שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    כך תרמה "ארץ נהדרת" לפגיעה בשלטון החוק
    דמות הבכיין של בנט תרמה לדימוי החלש שהשאיר אותו בחוץ. בלעדיו קיבלנו בית יהודי שמצטרף בחדווה למהלכים האנטי דמוקרטיים של נתניהו

     

    ערן זרחוביץ' כנפתלי "די כבר!" בנט (צילום: יח"צ קשת) (צילום: יח
    ערן זרחוביץ' כנפתלי "די כבר!" בנט(צילום: יח"צ קשת)

    באחד החיקויים המצחיקים ביותר של "ארץ נהדרת" לאחר הבחירות נראה נפתלי בנט מסיים את דרכו הפוליטית. בדרכו לדלת היציאה מהאולפן הוא משגר מבט נואש אחרון לאייל קיציס ושותפיו לשולחן הצחוקים, וממתין שאלה יקראו לו לחזור. קיציס, בקוצר רוח מופגן, מנופף לעברו שוב לפרידה כאילו אמר: "די כבר, לך!". בנט עוטה הבעה עגמומית ומהדס כדמות צ'פלינית לעבר השקיעה. ארץ נהדרת הייתה שותפה לחיסולו הפוליטי של בנט כפי שתוכנית "החרצופים" עוללה זאת לדן מרידור.

     

     

    ישנה טענה כי תכניות סאטיריות לא פוגעות בפוליטיקאים. להיפך, טוענים המתחכמים, עצם העובדה שתוכנית כזו מתייחסת אליהם מלמדת עד כמה הם חשובים. גם זה נכון, אבל ישנה השפעה לדימויים הפיזיים שבאמצעותם מוצג הפוליטיקאי. שחקנים קומיים מיטיבים לאפיין את שפת הגוף של מושאי החיקוי שלהם. אם הם מציגים אותם כחלשים, הרי בפועל זו גם התדמית שפוליטיקאים אלה מייצרים בהופעותיהם בתוכניות הטלוויזיה החדשותיות.

     

    בנט הוצג בארץ נהדרת כרכיכה המקטרת כל הזמן שמתנכלים לה ("די כבר!"). אי אפשר להיתפש כאדם מוכה ולצפות שהציבור יתמוך בך לתפקיד שר הביטחון. הבוחרים של הימין העדיפו כמובן את בנימין נתניהו, המוצג בתוכנית כבריון נכלולי שחובט בבנט כל הזמן. זה יכול לצעוק בכל גרונו שהוא יהיה חזק יותר מביבי מול החמאס, אבל שפת הגוף שלהם, בעיקר בחיקויים סאטיריים, משדרת אחרת.

     

    כאשר חוזים בהתנהלותם של בצלאל סמוטריץ' ורפי פרץ, יורשיהם בהנהגה של הבית היהודי, אפשר להתמלא געגועים לנפתלי בנט. אין אומנם הבדל מהותי בעמדותיהם הפוליטיות - כולם בעד ארץ ישראל השלמה וכיבוש עזה באופן זה או אחר. אז מדוע, למרות זאת, בנט עדיף בעיניי? משום שיש לו כבוד לשלטון החוק והוא ירא מפני דעת קהל. בנט הכריז במהלך הבחירות שיתנגד לחוק הצרפתי שמשמעותו אי-העמדה לדין של ראש ממשלה מכהן: "לא נתמוך בחוק שיחול על המצב הנוכחי". סמוטריץ', מנגד, הודיע שיש לחוקק חוק שידחה את העמדתו לדין של נתניהו.

    בנט לא יצטרך להיבחן על מילוי הבטחה זו בשל תוצאות הבחירות, אבל התנהלותו בעבר מלמדת שהוא מייחס משקל לדעת הקהל. מתחילת דרכו הפוליטית הוא חתר לקונצנזוס ציבורי. בבחירות 2013 הוא לא דרש כפייה דתית, אלא הדגיש את ארוחת השבת המאחדת. בנט הוצג כ"אח", דמות משפחתית חמה, והשיג בכך קולות של המרכז הפוליטי. שילובה של איילת שקד החילונית ברשימת הבית היהודי סימן שמדובר ברשימה כל ישראלית היכולה לדבר גם אל תל אביב.

     

    סמוטריץ' וחבריו הם אנטי דמוקרטים בעליל שמדירים קבוצות אוכלוסייה שלמות בשל זהות לאומית או מינית על ברוך מרזל, הכהניסט מחרחר המהומות במגזר הערבי, אמר סמוטריץ': “אנחנו לא פחות ימנים ממנו, אולי אפילו יותר". פרץ, ראש הרשימה, אמר על הלה"טבים: "אני לא אוהב כלבים בבית. האם אעשה על זה מצעד גאווה?".

     

    ראשי איחוד מפלגות הימין פועלים לסרס את שלטון החוק כדי להמליך את השלטון על החוק. אין מסורת דמוקרטית שקדושה בעיניהם. קדושת הארץ השלמה חשובה יותר. תקשורת, אקדמיה ודעת קהל הם אויבי העם שיש להילחם בהם או להתעלם מהם.

    נתניהו דווקא ייחס בעבר ערך לדעת קהל. מתחילת דרכו הפוליטית הוא קיים קשרים עם עיתונאים והקפיד להגיב על כל פרסום שלילי נגדו. כאשר אמר לו יועץ תקשורת שהעיתונים משמשים למחרת לעטיפת דגים הוא השיב: "אבל הם נשמרים בארכיונים וישתמשו בהם בבוא העת". הוא גם ציטט את דברי מנחם בגין: "יש שופטים בירושלים".

     

    אבל מאז שפורסמו המלצות המשטרה להעמידו לדין והחלטת היועץ המשפטי לממשלה לאמץ את מרביתן בכפוף לשימוע, הוא הסיר מעל עצמו כל חזות של דמוקרט ושומר חוק. בתפישתו הפוליטית הוא נלחם נגד הרעיון של שתי מדינות לשני עמים. כיום הוא נאבק בעד הקמת שתי מדינות לעם אחד – מדינת שומרי החוק ומדינת שוללי החוק.

     

    אין אדם נתפש באימתו מן הכלא. השאלה היא מי יכול למנוע ממנו לשרוף את המועדון הדמוקרטי כדי להינצל?

     

    המפלגות החרדיות הן מחוץ לציפייה הזו. גם ראשיהן, יעקב ליצמן ואריה דרעי, נמצאים בעיצומן של חקירות פליליות וחשש מכתבי אישום. אביגדור ליברמן הוא בוגר כתבי אישום שנחלץ מהם בקושי, ולא ישמש כסניגור למערכת אכיפת החוק. משה כחלון נאלם דום בנושא הזה מאז שהוכה בבחירות.

     

    בנט יכול היה, אולי, לשמש בלם אחרון בקואליציה להצלת שלטון החוק, אם כמובן היה עובר את אחוז החסימה. אז קיציס, בחייך, קרא לו לחזור ובפעם הבאה תתנהגו אליו יותר יפה. מה שעומד לקרות בלעדיו הוא בכלל לא מצחיק.

     

    • ד"ר ברוך לשם הוא מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה ומחבר הספר: "נתניהו - בית ספר לשיווק פוליטי"

     

    מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים