שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    שיפור רמת החיים בעזה – רק אחרי פירוז
    שיטת ההסכמים וההסדרות קצרות הטווח עם חמאס כשלה, והארגון מתחזק והולך תחת נתניהו. אין טעם לפעול לשיקום הרצועה על עוד הוא שם

     

    יחיא סינוואר מנהיג חמאס רצועת עזה (צילום: AP)
    יחיא סינוואר (צילום: AP)

    ישנם הסדרים שהם נעימים בטווח הקצר אך הופכים כעבור זמן לקטלניים. כזו היא הלוואה בריבית קצוצה, הפותרת מועקה זמנית אך עלולה להיות מסוכנת במועד הפירעון. כך גם בחיים המדיניים: בנימין נתניהו פתר את בעיית השבוי גלעד שליט על ידי שחרור יותר מ-1,000 מחבלים. בטווח הקצר זכינו לשובו של שליט. המחיר בטווח הארוך הוא כבד מנשוא, ויחיא סינוואר, ששוחרר בעסקה זו והפך מנהיג חמאס בעזה, מהווה סמל למחיר זה.

     

     

    כאלה הם גם ההסכמים עם חמאס הנעשים לאחר כל סבב אלים, וכוללים כיום תשלום דמי חסות לארגון בסכומים גדלים והולכים. הם מעניקים שקט (לא תמיד מלא וממשי) לטווח קצר, עד להתפרצות הבאה שהיא לא פעם חמורה מקודמתה.

     

    הגיע הזמן להעריך את המשמעות לטווח ארוך של ההסכמים הללו. היה זה נתניהו שהסביר טוב מכולם את נזקי הכניעה לארגוני טרור והפשרה עמם. זה היה בתקופה שלפני היבחרו לראשות הממשלה ב-2009 ומאז הכול התהפך. ניתן רק לתאר אילו מהומות היה נתניהו מחולל, איזה הפגנות היה מארגן ואיזה נאומים חוצבי להבות היה משמיע, אם הוא היה באופוזיציה וממשלה בראשות מנהיג אחר הייתה עושה הסכמים כאלה עם חמאס.

     

    לאחר 10 שנים שבהן הוא מכהן בראשות הממשלה, ניתן להעריך את ההשלכות של מדיניות הכניעה שאימץ כלפי הטרור. אחת מהן נוגעת ליחסי הכוחות בין הצדדים, שלמרבה הצער השתנו לרעת ישראל ולטובת חמאס. כשנבחר נתניהו לראשות הממשלה ב-2009 הייתה בידי הארגון כמות מוגבלת של טילים, לטווח מקסימאלי עד באר שבע ואשדוד, ואילו צה"ל היה מצויד בכיפת ברזל – אחד ההישגים הגדולים שהשאירה אחריה ממשלת אהוד אולמרט.

     

    מאז עסוקים שני הצדדים בהכנות לסיבובים הבאים, כאשר כל סיבוב, המסתיים בסוג של תיקו, מהווה ניצחון עבור חמאס. ישראל הצליחה אמנם לצמצם את סכנת המנהרות, אבל חמאס הצליח להגדיל את טווח הרקטות, המגיעות כיום לתל אביב ואף מעבר לכך. חמאס פיתח גם טכניקה של ירי עשרות ואולי מאות רקטות בבת אחת, באופן שכיפת ברזל לא יכולה להבטיח שאחדות מהן לא יחדרו.

     

    התוצאה היא שיש בידי חמאס יכולת לשתק חלקים נרחבים בישראל, כולל נתב"ג. קיים חשש רציני שארגוני הטרור יפתחו בתחום זה יכולות נוספות מבחינת טווח הרקטות, דיוקן ועוצמתן, ושימוש בכלים נוספים דוגמת רחפני נפץ. נראה שחמאס חותר להשיג מאזן אימה עם ישראל שיהיה דומה למאזן האימה שנוצר בין צפון קוריאה לבין ארה"ב. אם חס וחלילה הוא יגיע לכך, יהיה מצבנו רע ומר.

     

    יש המעלים כיום רעיונות שעלינו לפעול לשיקום הרצועה, לתת להם נמל ואולי שדה תעופה ועוד ועוד, כך ש"יהיה להם מה להפסיד". אבל כל עוד חמאס ממשיך להחזיק בנשקו וממשיך לפתחו, זה רעיון רע. כאשר עלה חמאס לשלטון היה מצב תושבי עזה טוב בהרבה מהיום. הטרור שהוא מפעיל גרם להידרדרות נוראה במצבם. הדבר לא מרתיע את חמאס ולא ירתיע אותו בעתיד.

     

    לחמאס יש אידאולוגיה המהווה את תמצית קיומו, שעיקרה הוא הפלת מדינת ישראל והחלפתה במשטר אסלאמי דתי בראשותו. למען אידאולוגיה זו הוא מוכן להקריב את רווחתם של תושבי עזה, לדון אותם לחיי סבל ומחסור, ואף להקריב חיי רבים מהם. מבחינה זו משטר חמאס דומה למשטרים באיראן ובצפון קוריאה.

     

    בנסיבות אלה, התוצאה היחידה מהעלאת רמת החיים בעזה תהיה שחמאס יוכל להגדיל את המסים שהוא גובה מהאוכלוסייה, ולנצל את הכספים להשקעה בשכלול הרקטות ובאמצעי לחימה נוספים. שיפור רמת חייהם של תושבי עזה הוא אינטרס ישראלי, אולם ניתן יהיה לממש אותו רק לאחר שיובטח פירוזה של הרצועה.

     

    • פרופ' דניאל פרידמן כיהן כשר המשפטים

     

    מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים