אירוויזיון, דאעש והחבר הכי טוב של קובי מרימי
הסדרה "דוז פואה" הייתה אמורה להיות פארודיה דמיונית על זמר מוסלמי והומו שנבחר לייצג את צרפת באירוויזיון בתל־אביב ונסחט על ידי דאעש במטרה לבצע פיגוע בישראל. אבל אז המציאות עלתה על כל דמיון והצרפתים באמת בחרו בזמר גיי מוסלמי כנציג שלהם באירוויזיון ודרשו לבטל את שידור הסדרה או שיחרימו את התחרות בארץ. רגע לפני שסדרת המריבה עולה בכאן 11, מתפנה זאק פקיאל, שמגלם את המחבל ההומו, לספר מה באמת קרה מאחורי הקלעים. אה, ויש עוד טויסט מפתיע: פקיאל הוא אחד החברים הכי טובים של קובי מרימי שאפילו קפץ להגיד שלום באמצע הראיון
כשזאק פקיאל שמע מי הנציג הצרפתי לאירוויזיון, הוא היה בהלם. הזמר שמייצג את צרפת בתחרות, שתתקיים בשבת בתל־אביב, הוא בילאל חסאני, מוסלמי, גיי ובלונדיני. ואילו בסדרה "דוז פואה" בה מככב פקיאל — כן־כן, אותה סדרה שכמעט וגרמה למשבר דיפלומטי בין ישראל וצרפת ואיימה על קיום האירוויזיון בתל־אביב — הנציג הצרפתי לתחרות גם הוא מוסלמי, גיי ובלונדיני. נכון, בסדרה הוא גם נסחט על ידי דעאש ונאלץ להתמודד עם טרוריסט הומופוב (שמגלם פקיאל) וסוכני מוסד, אבל כל היתר די זהה. ומה שמדהים שהסדרה נכתבה הרבה לפני הזכייה של בילאל חסאני. "צירוף מקרים כזה אפילו התסריטאי הכי מטורף בעולם לא יכול היה להמציא", אומר פקיאל. "כשהידיעה על הזוכה הצרפתי התפרסמה בתקשורת, באתי לצילומים וראיתי את אדר שפרן, המפיק של הסדרה, עם חיוך מאוזן לאוזן".
הקווים המקבילים בין הסדרה לבין התחרות האמיתית לא מסתיימים כאן. אחד מחבריו הטובים ביותר של זאק פקיאל, מתברר, הוא קובי מרימי. השניים נפגשו בסטודיו למשחק של ניסן נתיב והפכו לחברי נפש. "אני מאוד אוהב את קובי", אומר פקיאל. "הוא איש מקסים וזמר ושחקן שאין דברים כאלה. כישרון אדיר עם קול מצמרר. כל פעם שאני שומע אותו שר, אני ממש מתרגש".
מה אתה אומר על התגובות הלא תמיד מחמיאות לשיר שלו לאירוויזיון?
"קובי מתמודד עם הדיבורים סביב השיר בצורה מדהימה. הוא אוהב את השיר ועומד מאחוריו ומאוד גאה בו. זה באמת שיר נהדר. לפני שנה, כשקובי זכה בפרס על המשחק שלו בחג המחזמר בבת־ים, אמרתי לו, 'שנה מהיום אתה תהיה בשיא', אבל אפילו אני לא האמנתי שהוא יהיה בכזה שיא. לא משנה מה היו עושים, הזכייה של נטע באירוויזיון יצרה ציפיות בלתי אפשריות. כל שיר אחר היה מתקבל בכזאת קבלת פנים".
וכדי לספק הוכחה ניצחת לחברות הקרובה בין השניים, דקות אחדות לתוך הראיון בבית קפה תל־אביבי, קופץ מרימי בכבודו ובעצמו להגיד שלום. פחות משבוע עד האירוויזיון, חצי מדינה מתעסקת במרימי ובשיר שלו לתחרות, הרשתות החברתיות גועשות בדבר הסיכויים שלו — ובעיקר חוסר הסיכויים — להתברג בצמרת, אבל מרימי מסתובב בתל־אביב רגוע ושליו, מפזר חיוכים כאילו התחרות עוד רחוקה ממנו. לאיש שייצג את המדינה בשבת מול מיליונים ברחבי העולם, אין שום גינוני כוכבות. אפילו האנשים שחולפים ליד בית הקפה מביעים פליאה. "זה קובי", מאפיין זאק. "נשאר אותו בנאדם מקסים, בלי שום אגו. לא פלא שכולם אוהבים אותו כל כך".
"אני לא רוצה להפריע לכם", מתנצל מרימי, מנסה לצמצם, כדרכו, את נוכחותו לכדי נקודה פצפונת. "זאק חבר אמיתי וזמר נהדר לא פחות מאשר שחקן מוכשר. תשמע אותו שר — ותבין בעצמך למה אני מתכוון. בפעם הראשונה שנפגשנו, במבחנים לניסן נתיב, התאהבתי בו כבנאדם — בכנות שלו, ברגישות שלו, ביושר. אומרים שאני רגיש? הוא רגיש לא פחות ממני. כולו לב אחד גדול".
"כפרה עליך", מחזיר לו זאק, "העיקר שתצליח באירוויזיון".
קובי, איך אתה מרגיש ימים ספורים לפני התחרות?
"נרגש ומאושר, הכל ממש בסדר".
בלי שרימפס בשבת
הסדרה "דוז פואה" בכיכובו של פקיאל, שתשודר החל מ־22 במאי בכאן 11, זכתה לפרסום מהרגע שנודע דבר קיומה. הצרפתים, מתברר, לא אהבו את הפרודיה הישראלית שהכניסה לסדרה אחת את התחרות, נציג צרפתי מוסלמי וטרוריסטים של דעאש. לפי הפרסומים, הם אף איימו להחרים את תחרות האירוויזיון בישראל.
במכתב חריף ששלח לפני מספר חודשים מנכ"ל המדיה של איגוד השידור האירופי ליושב ראש מועצת "כאן", גיל עומר, הוא טען כי לשידור הסדרה בישראל עלולות להיות השלכות משמעותיות ביטחוניות, פוליטיות ומשפטיות, וכי השידור שלה מנוגד להסכמים בין התאגיד לאיגוד.
כדי למנוע סכנה לקיום האירוויזיון בישראל, הוחלט בתאגיד שהסדרה תוקרן ימים ספורים אחרי האירוויזיון, ולא קודם, כמתוכנן. "זה פשוט מגוחך", אומר על הפרשה פקיאל, שדמות הטרוריסט שהוא מגלם כבר מככבת בפרומואים לסדרה. "הסדרה מקדמת ערכים הומניים, והרי ברור שהצרפתים רואים בדעאש אויב. אף אחד לא חושב אחרת. כולה סדרה, סוג של פרודיה. אחר כך הצרפתים הכחישו ואמרו שהם לא איימו להחרים את האירוויזיון, רק ניהלו מגעים עם איגוד השידור הישראלי, אבל הסערה כבר תפסה כותרות. מזל שהכל נרגע".
פקיאל, 27, נולד בפרבר ליד פריז להוריו גולדה ואוליביה. "אמא שלי שומרת מסורת, אבא שלי מקפיד לא לאכול שרימפסים בשבת", הוא צוחק. כילד יהודי בצרפת חווה הצקות והטרדות מצד ילדים ערבים. כשמלאו לו 14 החליטו הוריו לעלות לישראל. שנתיים אחר כך חייו התהפכו שוב, כשאביו לקה באירוע מוחי קשה.
"מגיל 16 ביליתי הרבה בטיפולים וריצות בין בתי חולים עם אבא", הוא מספר. "הוא אושפז בבית לוינשטיין. בזמנו הוא היה על כיסא גלגלים. היום המצב שלו השתפר. הוא הולך עם מקל ולא שולט ביד ימין, אבל הוא עצמאי. טיפלתי בו הרבה, אבל אני לא רוצה להתמסכן. אמא שלי טסה אז הרבה לצרפת במסגרת העבודה ואני ואחי נשארנו לא מעט איתו. מאוד התקרבנו. הוא היה דמות קשוחה, חזקה, וזה לא תמיד היה פשוט להיות איתו".
אחרי הצבא החליט פקיאל להשתחרר מהטיפול האינטנסיבי באביו. למשחק — אחד מהחלומות שלו — הגיע בעקבות מפגש עם השחקן גיל דסיאנו, אח של אחד מחבריו, שהפך למנטור שלו. כבר במהלך לימודיו בסטודיו של ניסן נתיב התקבל לסדרות הנוער המצליחות "Forever" ו"פלשבק".
"הגעתי לשם בנאדם כעוס", הוא מספר. "בכיתה היו קוראים לי הטרוריסט. אבא שלי היה חולה, וכעסתי על העולם. הסטודיו והקואצ'רית שעבדה איתי, שינו לי את החיים. מיקי ורשביאק, המנהל, היה כמו אבא שלי. רציתי להיות הכי טוב, ולא הייתי מספיק טוב. קיבלתי על הראש, והיה לי קשה. אף פעם לא הרמתי יד, אבל כולם אמרו לי, 'אתה חייב להירגע, להפסיק לכעוס על כל העולם'".
מחפש אהבת אמת
את האודישן הראשון ל"דוז פואה" עשה על הגג של בית לוינשטיין. בהתחלה נבחן לתפקיד הזמר המוסלמי הגיי, אבל בסוף החליט, בעצה אחת עם הבמאי דני סירקין, לגלם את בן זוגו הטרוריסט של הזמר. "גם הומו וגם מחבל מוסלמי זה הרבה יותר מאתגר", הוא חורץ.
"לפני האודישן נסעתי לבקר חברה בניו־יורק", הוא מספר. "הרמתי את העיניים לשמיים ואמרתי, 'תשמע, אלוהים, אני בזמן האחרון מתנהג אליך כמה שיותר טוב. אני באמת משתדל להיות אדם טוב ולאכול כשר. אני רוצה את התפקיד הזה, כי אני מרגיש שהוא ייתן לי המון'. יומיים אחרי זה אמרו לי שאני צריך לטוס לצרפת לאודישנים סופיים. הצליח לי".
הסדרה בת שלושת הפרקים, שצולמה בצרפת ובישראל, מביאה את סיפורו של טי־ג'יי (אדל ג'מאי) — זמר צרפתי צבעוני, הומוסקסואל ומוסלמי, הנקלע בעל כורחו לקנוניה בינלאומית. הוא נסחט בידי דאעש, שמאלץ אותו לסייע להכניס מחבל לתחרות זמר בין־לאומית המתקיימת בישראל, כדי לבצע פיגוע ראווה בערב האירוע.
הסיפור מסתבך כאשר שלושה סוכני מוסד (מלי לוי, יואב לוי ורוי מילר), שנשלחים על ידי ראש אגף המבצעים במוסד (טל פרידמן), מתחילים לעקוב אחר ראסל מרזוק, המחבל ההומופוב (פקיאל), שנאלץ להתחזות לבן זוגו של הזמר הצרפתי כדי לחדור לתחרות. מרזוק הוא חבר ילדות קרוב של טי־ג'יי. חברותם נקטעה כשהיו בני 15, כשאביו של מרזוק (איציק כהן), ראש חוליית מחבלים של דאעש, תופס אותם רגע לפני שהתנשקו. מרזוק, שביקש להוכיח לאביו שאינו גיי, הפך למוסלמי קיצוני והצטרף לדאעש.
הסדרה כוללת גם נשיקה לוהטת בין המחבל לזמר. "בהתחלה חששתי מהנשיקה, לא ידעתי למה לצפות", מספר פקיאל בכנות. "אני לא גיי, אני אוהב נשים בצורה שאי־אפשר להסביר, אבל ברגע שעשיתי את זה, אמרתי, 'איזה מפגר הייתי שחששתי'. הפריע לי שזה הפריע לי קודם. בעיניי הנשיקה הייתה עדינה ורכה, מתוך אהבה. הייתה לי גם סצנה בעירום, שבה אני מתעורר במיטה עירום. לא ביקשו ממני, אבל הבנתי שרוצים לראות את הטוסיק שלי, והסכמתי. אני מקווה שהשאירו את הטוסיק שלי בסדרה", הוא מחייך.
אהבה אין לפקיאל כרגע. לא מזמן נפרד מחברתו. "בזמנו השתוללתי הרבה עם בנות, לא היום", הוא מספר. "עבדתי בברים, עבדתי כיחצ"ן מסיבות. רק שלוש פעמים מצאתי את מי שאני ממש מחפש. מכל קשר למדתי על עצמי. אני רוצה לקבל מבחורה את מה שאני משקיע בה. זה שאני נראה טוב, לא משחק לטובתי. אני הרבה יותר רציני. לא כיף לשכב עם בחורות שאני לא מרגיש אליהן כלום. אני רוצה אהבת אמת".
ומלבד אהבת אמת?
"החלום שלי הוא לא להיות מפורסם, אלא להצליח, לחדש כל הזמן, להכיר צדדים באישיות שלי תוך כדי משחק, ולהצליח גם בחו"ל. דוז פואה הוא הצעד הראשון בדרך שלי לקולנוע הצרפתי. ייקח לי עוד שנתיים־שלוש להצליח שם, אבל אני מאמין בעבודה קשה".
