שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    אופק חדש למפלגות הערביות
    שיתוף פוליטי עם יהודים והכרה במולדת לשני העמים, בלי לוותר על זכות השיבה. פרשן ירדני-פלסטיני מנתח את עמדתו של סלמאן אבו אחמד

     

    סלמאן אבו אחמד ()
    סלמאן אבו אחמד

    המהנדס סלמאן אבו אחמד, לשעבר סגן ראש העיר נצרת, עזב ב-2015 את תפקידיו בשורות התנועה האיסלאמית. הוא הקדיש לתנועה עשרות שנים מחייו, אולם נוכח בחוסר התוחלת שלה ובחוסר יכולתה להתאים את עצמה לאתגרים המחייבים רעיונות יצירתיים, למשל כדי להתמודד עם הגזענות שחווים הערבים-הפלסטינים בישראל – בגליל, במשולש, בנגב ובערים המעורבות.

     

     

    היחס הגזעני הזה, שמוביל בדומיננטיות הימין הישראלי, לא עוצר בתוך קווי 67 אלא מתבטא גם בכוח הקולוניאלי שמפעילה ישראל על שטחים שכבשה בששת הימים – על הפלסטינים בירושלים, בגדה ובעזה – שהוא יחס פשיסטי.

     

    אבו אחמד מתח ביקורת גם על שאר המפלגות הערביות בישראל, שלדידו חסרות גם הן את המענה ההולם לאתגרים אלו. הוא טען שהן פועלות בבדלנות הן משום שהן חסרות את האומץ להתמודד עם יריבים בחברה הישראלית, והן משום שהן לא מנסות לזכות בהזדהות ישראלית עם הדרישות הפלסטיניות הצודקות. הוא אמר דברים נכוחים מאוד על מצבם של הפלסטינים בישראל ועל חשיבותה של פעולה הגיונית שתכיר במציאות:

     

    "ארצנו הפכה למולדת של שני עמים לאחר שנכשלנו בניסיוננו להשליך את היהודים לים ולאחר שהם נכשלו בניסיונם להשליך אל המדבר את אלה מאיתנו שנשארו כאן. כעת עלינו לחיות יחד על בסיס שותפות ותחת מטריית השוויון. זו אמנם מטרייה שהימין הישראלי, הקיצוני והפשיסטי, מתנגד לה... אבל אסור שתשובתנו תהיה בדלנות... אסור שהתשובה תהיה חיים בתוך 'גטו' ובידוד מקבוצות בחברה הישראלית שעשויות להיות מציאותיות וחיוביות".

     

    אבו אחמד הוסיף שמנהיגי הציונות מתחרטים בוודאי על שני "חטאי יסוד": ראשית, הישארותם של 150 אלף פלסטינים במולדתם, אותם פלסטינים שלא נעקרו מארצם ב-1948, שהיום המהווים כחמישית מהחברה הישראלית. שנית, הענקת זכות ההצבעה לכנסת לפלסטינים האלה, זכות שאילו הייתה מנוצלת במלואה בבחירות האחרונות, הייתה מסתכמת ביותר מ-900 אלף קולות (מוערך בכ-24 מנדטים).

     

    לפי התזה של אבו אחמד, לוּ הייתה לערבים-הפלסטינים בישראל מנהיגות מציאותית שיכולה לגייס את הביטחון עצמי, האומץ והאמינות הדרושים, הפלסטינים בישראל היו הופכים למשקל אלקטורלי, פרלמנטרי ופוליטי שיכול לתרום לשינוי המשוואה של הרכבת הממשלות, לשנות מהיסוד את המדיניות התוקפנית והקולוניאליסטית ולרסן אותה.

     

    בה בעת הם היו יכולים לחתור להשגת שני יעדיו של המאבק הפלסטיני – השגת שוויון לפלסטינים אזרחי ישראל ועצמאות לפלסטינים בשטחים שנכבשו ב-1967, ואף לקדם את השבת הזכות השלישית, הדחויה לנצח: זכות שיבה לפליטים והשבת רכושם מן הערים והכפרים שמהם גורשו, באמצעות העלאת נס השיבה של שני הצדדים – יהודים מכאן וערבים-מוסלמים וערבים-נוצרים מכאן – והקבלה בין השיבה היהודית, שמיושמת "2,000 שנה אחרי הגירוש", לבין השיבה הפלסטינית, שתיושם 70 שנה אחרי הגירוש.

     

    אבו אחמד טוען שבבחירות האחרונות בחר שלא להתמודד עם רשימתו, "אופק חדש – מפלגת מרכז ערבית", משום שהעריך שלא תצליח לעבור את אחוז החסימה. הוא ראה בכך ביטוי למסירוּת ולהקרבה עצמית, שנועדו להבטיח לגוש הערבי (חד"ש-תע"ל, רע"מ-בל"ד) את הכניסה לכנסת.

     

    החלטה נוספת ממערכת הבחירות האחרונה שהוא תופס כחיובית הייתה ההצבעה של כ-35 אלף מהערבים-הפלסטינים בישראל למרצ, מפלגה המכירה בזכות לשוויון ומכריזה על רצונה להגיע לשלום עם הפלסטינים. לדידו, זוהי תופעה שראוי ללמוד את המניעים לה ולעמוד על חשיבותה, ויש בה כדי להראות שהפלסטינים אזרחי ישראל נאחזים בזכותם להשתתפות פוליטית ולשוויון, וזו גם הסיבה שהם מצביעים לחד"ש באופן קבוע ויציב.

     

    כמו כן הוא טוען שגם את ההחלטה של מצביעים ערבים לבחור במפלגת כחול לבן יש לראות בהקשר של מודעוּת ערבית-פלסטינית לסכנות הפוליטיות העיקריות, וגם בהקשר של אוזלת ידן של המפלגות הערביות. לדידו, "מצביעים אלו בחרו במפלגה ציונית-ימנית, שבראשותה ניצבים שלושה גנרלים שביצעו פשעים נגד עמנו, כדי להפיל את נתניהו ובני בריתו מהימין הקיצוני... ומתוך תסכול מההתנהלות והאופורטוניזם של חלקים בהנהגה הערבית שלא פעלו די לנוכח חוק הלאום הגזעני".

     

    הניתוח של אבו אחמד למפלגות הערביות בישראל הוא ייחודי, ועמדתו מנוגדת במידה רבה לעמדותיי, אולם זהו קול מקורי שצריך לשים אליו לב. גישתו מעידה על מודעוּת גבוהה, ולדעתי צפוי לו עוד עתיד בפוליטיקה המקומית.

     

    • חמאדה פראענה הוא פוליטיקאי ועיתונאי ירדני ממוצא פלסטיני. המאמר המלא פורסם בעיתון הירדני "אל-דוסתור". בגרסה מקוצרת זו הוא רואה אור בחסות "אופק לתקשורת הערבית", פרויקט משותף למרכז אעלאם ולמכון ון ליר. מערבית: עידן בריר

     

    מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים