלר)

"בנינו מערכת יחסים מאוד טובה עם הגרמנים, עם הרבה כבוד הדדי", אומר שמואל, עד לאחרונה מנהל השיווק של מפעל מל"ט בתע"א לאירופה ולצפון אמריקה. "מל"ט זו מערכת מודיעין מרכזית, ופתאום באנו אנחנו מישראל הקטנה והיינו צריכים להראות שאנחנו לא פחות טובים מהאמריקנים. הכרנו להם את התרבות שלנו וגם את הנושאים הכאובים. כל המשלחות הגרמניות ביקרו גם ביד ושם, זה חלק מהנוהל. גם להם היה עניין לבקר ולשמוע".

"המפגשים נמשכו שנים וקרה גם שקיימנו פגישות סביב העסקה ביום השואה", אומר קרת. "זה לא עלה בשיחות, כל אחד היה עם המטענים ההיסטוריים שלו".

מל"ט ישראלי עם צלב ברזל  

הוריו של שמואל שרדו את השואה ברומניה, מעורבים בפעילות מחתרתית לסיוע ליהודים שנמלטו אליה מאימי הנאצים, ובהכנה לעלייה לארץ ישראל לאחר המלחמה.

תג היחידה הגרמנית

איך הם היו מתייחסים למכירת נשק לגרמנים היום?

"זה נושא שעלה הרבה בשיחות פנימיות בין החבר'ה כאן", אומר שמואל. "אני לא הייתי היחידי שהעסקה הזאת התחברה אצלו להיסטוריה המשפחתית. בסוף זה נושא שיש עליו ויכוח, עוד ימי הסכם השילומים. מכירה לגרמנים, לראות מל"ט ישראלי עולה לאוויר נושא את סמל צלב הברזל של הלופטוואפה היא עניין לא פשוט, אבל היא סגירת מעגל מכובדת: היא הוכחה שאנחנו כאן, ושעשינו דרך ארוכה כך שיש לנו מה למכור אפילו למדינה חזקה ומתקדמת כמו גרמניה".

אצל קרת הייתה היסטוריה משפחתית מסוג שונה, שהובילה לכך שהטלפון הראשון שלו אחרי קבלת ההודעה על אישור העסקה הייתה לאביו, משה, מי ששימש כמנכ"ל התע"א במשך 20 שנה, עד 2005. "אצלנו הייתה סגירת מעגל מסוג אחר, אבא היה מי שאישר ב-2003 את פרויקט ההרון-TP ואת התוכנית העסקית שלו, שכללה השקעה לא קטנה מקופת התעשייה האווירית. היה צריך הרבה חזון בשביל זה, והפרויקט יצא לדרך גם בהנחה שנוכל למכור את התוצאה ללקוחות בחו"ל. ההוא מאוד שמח לשמוע שהעסקה תצא לדרך".

לא פשוט לעבוד במפעל כשאתה הבן של המנכ"ל.

"תמיד עשיתי את ההפרדה בין העבודה לבית, וגם הוא. לא דיברנו על ענייני עבודה בבית. בהתחלה הסתכלו עלי כעוף מוזר, כי היו לא מעט בנים של שבאו לעבוד בתעשייה האווירית ועזבו אחרי זמן קצר. אבל אלה היו זמנים אחרים. היום גם אם הבן שלי ירצה לעבוד כאן, הוא לא יוכל. הנהלים השתנו וכיום אפשר לקלוט בן של עובד רק במקרים מאוד יחודיים, אחרי שהוכיחו כישורים יחודיים ובאישור המנכ"ל".