צילום: shutterstock

נטפליקס זו רק ההתחלה: המהפכה שתשנה את פני הטלוויזיה

בקרוב ייכנסו למשחק הסטרימינג דיסני, עם שירות חדש שמאיים לדרוס את המתחרות, אמזון שכבר פועלת בישראל בשקט וגם אפל. האם כל השפע הולך להכחיד את הסדרות הישראליות? ואיך נצרוך טלוויזיה בעתיד הממש קרוב?


בראשית הייתה נטפליקס. המפץ הגדול של עולם הטלוויזיה והרגלי הפנאי. נטפליקס היא השחקן הגדול ביותר בעולם בתחום התוכן. בשנת 2018 החברה השקיעה 14 מיליארד דולר בתכנים שלה, סכום השווה לתקציב הביטחון (נטו) של מדינת ישראל. באותה שנה החברה העלתה 700 סדרות חדשות, שתיים מדי יום, ועוד כמאה סרטים. התחזית ל-2019: יותר. קצב הגידול שלה משמעותי. ברבעון האחרון הוסיפו שמונה מיליון לקוחות בעולם. סטרימינג מהווה כבר מחצית מצריכת האינטרנט בעולם, ו-15 אחוז ממנו הוא צפייה בתוכני נטפליקס. וכששאלו את ריד הייסטינגס, מייסד נטפליקס, מה האיום הכי גדול עליו, ענה: 'השינה. כי כשאנשים יישארו ערים, הם יראו אותנו".

 

הייסטינגס צודק. כבר עכשיו משנים שירותי הסטרימינג את חיי הפנאי שלנו. הממוצע בישראל הוא ארבע שעות טלוויזיה ביום, בפלטפורמות החדשות הוא כבר עולה בחצי שעה. הרגלי הצפייה הוותיקים שלנו משתנים מן היסוד. הרבה פחות "מדורת השבט", המסך האחד בסלון עם השעה הקדושה, הרבה יותר צפייה אישית, מותאמת, מתי שאתה רוצה, ואיזו דרמה או קומדיה שאתה רוצה, מהחור הכי נידח בעולם.

 

צילום: shutterstock

 

כל זה מטלטל, בימים אלה ממש, את כל תעשיית הבידור והמדיה הישראלית. מה יהיה עתידם - אם בכלל - של השירותים הוותיקים והכל-יכולים, yes ו-HOT, עם שירותי הלוויין והכבלים, שניגפים בכל העולם מול האינטרנט? מה יקרה לערוצי הברודקאסט, רשת-קשת, אל מול השיטפון האינסופי של תוכן בינלאומי? האם, כמו שמנבאים כמה מהפסימיים במרואיינים שלנו, תעשיית הטלוויזיה המקומית - הנמצאת כבר במיתון עמוק - בדרך אל ימים שחורים? ואולי דווקא התוכן הישראלי הוא זה שיציל את כל העסק המקומי?

 

בשבוע שעבר הודיעה ענקית הרשת אמזון על כניסתה לישראל. עדיין לא בפול-כוח, אבל הבורסה הגיבה בירידות. המפלצות הגדולות בפתח. טורפי-העל של העולם מגיעים גם לישראל, והם עומדים לזלול אותה בתיאבון, גם על המסך, כמובן בתרגום ובגרסה כשרה לפסח. נטפליקס הייתה כאמור הראשונה למסד את פניה של הטלוויזיה החדשה: מה שאתה רוצה, מתי שאתה רוצה, בלי יותר מדי פרסומות וניג'וסים, בלי לחכות, בממשק שכל ילד מכיר מהעריסה: פשוט להקליק. כמו חנות ממתקים, כמו אליס בארץ הפלאות: אכול אותי, שתה אותי - עכשיו.

 

 

הקרב, שלמעשה כבר הוכרע, הוא בין טלוויזיה מסורתית לחדשה. אחוז הצפייה באון-דימנד באינטרנט הולך וגדל באופן היסטרי, במקביל לניתוקי הכבלים ונטישת הלוויין. כמו המהפכה הטכנולוגית שעוברת על העולם כולו, עדיין ייוותר קהל מבוגר או שמרני יותר, הציבור המסורתי שיישאר נאמן לזפזופ. הערוצים המרכזיים, הברודקאסט, ילכו וייאבדו מכוחם. חדשות, אירועים לאומיים, בחירות, פיגועים, ספורט, אירוויזיון, או גמרים של תוכניות מדוברות, עדיין יחזירו את הקהל אל "מדורת השבט" ההולכת ונכבית.

 

אבל הצעירים של 2019 כבר נולדו ליוטיוב ולסטרימינג, החליפו את הרדיו - מה זה? - לטובת פלייליסט, ומדברים עם מכונות חכמות. בטלוויזיית העתיד, בעצם היום, יש מאפיין מנצח של הטעם האישי. היא יודעת מה אתה רוצה, הרבה לפניך, ותציע לך את זה באופן שאי־אפשר להתנגד לו. תרבות האלגוריתם מביסה את תרבות התחושות, ומפרקת את השבט שלנו. רשת וקשת עדיין צריכות את כולנו יחד על אותו מסך. לנטפליקס לא אכפת כמה צופים בזה יחד. העיקר שאתם בנטפליקס.

 

צילום: Shutterstock

 

"לנטפליקס שיחק קלף גדול. הם פגעו בינגו בשתי השקעות בתחילת הדרך, 'בית הקלפים' ו'כתום זה השחור החדש', ואז, עם האוכל בא התיאבון. בוא'נה, תוכן מקורי זה טוב!" אומר בכיר בתעשייה. "ומאז הם שופכים כסף משמעותי. הם בחובות אבל נותנים לך מוצר מעולה, ב־30 שקל. הוא שווה גם 20 דולר, והוא יעלה יום אחד, כשהם יעלו לכל העולם. זו אסטרטגיית החדירה. קיבלת מחיר שאי-אפשר לסרב לו", הוא מוסיף.

 

נטפליקס שומרת על סודותיה כמו על כור גרעיני. לא מגלים מה מספר הלקוחות המשלמים שלהם, וגם לא מגלים נתוני רייטינג, אפילו לא ליוצרים עצמם. והיא רק הראשונה. "נטפליקס נראית לנו עכשיו כמו המפלצת הגדולה, אבל מאחוריה מסתתרות עוד יותר גדולות", מוסיף גורם בקיא, ומתחיל בסקירת הטורפים הגדולים בפארק היורה.

 

"קודם כל אמזון-פריים, שירות בסיסי באמריקה שעדיין לא נחת פה. זה שירות משלוחים! כל מה שאתה רוצה זה לקבל את החבילה היום ולא עוד ארבעה; אבל אם כבר הצטרפת - בוא, תקבל חבילת תוכן מפלצתית, את שירות הווידיאו. זה בערך כמו לעשות משלוח מהסופר - ובוא נזרוק לך גם עיתון. אמזון היא שחקן מאוד משמעותי לעתיד". שם למשל תמצאו היום את 'הומקאמינג' הסדרה של ג'וליה רוברטס, 'ג'ק ריאן', 'מנצ'סטר על הים', ב-2019 הם הולכים להפיק את 'שר הטבעות' בהשקעה הכי גדולה שהייתה אי פעם בתוכן מקור בעולם. תסמכו על ג'ף בזוס, הממזר הכי ערמומי בביזנס. הוא יודע איך להתפשט בעולם.

 

"המפלצת השנייה היא גוגל-יוטיוב, ללא ספק. זה כבר שירות הסטרימינג הגדול בעולם, יוטיוב היא הטלוויזיה שכל ילד נולד לתוכה. הם כבר שם, יודעים מה אנחנו אוהבים ומחפשים. ויש להם כבר שירותים. יוטיוב רד, להפקות מקור, ושירות יוטיוב פרימיום. הנתונים והתוכניות עדיין לא ברורים, גוגל-יוטיוב עדיין לא נספרים כשחקן מחולל מהפכה - אבל אלה גוגל, כן? זה רק שאלה של זמן עד שגם הם יגיעו. אלה המונסטרים הכי גדולים".

 

צילום: באדיבות HOT

 

ואז מגיעים השחקנים שבינתיים מחפשים את עצמם. למשל אפל, שהצטרפה קצת מאוחר וזורקת הרבה כסף. אפל כבר הודיעה על שירות הסטרימינג-וידיאו הקרוב שלה, בהשקה נוצצת עם שמות כמו אופרה וינפרי וסטיבן ספילברג. בבורסת השמועות העולמית רווח זה תקופה הדיבור על רכישה של אפל מתישהו את נטפליקס, גיים־צ'יינג'ר - נטפליקס בתור התוכן האידיאלי לטכנולוגיה המלוטשת של אפל.

 

מי עוד? "דיסני +". דיסני החליטה שהיא משיקה שירותי סטרימינג שכוללים את דיסני, פיקסאר, מרוול, "מלחמת הכוכבים" ונשיונל ג'יאוגרפיק. בנוסף, יש לה גם +ESPN, לחובבי הספורט, אלפי משחקים עד שלא תוכלו יותר, בשירות סטרימינג מלא. דיסני הופכת לשחקן משמעותי עם ארכיון ענק וכמובן תוכני ילדים ייחודיים. נוסיף את "הולו", החזקה כבר בארה"ב ('סיפורה של שפחה') ששייכת לדיסני ואמורה להיות האפליקציה שבה יעלו תכנים נועזים יותר שלא מתאימים לאפליקציה השמרנית של דיסני.

 

ובל נשכח את מיודענו מארק צוקרברג - הרי לא ציפיתם שפייסבוק תישאר מחוץ לקרנבל, עם אפליקציית התוכן שלה, 'Facebook Watch'. המקום שבו אירח צוקרברג לאחרונה את יובל נח הררי; ואתם יודעים, הררי המציא את העתיד. וזו רק רשימה חלקית.

 

 

התוצאה היא שהעולם נשטף בשירותי הסטרימינג. 33 מיליון אמריקאים חתכו את הכבלים בשנת 2018 ועברו לסטרימינג. ליותר מחצי מבתי האב בארצות-הברית יש לפחות שני שירותי סטרימינג, כרגע הם בדרך כלל נטפליקס ואמזון. המגמה רק תגבר, כשם שאנשים מורידים יותר ויותר אפליקציות. ספקי התוכן חודרים גם אל ההכרה הרחבה ואל ההייפ של עולם הפרסים - גלובוס הזהב, אוסקר - תוכני הילדים מתעצמים, גם הדוקו. מה מתבקש מאיתנו? פס רחב, כרטיס אשראי, ופחות שעות שינה.

 

נעשה את זה פשוט. איך נראה טלוויזיה בעתיד הקרוב? אם להסתמך על מה שקורה בעולם, הישראלי הממוצע יהיה מנוי לשירות סטרימינג דרך האינטרנט שיזרום למסך הגדול ולמסכים הקטנים. זפזופ בין שלל אפליקציות, לכל אחד מהם מיליוני תוכניות, בממירי סטרימינג או ישר, בלי מתווכים, בטלוויזיות חכמות.

 

נטפליקס כבר כאן, על המבחר האינסופי שלה, 30 שקלים בחודש, וכ-148 מיליון מנויים ברחבי תבל. ל'אמזון פריים וידיאו' על ספריית התוכן העצומה, אפשר להתחבר בארץ במחיר כניסה של 2.99 דולר בחודש לחצי השנה הראשונה. בינתיים בלי תרגום לעברית. וכשהיא תנחת סופית בגרסה מלאה עם כתוביות? תשמעו על זה ממרחקים.

 

"דיסני +", שירות הסטרימינג המדובר של תאגיד הבידור הענק, יושק ב-12 בנובמבר. מתי הוא יגיע לארץ? כנראה שלא בשנה הקרובה, אבל בוודאי לא הרבה אחרי. אולי גם שירות הסטרימינג שרכשה 'הולו', הפופולרי מאוד בארה"ב. ובנוסף, גם + ESPN, שירות סטרימינג ספורט, היישר לצרכן (שכבר רשם שני מיליון מנויים בארה"ב). ההיגיון הצרכני הפשוט אומר, דיסני כנראה גם יציעו חבילת-על, דיסני+, והולו, וספורט, במחיר אחד מפתה; וזה בעצם כל הסיפור. תעשה לי חבילה טובה של תכנים, סופר-אגרגטור, במחיר נוח.

 

צילום: AFP

 

"אפל TV+", יושק החודש בכמאה טריטוריות ברחבי תבל; בספק אם ישראל תיכלל כבר בנַגלה הראשונה, ובכל מקרה הם יגיעו לכאן, עם כתוביות ויפזרו בונוסים במחיר מפתה למצטרפים כמו "אפל מיוזיק", שירות המוזיקה שלה, ו"אפל ניוז +" - גישה מלאה למאות עיתונים ומגזינים מרחבי העולם. קנו אותי!

 

העתיד המסתמן ברור. צופה הטלוויזיה הממוצע יבחר בחבילת סטרימינג אטרקטיבית, אולי שילוב של כמה; אחד ייתן לך גם שירות משלוחים (אמזון), אחר יזרוק בתור בונוס גם שירות מוזיקה (למשל אפל), שלישי יביא תוכני ילדים או גיבורי־על ייחודיים (דיסני), רביעי יצ'פר את מכורי הגיימינג (גוגל כבר הודיעה על כניסתה לעולם משחקי הווידיאו, פארק יורה בפני עצמו), ומתחרה נוסף יצרף לדיל גם שידורי ספורט ישירים, שהאוהד המכור לא יכול בלעדיהם. וככה, אפליקציה אחת לצד השנייה, סופרמרקט פסיכי של תוכן אינסופי.

 

 

התוצאות כבר כתובות על הקיר. yes ו-HOT מדממות לקוחות. סלקום tv ופרטנר TV היו מהראשונות להסתגל לעולם החדש. מנכ"ל פרטנר, איציק בנבנישתי, אמר בעבר כי 70 אחוז מלקוחות החברה הם כאלה שנטשו את yes ו-HOT. כדי להתמודד עם התחרות ולהציע מענה אינטרנטי, HOT השיקה את שירות הסטרימינג "נקסט TV" ו-yes השיקה את "סטינג TV". כמו כן, הכריזה שהיא מפסיקה לשדר מלוויין ועוברת לשדר באינטרנט. בשנת 2018 הוסיפה פרטנר 80 אלף לקוחות, סלקום tv הוסיפה 50 אלף. HOT בכבלים איבדה 11 אלף, ו-yes בלוויין איבדה 13 אלף.

 

שני יתרונות, מתעקשים ב-HOT וב-yes, עומדים לזכות השירותים שלהם. עולם הילדים המקומי (למרות שרבים מילדי ישראל כבר צופים בתכנים שלהם ביוטיוב, וגם נטפליקס מדבבים סדרות, ובואו נראה מה יציעו בדיסני). וכמובן, ה"מונדיליי" המפורסם. ההבדל בין שידור חי אמיתי, לדיליי המתקיים בשידורי האינטרנט. סקר שנערך במאי 2018 לפני המונדיאל, גילה דיליי של 40 שניות בסלקום tv ועד שתי דקות בפרטנר tv; זמן מספיק לשמוע את השכנים צועקים ולקבל פושים בסמארטפון. ועבור חובב הספורט, כל עוד אין שידור ישיר אמיתי, זה אבוד.

 

צילום: MCT

 

אבל העיקר, מה שאולי יציל את החברות הוותיקות ויותיר להן שנורקל של חמצן מעל המים הגועשים, הוא הפקות המקור. חברת HOT, למשל, כבר גילתה שכל עשרת התכנים המובילים בצפייה אצלה ב־2018, הם הפקות מקור, בצמרת "שבאבניקים", "מלכות" ו"אוטונומיות". הסדרה הקנויה הראשונה, "סיפורה של שפחה", במקום ה-14 בלבד.

 

יורם מוקדי שימש בעבר כסמנכ"ל התוכן של HOT. כעת, ממקומו נטול הפוזיציה, הוא מבקש להציע תחזית אופטימית דווקא לעתיד התעשייה המקומית. "אוקיי, יהיה פה גל ענק של תוכן מחו"ל. אבל בוא נשאל, מה הצופה הישראלי רוצה? העם אוהב את 'גולסטאר' הרבה יותר מסדרות רכש. 'שבאבניקים' הביאה רייטינג ממוצע לפרק של מעל 60 אחוז, 'משחקי הכס' יכולה להגיע ל-27 עד 30. הסדרה 'מלכות' עשתה פי שניים מ'משחקי הכס'. 'שבאבניקים' פי חמישה מ'סיפורה של שפחה', סדרה איכותית, שאתה אולי בטוח שכל עם ישראל ראה אותה.

 

"זה דומה לעולם העיתונות", הוא מוסיף, "כל אזרח בישראל יכול לקבל כל עיתון מחו"ל שהוא רוצה. אבל בסוף-בסוף - מחפשים את 'ידיעות אחרונות' או עיתון כלכלי מקומי. וכשאנחנו פותחים 'ידיעות אחרונות' אנחנו מחפשים את התוכן המקומי, מרבית הכתבות הן מקומיות וההתייחסות לעולם בו היא משנית".

 

אתה בעצם אומר, עתיד הטלוויזיה הישנה הוא התוכן הישראלי.

"כן. כי עם ישראל, בהגדרה, אוהב סדרות ישראליות. וזה מתחיל בילדים, 'התחנה', 'כפולה', 'החממה', 'גאליס'. אם 'המורדים' עוד הייתה להיט מטורף בתחילת שנות האלפיים, היום אין ממש סדרת דרמה מחו"ל שהיא להיט לילדים שלא בעברית. הלחם והחמאה של הצופה הישראלי הם סדרות בעברית, ילדים, ספורט וחדשות. חד וחלק. תבדוק, גם בריאליטי וגם בקשת־רשת, הכל בעברית".

 

צילום: אוהד רומנו

 

ב-HOT וב-yes הבינו שהמפלצות מחו"ל הם אמנם תחרות, אבל גם לקוחות פוטנציאליים, וכבר מוכרות להם סדרות שמשודרות בגרסה המקורית שלהן בעברית או בעיבוד אמריקאי. הרשימה ארוכה, מ"פאודה" של yes שנמכרה לנטפליקס על ידי חברת התוכן ADD ועד "על הספקטרום" שנמכרה על ידי שירות ההפצה הבינלאומי שהקימה yes, ו-HBO שרכשו מ-HOT את "אופוריה", שוב על ידי ADD.

 

קשת, בעזרת קשת אינטרנשיונל, KI, היא כבר שחקנית חזקה בשוק הבינלאומי ולמעשה לא פחות גוף הפקה מאשר ערוץ שידור. אבולוציה בלתי נמנעת לגוף שרוצה לשרוד בעולם גלובלי. ול-HOT ול-yes יש את הטלוויזיה הליניארית, הערוצים הישנים מפעם שאתם עדיין מזפזפים בהם ממש כמו בניינטיז. "תתפלאו, אבל יש גם הרגלים ישנים. אנשים עדיין אוהבים לשבת מול הטלוויזיה, לזפזפ, לנחות על איזה ערוץ בלי להיכנס עכשיו ל-VOD ולחשוב איך בא לי להעביר את השעה הקרובה", אומר גורם בשוק התקשורת. "הצופה עדיין אוהב את גורם ההפתעה, וערוצי הסרטים, החזקים, הם דוגמה מאוד טובה לזה. אתה מזפזפ ונופל על איזה סרט כמו 'אישה יפה'. לא תיכנס לראות אותו ב-VOD, אבל אם אתה מסתכל עליו בערוצי הסרטים, יש לו רייטינג מאוד גבוה". בחברת HOT למשל מספרים כי 90 אחוז מממוצע הצפייה של הלקוחות הוא ליניארי. מתוך זה - 70 אחוז זה בערוצים של HOT, ו-30 אחוז בערוצי הברודקאסט. מפתיע.

 

כל הדבר הזה משנה מן היסוד את הרגלי הצפייה שלנו, ואת תוכני הטלוויזיה המקומית. "ההסתכלות לא תהיה יותר, ערוץ 1 נגד 2 נגד רשת, אלא הטלוויזיה המסורתית נגד החדשה", אומר עינב שיף, מבקר הטלוויזיה של 'ידיעות אחרונות'. "הכוחות החדשים, הלא-ישראליים, עובדים במודל של אימפריאליזם ושליטה על שווקים. הם רוצים שליטה גלובלית, לא אכפת להם אם תהיה או לא תהיה תעשייה ישראלית - אכפת להם שיהיו הרבה לקוחות בישראל. את 'ארץ נהדרת' לדוגמה, אתה לא יכול למכור בעולם, לא יראו את זה בשוודיה. 'גב האומה', 'עובדה', דברים שיש להם חשיבות בשיח הישראלי - עבור אימפריות כמו אמזון ונטפליקס, אין להם חשיבות. ולשם הטלוויזיה הולכת.

 

"נטפליקס רואה לקוחות ולא תרבות, ערוץ 2 רואה תרבות יותר מנטפליקס", הוא מוסיף. "קודם כל, עדיין יש עניין לקהלים ספציפיים. הם יודעים שב'ארץ נהדרת' צופה קהל שמתאים לפרסומות שלהם. זה גם סוג של איוונט, זו גם שליטה פוליטית. להיות ב'ארץ נהדרת' נורא חשוב לחבר כנסת. בנוסף, עדיין יש עליהם סוג של רגולציה".

 

באדיבות עובדה רשת

 

או. נקודה כאובה. "רגולציה", המילה הזאת שיצאה מכל החורים. עם ריח הנפטלין, האויבת של העולם הפתוח, שאין בו הגבלה על שום דבר. ומצד שני, חומת ההגנה על היצירה המקומית. מה שמחייב את הערוצים המקומיים להשקיע ולהציע תכנים מקוריים, ולספק פרנסה לתעשייה שלמה. היא קיימת בעולם הטלוויזיה הישן, של HOT ו-yes. היא עדיין לא חלה על ענקיות התוכן העולמיות המגיעות ארצה.

 

"הרגולטור חייב להתערב, אחרת לא תישאר יצירה ישראלית. לא רק שחקנים וכותבים. עשרות אלפי אנשים. הגלובליזציה עלולה לחסל את הענף", מזהיר בכיר מאוד בענף. "במקום לגבות מס מחברות הסטרימינג ולהשקיע בארץ, נטפליקס אפילו לא משלמת מע"מ בארץ! כל אזרח ישראלי שמשלם לנטפליקס משלם מס להולנד. זה מטורף".

 

אחרים מן הצד הפוליטי מגדירים את היעדר הפיקוח כ"מחדל המאה". "לעולם לא ייתנו לזכיינים לשתף פעולה, כי זה פוגע בתחרות", אומר בכיר בתעשייה, "אבל כשמגיעות המפלצות מחו"ל - אין כמעט הגבלות, נותנים להם להיכנס! לא משלמים מע"מ על נטפליקס? וואט דה פאק! זה מוצר מגויר לגמרי. יש פה מחדל במיסוי. מחדל לא להבין מי הגדולים ומי הקטנים, בלי להציק לגדולים, כמו במדינות אחרות. ולמה לא מחייבים אותם לעשות הפקות מקור? את yes מיד חייבו. למה לא את נטפליקס? באירופה כן מחייבים".

 

 

ואכן, במדינות מתקדמות מנסים להגן על היצירה המקומית. למשל, האיחוד האירופי עומד להעביר חוק שנטפליקס חייבת בכל מדינה של האיחוד להציע 30 אחוז תוכן מקומי של אותה מדינה. או שתפיק או שתקנה אותו. בגרמניה זה כבר עומד על 19 אחוז. החוק הזה הוא גם על שירותי סטרימינג אחרים. רגולציה מרחיקת לכת. בישראל - יוק.

 

"אם היית מעלה את הטענה הזאת לפני כמה שנים, היו עונים לך, 'אה, הם לא יבואו לארץ'", מוסיף הבכיר. "אבל זה לא להבין קונגלומרטים. הם לא השיקו בישראל, אלא ב-120 מדינות בו-זמנית, כי ככה הם עובדים. אפל - לא מעניין אותה ישראל. היא תתרגם את התוכן שלה לעברית ביום שתחליט לתרגם לעוד חמש או מאה טריטוריות אחרות".

 

"אם הרגולטור לא יכריח את נטפליקס ודומותיה, לא בטוח שתהיה סדרה ישראלית שהם יפיקו בעצמם", מוסיף עינב שיף. "כמו מה שקרה בגרמניה למשל. 80 מיליון איש, המון לקוחות, ורק שתי סדרות מקור גרמניות, 'דארק' ו'הכלבים של ברלין', כל השאר קנוי. הם כנראה יקנו סדרות כמו 'שטיסל', 'צל של אמת' וכו'. אבל לשים כסף על ליצור סדרה? לא בטוח שזה יקרה אם הרגולטור לא יכריח אותם. הם יצאו לקרבות מול האיחוד האירופי והפסידו, באירופה ראו אותם חודרים ומאיימים על התעשייה ונלחמו בהם. אבל האיחוד האירופי הוא עצום. מה הכוח של הרגולטור המקומי מול ענקית כזאת?"

 

באדיבות נטפליקס 

 

גורם בתעשייה בוחר להביא מובאה מעולם האוכל. "הענקים הגדולים הם אלה שהולכים לשטוף ולהפיל חלל כל דבר שהוא מקורי, וזה יכול להיות גם הערוצים המסחריים, רשת וקשת. אז מה יישאר לנו? אנחנו אוהבים רכש זר וקולנוע זר, אבל את המקומי אנחנו אוהבים הרבה יותר. זה כמו המבורגר וחומוס. אם אתה 'בורגר ראנץ'', תתקשה לעמוד בתחרות כש'מקדונלד'ס' מגיעה. אבל חומוס? אז אשכרה, לא יהיה פה יותר חומוס! ובזה היו יכולים לטפל בקלות".

 

תחזית קודרת במיוחד משמיע בפנינו דווקא גיורא חמיצר, שכבר מכר את 'החממה' לנטפליקס ונשאר כיוצר הסדרה. "בחמש השנים האחרונות שוק הטלוויזיה השתנה ללא הכר. כל המודלים הקודמים לא רלוונטיים לעולם שבו נטפליקס, אמזון, אפל ודיסני מפיקות תוכן מקורי במיליארדים, בכל ז'אנר, לכל סוג קהל ובכל שפה", הוא אומר. "אנחנו רק בתחילתה של המהפכה, שבסופה, תוך זמן לא רב, ערוצי הטלוויזיה כמו שאנחנו מכירים אותם היום לא יהיו קיימים".

 

תסביר.

"נטפליקס חתכה את המתווך: היא גם הסטודיו שמפיק את הסרטים, וגם בית הקולנוע שבו הם מוקרנים. הם מחפשים יוצרים בכל טריטוריה, ונותנים להם את כל הכלים להביא למסך את היצירה שלהם. הערוצים הישנים הופכים כבר היום להיות סוג של בתי הפקה, והנכס הגדול ביותר שלהם - המספר על השלט - הולך ומאבד מערכו.

 

"התוכן עצמו גם הוא אחר לחלוטין היום: מה שנטפליקס מחפשים הוא בדיוק ההפך ממה שהרשתות בעולם מחפשות: הם רוצים ייחוד, אמירה, פרובוקציה. הם מעדיפים סדרה שתשגע את השכל למיליון צופים, מאשר סדרה ש-40 מיליון צופים בה בפיהוק, ושוכחים אותה באותו רגע. ההגמוניה האמריקאית הולכת ונחלשת: רוב צופי נטפליקס היום גרים מחוץ לארה"ב, וסדרות כמו 'בית הנייר' ו'פאודה' מוכיחות שהלהיטים יכולים להגיע מכל מקום".

 

זו דווקא בשורה טובה לספרדי ולישראלי. גם אני במשחק הגדול.

"כן, אבל התחרות היא מטורפת. כל מי שעובד שנים על סדרה ימצא את עצמו ביום העלייה לאוויר מול עוד 50 סדרות שייצאו לסטרימינג באותו שבוע. מי שלא יקנה את הלב של הצופים בשלוש הדקות הראשונות של הפרק הראשון לא ישרוד - פשוט כי לצופים יש יותר מדי אופציות אחרות.

 

צילום: טל שחר

 

"אחרי 20 שנות פריחה מטורפת, תעשיית הטלוויזיה בארץ עומדת בפני צמצום קשה וכואב. התקציבים שיופנו לתוכן מקורי יילכו ויקטנו, סוג ההפקות שהורגלנו אליהן בארץ - דרמות עתירות השקעה לקהל יחסית מצומצם כמו 'איש חשוב מאוד', 'על הספקטרום', 'אורי ואלה': פרויקטים כאלה יהפכו נדירים יותר ויותר".

 

זאת אומרת, השווקים הבינלאומיים לא יצילו את התעשייה כאן.

"בעיניי זו טעות לחשוב ככה. תור הזהב של הטלוויזיה הישראלית היה בנוי קודם כל על כמות, ורק אחר כך על איכות. על כל 'פאודה' ששוברת שיאים בכל העולם, היו מאה סדרות שהצליחו פחות אבל בנו פה תשתית של אלפי אנשים: כותבים, במאים, צלמים, אנשי הפקה, שהתמקצעו איש-איש בתחומו. כשהבסיס הזה יקרוס, הסיכוי להוציא מפה עוד פאודות ילך ויקטן. הביקוש לתוכן ישראלי לא יקטן - פשוט כי אנחנו מאוד טובים בזה - אבל זה ישפיע על מתי מעט. לרוב המכריע של אנשי הטלוויזיה בישראל לא תהיה מספיק עבודה".

 

ומה יהיה גורלן של HOT ו־yes? "חברות הטלוויזיה הרב-ערוצית - HOT ו-yes, אבל גם סלקום ופרטנר - יקנו פחות ופחות רכש, כי בעצם הלקוח יקבל את הרכש שלו באמצעות נטפליקס, אמזון, דיסני", אומר בכיר בשוק. "לכן ההשקעה תהיה ראשית בעולם הפקות המקור, ושנית, בעולם הצפייה הליניארית, שאי-אפשר לזלזל בו. בסוף יש לך שידורי לייב, ספורט, הפקות המקור, תכנים ישנים אהובים, ויש את הערוצים המסחריים, קשת ורשת. עדיין מרבית הצפייה של הלקוחות שלנו היא ליניארית, עד כמה שזה נשמע מוזר".

 

רעידת האדמה הזאת מעבירה גלי הדף בעולם תוכן ייחודי וחסר תחליף: ספורט. הטלוויזיה הרי נולדה עבור ספורט מרהיב, בשידור חי כמובן, ואי-אפשר להשלים אחר כך; לפני כל החדשות והבידור והדוקואים, הטלוויזיה של אוהד ספורט היא קודם כל מסי ורונאלדו, קרי ופדרר. עולם הספורט עובר הפרטה ופרסונליזציה: ישר לצרכן. כלומר, אין יותר צורך לשלם עבור ערוץ כלשהו, ספורט 88 פלטינום נקרא לו, רק עבור הזכות לראות מה יגיע בהמשך; אלא תשלום ישיר, עבור הסחורה הנחשקת ב-ד-י-ו-ק, בלי כל מיני ג'אנקים ופילרים ואכזבות.

 

צילום: AP

 

מכורים כבדים בארץ כבר מזמן עברו לצריכה ישירה של ספורט אינסופי מהמקור האמריקאי - פוטבול, בייסבול, NBA או הוקי. מנוי סטרימינג לכל ליגה, כל המשחקים, לייב, כמה שתרצה, מעשרות זוויות צילום, אפילו אפשרות לבחור בין פסקול של שדרן לקבוצת הבית או לקבוצת החוץ - וכמובן, כל המשחקים מאוחסנים על ענן, לצפייה נוספת במהלכים של לברון ובריידי. מניסיון אישי של מכור: החלום הרטוב בהתגלמותו.

 

שידורי ספורט לייב הם בוננזה גדולה של כל ספקי התוכן, בדרך כלל המחיר שלהם יהיה גבוה ונפרד, והתחרות על רכישת הזכויות פרועה. למשל: פייסבוק הלכה בענק ורכשה את זכויות השידור של 'לה ליגה' הספרדית - בסין, ואת שידור ליגת האלופות - באמריקה; איך בג'ונגל הזה ישרדו יותר מדי ערוצי הספורט המקומיים שלנו, ואילו תכנים בכלל ייוותרו בידיהם, כשטורפי-העל יסתערו על רכישת הזכויות? ומנגד, האם יש לצפות - כפי שמרננות שמועות - לאפליקציית סטרימינג ייחודית לספורט ישראלי לייב? כי בסופו של דבר, אנחנו רוצים גם את דור מיכה, לא רק מוחמד סאלח. בואו נשמור את השאלה הזאת לפרקים הבאים. אבל האדמה, כאמור, רועדת.

 





premuim_image

כתבה זו זמינה רק למנויי +ynet - שנהנים מגישה מלאה לפרשנויות, לראיונות בלעדיים, לכתבות ולטורים של מיטב כותבי ynet ו"ידיעות אחרונות"

כבר יש לכם מינוי? התחברו

הצטרפו עכשיו - החודש הראשון עלינו
רוצים לראות מה יש לנו להציע?