שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    הוסף כתבה
    הכי מטוקבקות
      זירת הקניות
      סיימו בהצטיינות: הנבחרת הצעירה של איביץ'
      כמה סמלי שעונת השיא של מכבי ת"א מתבססת על שחקני בית – מכביסטים אמיתיים שחזרו מהשאלה ויצרו חיבור מיוחד עם האוהדים. נתראה בבלומפילד

      טקס הנפת צלחת האליפות נגד מכבי נתניה מביא אותנו לבדוק ולנתח את התרומה של שחקני הבית של מכבי ת"א, שהיו העונה הלב והנשמה של הקבוצה. מגובשים, חברים טובים וצהובים מבטן ומלידה.

       

      החבורה הזו כוללת את יונתן כהן, דור פרץ, דן גלזר, רוסלן ברסקי, שחר פיבן, וגם את נדב נידם הצעיר, שזכה למספר דקות בודדות. האליפות הזו מלבד היותה יוצאת דופן מבוססת ברובה על שחקני הבית המכביסטים, וכמה סמלי ומיוחד שזה קורה דווקא בעונת שיא של הצהובים.

       

      מכבי תל אביב, בני יהודה (צילום: עוז מועלם)
      דור פרץ. איזו התקדמות הוא עשה(צילום: עוז מועלם)

       

      בנוסף, עובדה זו מחזירה למכבי את הזהות והשייכות שהיו מעט חסרים בשנים האחרונות. אין ספק כי שחקנים אלו אשר גדלו במחלקות הנוער ונדדו בעונות האחרונות בין קבוצות שונות בליגת העל יוצרים חיבור מדהים בין הקהל לקבוצה. מעבר לכך, הדור הצעיר שמשחק היום במחלקות הילדים, הנערים והנוער של הצהובים, רואה בהם מודל לחיקוי וגורם להם לחלום בגדול.

       

      האלופה משקיעה רבות במחלקות הנוער והילדים וזה בהחלט מורגש. התקציב של מחלקת הנוער הסתכם בשנת 2017 ב-21.2 מיליון שקל, כאשר מתוך זה מיץ' גולדהאר הזרים 13,506 מיליון שקל, לעומת השקעה של 11 מיליון שקל ב־2016. השקעה זו יוצרת בעידן המסחרי של ימינו יתרון גדול על פני שאר הקבוצות בליגה.

       

      כך גולדהאר מרוויח מכל הכיוונים: בין אם בהיבט הכלכלי, כי בעתיד יתוכל למכור את הכישרונות הצעירים, ובין אם יביאו לו בהווה עוד תארים. ובל נשכח את ההישגים בזירה האירופית. נראה כי זו הייתה השקעה חכמה ומשתלמת מכל הבחינות, הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך.

       

      כל הדבורים בכוורת של גולדהאר הינם שחקני מפס הייצור של קריית שלום, וכולם פועלים יחד, כל אחד בתפקידו. כולם ניצלו את חוקי הפייר פליי, וכמעט כולם התחשלו ועברו בבית"ר ת"א/רמלה בלאומית במסגרת ההסכם להשאלת שחקנים (רעיון שהגה ג'ורדי קרויף). כמו כן, חלקם גם נדדו בקבוצות ליגת העל בעונה שעברה ותרמו העונה לעשייה ולעבודה הקשה בכוורת.

       

      דור פרץ – בחור כובש. נתחיל מדור פרץ שהוא הצהוב "הוותיק" יחסית בחבורה וגם ממשיך את השושלת הצהובה בגאווה. פרץ הוא בנו של כדורגלן העבר יעקב פרץ, ששיחק בשנות ה-80' במכבי. כאן מדובר בשחקן בית טהור שהגיע ממחלקת הנוער. כבר ב-2014/15 עלה לבוגרים והיה שותף לעונת הטרבל החלומית. כעבור עונה היה שותף למוקדמות ליגת האלופות ושיחק בשלב הבתים נגד צ'לסי ודינמו קייב, כשבאותה עונה כבש שער אחד ב-24 הופעות.

       

      לאחר מכן הושאל להפועל חיפה לשנת התאווררות, ובעונת 2017/18 חזר הביתה והשאר היסטוריה. פרץ עושה חיל במועדון והעונה הוא התגלה גם כאחד שכובש שערים, כשהוא עומד על שבעה כיבושים ושני בישולים. מדובר בנתון שיא עבור שחקן שעד העונה לא כבש יותר משער ליגה אחד כשחקן בוגרים במכבי. פרץ מצטיין בכיבוש בעיקר בעזרת הראש, כאשר ארבעה מתוך שבעת שערי הליגה שלו היו בנגיחה. ראש הזהב.

       

      רוסלן ברסקי (צילום: ראובן שוורץ)
      רוסלן ברסקי. מנהיג אמיתי(צילום: ראובן שוורץ)

       

      דן גזלר – נחוש וקשוח. לגלזר יש שם מחייב בהיסטוריה המפוארת של מכבי. אין לו קשר לשייע גלזר האגדי, אבל אם תשאלו אותו הוא בטח ישמח לספוג השראה מהקריירה המפוארת של האחרון. גלזר בן ה-23, שהחל את קריירת המשחק במחלקת הנוער של מכבי ת"א, שיחק בעונה שעברה במכבי נתניה והוביל אותה למקום החמישי המכובד בטבלה, לאחר עונה לא רעה בכלל (עוד מעט נגיע למספרים).

       

      אם נחזור קצת אחורה אז נראה שגלזר ערך את הופעת הבכורה שלו אצל האלופה כבר ב-2014, נגד אותה מכבי נתניה, ומי ידע שבהמשך יעשה את הדרך ההפוכה ליהלומים. לאחר מכן, הוא הושאל לבית"ר תל אביב/רמלה. עוד קודם לכן, כאשר היה בן 17, סיכם בפרנקפורט, אולם ההסכם לא יצא אל הפועל. ברור כי מדובר בהספק יוצא דופן לשחקן כה צעיר.

       

      הקשר המוכשר בעונה זו, מבחינת מספרים, לא עשה קפיצת דרך משמעותית ושמר על הסטטיסטיקה מהעונה שעברה, אך בוודאי לא ניתן להתעלם מהעובדה שאת המספרים
      של העונה הוא רשם במכבי ת"א שרצה לאליפות היסטורית, לעומת העונה שעברה אצל היהלומים, ששם כמובן הלחץ והמטרות שונות מאוד. מבחינת דקות משחק, גלזר קיבל העונה פחות דקות מאיביץ' יחסית לעונה הקודמת, כאשר רשם 2,292 דקות משחק, לעומת 2041 דקות בזו הקודמת. מבחינת בישולים ושערים, גלזר סיים את העונה הקודמת אצל דראפיץ' עם שער ובישול, ביחס לעונה הנוכחית בה רשם שני בישולים.

       

      ללא ספק מדובר בפוטנציאל גדול שיוכל להוביל את מכבי ת"א לשלב הבתים בליגת האלופות, כפי שאולי עשה עם קבוצת הנוער של הצהובים-כחולים, כאשר השתתף בכל ששת המשחקים בליגת האלופות לנוער ב-2015/16. לסיכום, נתונים יפים יש, ניסיון אירופי קל יש, תאווה לניצחון והישגיות גם כן יש, מכאן ניתן רק למנף את ההצלחה להצלחה גדולה יותר.

       

      יונתן כהן – זה הקטן גדול יהיה. באופן מפליא, עוד שם מכביסטי בעל משמעות, והפעם אמיתית. יונתן הוא בנו של מיקי כהן, שחקן העבר של מכבי ת"א וממשיך שם את המסורת הצהובה בכבוד רב. נספר בלחש, כי ממש בתחילת דרכו (גיל ילדים) קפץ מעבר לכביש להפועל ת"א, אך מהר מאוד עשה את הדרך חזרה. 20 שערים בקבוצת הנוער סימנו אותו כאחד ההבטחות הגדולות להשתלב בקבוצה הבוגרת. בהמשך, במסלול הקבוע, עבר לבית"ר ת"א/רמלה, שם כבש 11 שערים, בעוד שסיפק עונה מרשימה בליגת המשנה.

       

      מכבי תל אביב, בני יהודה (צילום: עוז מועלם)
      ממשיך את השושלת המפוארת. יונתן כהן(צילום: עוז מועלם)

       

      הטאלנט הצעיר שיחק בשלוש השנים האחרונות בבני יהודה והיה שותף לזכיית הקבוצה בגביע המדינה בעונת 2016/17 מול קבוצת נעוריו, ואף זכה לכבוש בדו קרב הפנדלים הסוער באותו המשחק. אך כהן לא שכח איפה גדל ומאיפה הגיע וחזר לקבוצה בה גדל, כאשר לכבוד יום הולדתו ה-21 אף זכה להופעת הבכורה שלו בליגה האירופית, ו-27 דקות לאחר מכן קיבל מתנת יום הולדת, כששלח כדור אמנותי מסובב היישר לפינת השער של טירנה האלבנית, בדרך לניצחון 0:2.

       

      האוהדים הצהובים קיבלו אותו בזרועות פתוחות ושכחו מהר מאוד כנראה מאותו גמר גביע כואב. באופן אירוני, יונתן הקטן/גדול לא הצליח לפצות את הצהובים על ההפסד ההוא במפעל הגביע: כזכור מכבי הודחה העונה ע"י אותה בני יהודה בחצי הגמר. באמתחתו של כהן שישה בישולים, ארבעה שערים ו-36 איומים לעבר השער – כל זה ב-1,021 דקות. לשם השוואה, בעונה שעברה, מס' 24 בצהוב צבר שלושה בישולים ושישה שיעורים, אך אז היה מדובר בשחקן הרכב דומיננטי בקבוצה של יוסי אבוקסיס וברור שברוטציה של ולדימיר איביץ' אתה חייב להוכיח את עצמך על כר הדשא בכל רגע נתון. אגב, את כל ארבעת שעריו העונה כבש כהן נגד הקבוצה מהשכונה.

       

      שחר פיבן – מעז יצא מתוק. הרבה לא יודעים, אבל שחר פיבן הוא בכלל רוסי ממוצא אוקראיני. הוא עלה ארצה וגדל ללא אבא, אך דווקא הילדות הקשה חישלה והביאה אותו להיות השחקן שהוא היום. נתחיל מהסוף, הרבה שמעו פעם ראשונה את השם "פיבן" דווקא ברגע טראגי עבורו, במשחק הראשון נגד הפועל באר שבע בטרנר, שם הבלם הצעיר ביצע טעות קשה שהביאה לשער היתרון של ג'ון אוגו. מכבי יצאה בזול רק עם 1:1, אבל אם תשאלו רבים משחקני מכבי ת"א הם יגידו לכם שדווקא בעקבות זה צמח אתגר.

       

      מהקושי צמחה לה מסורת צהובה ורעב לניצחון, תארים ואליפויות. פיבן לא נשבר והוביל את ההגנה הצהובה העונה לספוג רק 16 שערים (הכי נמוך בליגה). בנוסף, פיבן רשם 1,925 דקות ושלושה איומים לעבר השער. רק לשם השוואה, באשדוד הצנועה בעונה שעברה צבר 1,089 דקות. עוד קודם לכן, כמו מרבית חבריו, שיחק בבית"ר/ת"א רמלה. באופן סמלי וכיאה לשחקן שבדמו זורם דם צהוב-כחול, אפילו הצליח לכבוש את שער הבכורה שלו במדים הצהובים בדרבי בגביע הטוטו נגד הפועל ת"א (1:4).

       

      רוסלן ברסקי – צהוב, תרתי משמע. גם רוסלן ברסקי הוא ממוצא רוסי, למרות שאינו נושא שם מכיבסטי מחייב, יש לו ניסיון ופוטנציאל ענק לעתיד זוהר וצהוב במיוחד. ברסקי נולד בחולון והחל את הקריירה שלו בצפרירים חולון. בהמשך עבר למחלקת הנוער של מכבי ת"א ושימש כקפטן. כבר ב-2012 ערך את הופעת הבכורה שלו במדי הצהובים, אלא שכאן החלה נסיגה קלה: השחקן הושאל לבני יהודה וחווה פציעה ומהר מאוד מצא את עצמו במכבי קביליו יפו מליגה א'. ברסקי הצעיר לא ויתר וחתם בהפועל ירושלים מהלאומית, וכאן החל לסלול את דרכו חזרה לפסגה.

       

      הדלת הייתה פתוחה למעבר לבית"ר ת"א/רמלה, וב-2017 חתם בהפועל חיפה והוביל אותה לזכייה מרשימה בגביע המדינה, כפי שעשה חברו הטוב כהן בבני יהודה ב-2016. ב-2018/19 הגיע הרגע המיוחל וברסקי חזר לקבוצת נעוריו ורשם בישול ראשון במסגרת מוקדמות הליגה האירופית נגד פרנצווארוש. והוא בהחלט כאן כדי להישאר. והעונה כמובן יש לו גם צלחת בארון.

       

      נדב נידם (צילום: עוז מועלם)
      נדב נידם. עוד תקווה ממחלקת הנוער(צילום: עוז מועלם)

       

      נדב נידם – הדובדבן שבקצפת. הצעיר בחבורה, רק בן 17, וכבר ערך העונה את הופעת הבכורה שלו בבוגרים, כאשר החליף את אבי ריקן בניצחון 1:4 על מכבי נתניה. בסיום אף הונף על ידי השחקנים והתקבל בחום ואהבה.

       

      הפיקנטריה הגדולה סביב נידם היא שבגיל 13, כאשר שיחק במכבי מודיעין, הוא זכה לפנדל מהשופט שמואל שגב במשחק נגד קריית אונו במצב של פיגור 1:0. השחקן הצעיר הודה בפני השופט, באקט יוצא דופן, כי לא היה כלל פנדל והשופט ביטל את בעיטת ה-11. מאז זוכה נידם לכינוי השחקן ההוגן ביותר בכדורגל הישראלי. בעקבות המעשה, נידם קיבל תעודת הוקרה ואת גביע השחקן ההוגן. עם כישרון, הגינות ואופי כזה, אין ספק כי שעתיד גדול לפניו.

       

      המועדון המעוטר בישראל ביצע בשנתיים האחרונות צעדים חריגים ויוצאי דופן בנוף הכדורגל הישראלי. הוא החזיר שחקנים צעירים מהשאלה, בנה שחקנים "תוצרת בית", ובכך החזיר את השייכות והזהות למערכת כולה. נראה כי ימשיך לעשות כן, כאשר בוודאי יחזיר לשורותיו שחקנים כמו אילון אלמוג, חביב אוחיון ומתן חוזז שעושים חיל בהפועל חדרה ובהפועל חיפה.

       

      מדובר בצעדים אשר לא היו נפוצים בשנים האחרונות בכדורגל הישראלי ובפרט במועדונים הגדולים, בעידן שבו הכסף מדבר. אולי זה הפייר פליי ואולי הראיה לטווח ארוך ויצירת המשכיות של מיץ' גולדהאר. אך מה שבטוח הוא כי מכבי יצרה תלכיד מצוין ומגובש שיכול לרוץ שנים קדימה. לשנה הבאה בבלומפילד הבנוי.

       

      לפנייה לכתב/ת
       תגובה חדשה
      הצג:
      אזהרה:
      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
      מומלצים