ילדים בצל הלחימה: "רועדת בכל אזעקה"

כ-210 אלף תלמידים ו-20 אלף עובדי הוראה המתגוררים ביישובים הנמצאים עד 40 קילומטרים מרצועת עזה נשארו היום (א') בבית ולא פקדו את מוסדות החינוך. בעקבות הודעת פיקוד העורף, נערך משרד החינוך והודיע הבוקר כי ייקבע מועד נוסף לבחינת הבגרות באזרחות שאמורה להיערך מחר, ובנוסף יפעיל מערך שיעורים מקוונים לטובת התלמידים.

עדכוני לחימה אחרונים

הרוג ושני פצועים קשה בפגיעה ישירה במפעל באשקלון

בן 60 נהרג מפגיעת טיל נ"ט ליד שדרות, סמוך לאוטובוס חיילים

פצוע בינוני עד קשה מירי למועצת אשכול

הקבינט הִנחה את צה"ל להעצים את התקיפות ולעבות כוחות

סיכול ממוקד בעזה: חוסל האחראי על העברות הכספים מאיראן

צה"ל הרס בניין של חמאס בעזה ותקף כמה חוליות מחבלים במהלך היום

נזק רב מרקטה בבאר שבע, איש לא נפגע

מתחילת הסבב - יותר מ-600 שיגורים לישראל

משפחת בן אבו מאשקלון נשארה בבית(צילום: אדיר ינקו)

באשקלון התמודדו הלילה עם מטח כבד של ירי רקטות שנורה לעברה, וילדי העיר מספרים על החששות הכבדים שליוו אותם. אליס בן חמו, תלמידת י"א, בעיר הקימה לאחרונה קבוצת וואטסאפ מיוחדת לחבריה, במסגרתה בעת אזעקות על כולם לעדכן אם הם בסדר.

"זה נקרא נוהל 'אני בסדר'", היא מספרת. "החלטנו לפתוח נוהל כזה ואם מישהי לא כותבת אז כולן מיד מתקשרות אליה". בן אבו סיפרה על היומיים האחרונים, ועל כך שלא פקדה היום את בית הספר. "זה מרגש מצד אחד, ומצד שני זה מפחיד. אתמול זה תפס אותנו לא מוכנים. היינו עוד במיטה ואני הייתי עם אוזניות. נבהלתי מאוד כי כששומעים את הבומים כל הממ"ד רועד ואנחנו מרגישים את זה.

"אנחנו לא יודעות איפה זה נפל ומה קורה. כשהרקטות מגיעות לתל אביב יש הרבה לחץ אבל כשזה אצלנו יש אדישות. כמו שמירי רגב אמרה: 'אז נופלים טילים על אשקלון'. אם מייחסים חשיבות גדולה לטילים על תל אביב, למה היחס שונה כשזה מגיע לאשקלון?".

אוהד ותהילה קרואני, אשקלון(צילום: אדיר ינקו)

אחיה בן אבו, תלמידת כיתה ו' ואחותה של אליס, מספרת כי "זה תמיד נופל באזור הבתים של החברות ולפעמים הן לא עונות ואני נלחצת. כל פעם שיש אזעקה אני רועדת מרוב לחץ. אנחנו אף פעם יודעים איפה זה ייפול".

לאחותה אליס חשוב להדגיש כי תושבי הדרום אינם מסכנים: "זו שגרה כואבת. העדפתי הלילה לישון חדר ליד הממ"ד עם חלון פתוח. התעוררתי די מהר ורוב הלילה לא באמת ישנתי. לא רציתי להירדם כי פחדתי שלא אשמע את האזעקה. בשנים האחרונות לא היה לנו לילה כמו הלילה האחרון. יש במצב הזה משהו מערער כי אנחנו לא מבינים מה עשינו שמגיע לנו שיזרקו עלינו טילים".

אליס ואחיה הן בנותיו של פיני בן אבו, שהתאלמן לפני כשנתיים ומאז מגדל חמש בנות לבדו. "כל היום היינו בממ"ד", הוא מספר. "חצי מהבית פה ממוגן, אך מרבית השכונה פה זה קומות נמוכות. הסבב הזה לא ייגמר, הארגונים הללו שולטים במדינת ובגלל שאנחנו אנושיים זה נראה אחרת. פוטין היה סוגר את העניין הזה ב-24 שעות".

בקרבת משפחת בן אבו מתגוררת משפחת קרואני. שניים מילדי המשפחה הם תלמידים וגם הם, בדומה ליתר ילדי האזור, נותרו היום בבית. "המצב הזה לא חדש אבל פתאום באמצע השבת זה היה מוזר", מספרת תהילה קרואני, תלמידה תושבת העיר. "הבומים הפעם היו ממש חזקים. לי גם ככה לא היו אמורים להיות לימודים היום כי יש לי מתכונת מחר, אז אנחנו יושבים בבית וצופים בחדשות. הפתאומיות היא תמיד מבהילה כי אי אפשר לדעת מתי זה יבוא. בכל מקרה, אנחנו מוכנים לשבת עוד הרבה זמן בבית כדי שבסוף יהיה שקט".

תושבי אשקלון בשעת אזעקה(צילום: רויטרס)

(צילום: רויטרס)

"זה כיף שאין בית ספר", אומר אחיה, אוהד קרואני, תלמיד כיתה ד'. "רוב הילדים שמחים שלא הולכים לבית הספר כי כל פעם שיש הזדמנות ללכת לבית הספר הם שמחים. היינו אתמול בחוץ ולקראת הערב ראינו משהו אדום בשמיים. מיד רצנו ותוך פחות מעשר שניות שמענו את הבום. אתמול המורה אמרה לנו בהתחלה שיהיו לימודים היום כרגיל, ואז אחרי רבע שעה היא אמרה שלא יהיו לימודים, ושהיא תיתן לנו משימות דרך האתרים ואנחנו נעשה בבית. לדעתי יהיו מחר לימודים כי אף פעם לא קרה שבמשך יומיים לא היו לימודים, אבל אנחנו מוכנים לשבת בבית הרבה זמן".

יפעת בן שושן מנתיב העשרה סיפרה כי ילדיה נכנסו מהרגע הראשון לממ"ד. "אני נרדמתי רק ב-3 וחצי עם הרבה התעוררויות וקימה לגמרי ב-6 בבוקר, אז לא ישנתי הרבה". היא הוסיפה: "צריך פה אסטרטגיה, גם אנחנו התושבים, בדיוק כמו שאר תושבי מדינת ישראל, עדיין מחפשים את האסטרטגיה של מדינת ישראל מול עזה. אף אחד מאיתנו לא יודע מה הולך להיות, אף אחד לא מדבר איתנו על זה".

"לא 15 שניות, כמו 7 בום"

מור עידו מעמיעוז סיפרה: "עברנו לילה לא פשוט אבל משתדלים לשמור על שגרה. אנחנו כל הלילה לא ישנים, אנחנו שומעים את ההפצצות של צה"ל, הבית רועד, אנחנו גם ללא ממ"ד עם ילדה בת שלושה חודשים".

על היעדר המיגון שלה אמרה: "בשביל להגיע לממ"ד צריכה לרוץ לכביש בחוץ עם ילדה בת 3 חודשים. אני בחיים לא אספיק להגיע לשם בזמן. אני משתטחת על הרצפה על הילדה ומתפללת שלא ייפול עלינו הקסאם. יש לנו 15 שניות, וזה לא באמת 15 שניות, זה כמו 7 בום".

מור הזכירה שהיא חיה בעוטף עזה בשש השנים האחרונות וכי בחמישה או שישה יישובים אין ממ"דים במועצה שבה היא גרה. "אנחנו עם ילדים קטנים, עד גילאי 5, לפעמים 3-4 ילדים וצריך להחליט את מי לתפוס ופשוט לרוץ. זה הזוי".

חיים מדינה ממושב אורים סיפר: "אנחנו נמצאים במועצה האזורית אשכול ובגלל שאנחנו לא נמצאים בעוטף, החליטו שלא מגיע לנו לממד. הילד צרח את נשמתו ובכה אתמול הרבה, אזעקה אחרי אזעקה, והיינו צריכים ללכת למרחב המוגן, שאצלנו המרחב המוגן זה מתחת למיטה של הבת, כי אין לנו ממ"ד".

על מצב המקלטים ביישוב סיפר מדינה: "יש בגני הילדים ועוד כמה בודדים ממש. ב-95-97 אחוז מהבתים אין ממ"דים". על ההתמודדות שלהם אמר: "אנחנו רצים בצורה לא נעימה לאחד החדרים ומתחבאים מתחת למיטה של הבת כי אין מקום אחר, אין לנו פתרון אחר".