משפחתה נותרה בקבר האחים, שרה תדליק משואה ביד ושם
אחת מששת מדליקי המשואות בטקס פתיחת אירועי יום השואה התראיינה לאולפן ynet. "אני סוגרת מעגל ומציבה מצבה למשפחתי ולכל הנספים"
"בהדלקת המשואה אני מרגישה כאילו הצבתי מצבה לכל המשפחה שלי שנספתה בטרנסניסטריה" - כך אומרת ניצולת השואה שרה שפירא, שתדליק הערב (ד') משואה בטקס פתיחת אירועי יום הזיכרון לשואה ולגבורה בכיכר גטון ורשה ביד ושם בירושלים. שרה היא אחת משישה ניצולי שואה שידליקו משואה בטקס יחד עם קרוב משפחה.
שפירא נולדה ב-1933 בעיר רדאוץ שבחבל בוקובינה ברומניה, וב-1941 גורשו יהודי הכפר לטרנסניסטריה, שם נרצחו מרבית קרובי משפחתה. בריאיון לאולפן ynet מספרת שפירא כי ביקרה במקום לפני כשנה, ולא מצאה הנצחה לזוועות שהתחוללו בו. "אין להם שום ציון קבר, קבר אחים, שום דבר. הייתי שם עם בתי ובני, והגענו עד לקולחוז שבו זרקו אותנו כשהגענו לטרנסניסטריה. חיפשנו בסביבה: אין שום ציון של קבר אחים, וזה מאוד מאוד כואב לי, ועכשיו אני מרגישה כאילו אני סוגרת מעגל ומציבה להם מצבה. להם וגם לכל הנספים".
שפירא גוללה בריאיון את סיפור הגירוש והרצח של משפחתה. "היינו משפחה של 4 אנשים. דחסו אותנו ברכבות משא כשגירשו אותנו. הגענו לאטאקי, שזה המעבר על פני נהר לטרנסניסטריה. העמיסו אותנו במעבורות בלי מעקות. סבתא שלי טבעה שם במים, ואנשים נורו במים ומתו, והנהר היה אדום מדם. כשביקרתי עם ילדיי שם לפני שנה הנהר שקט בצורה פסטורלית וממש לא יכולים לדעת מה שקרה שם".
"כשהגענו לטרנסניסטריה עברנו את הנהר, שם הריצו אותנו ברגל ואנחנו הגענו לאיזה קולחוז נידח בקצה הצפוני. ברגע ההוא איבדתי את כל משפחתי", היא הוסיפה. "ישנתי בלילה האחרון עם אמא שלי אחרי שכבר כולם נפטרו. בבוקר אמא שלי מתה, ואני ילדה בת שמונה, לבד לגמרי לא יודעת מה לעשות. בנס היה לנו שם שכן מהבית שהוא נסע מדי פעם להחליף בגדים ומצרכים, כדי שיהיה מה לאכול. הוא סיכן את נפשו".
אותו שכן הביא את שרה לבית יתומים שהקימו המגורשים היהודים. "שם שהיתי שלוש שנים, עד שבמרץ 1944 בהתערבות הג'וינט ובתום במשא מתן מייגע של שנתיים עם הגרמנים הותר להחזיר את כל היתומים לרומניה".
שרה הגיעה לבית יתומים בפלטיצ'ן, ושם, לראשונה זה שנים, התרחצה ולבשה בגדים חדשים. בחג הפסח היא התארחה בבית משפחת זיידמן, שהציעה לאמצה. שרה הסכימה, אך לאחר זמן קצר נודע לה במקרה שאחותה עדינה ואחיה זלמן חיים. שרה מצאה את עדינה, והשתיים שבו יחד לרדאוץ.
שרה עברה לבוקרשט, שם התגוררה במשך שנתיים בבית יתומים יהודי, שבו למדה עברית והתכוננה לעלייה ארצה. בספטמבר 1947 היא עלתה על האונייה "מדינת היהודים", ולאחר ארבעה חודשים במחנות המעצר של הבריטים בקפריסין הגיעה לארץ ישראל. שרה התחתנה עם מאיר שפירא, ניצול שואה גם הוא, והקימה בית ציוני-דתי. לשרה ולמאיר ז"ל שלושה ילדים, 16 נכדים ו-19 נינים.
לפנייה לכתב/ת 
