שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    עיוות ושיימינג מאחורי מבחני המיצ"ב
    המבחנים שאמורים היו לתת לבתי הספר משוב חיוני ולמקד אותם בתחומים הדורשים חיזוק, הפכו עם השנים לתחרות יופי. פלא שההורים מחרימים?

     

     (צילום: מוטי קמחי) (צילום: מוטי קמחי)
    (צילום: מוטי קמחי)

    הבוקר (יום ג') אמורים יותר מ-72 אלף תלמידי כיתות ה' ו-ח' להיבחן במבחני המיצ"ב באנגלית. אמורים, משום שהנהגת ההורים הארצית קראה להורים להחרים את המבחנים – גם את אלו שנקבעו להיום, וגם את אלו במתמטיקה שנקבעו לשבוע הבא. במקביל יימשכו המגעים הקואליציוניים שבסופו של דבר יובילו להקמת ממשלה ולמינויו של שר חינוך חדש או שרת חינוך חדשה. אחת המשימות הראשונות שצריכה להיות מונחת על שולחנם היא הבאת פתרון למצב הזה, שבו עשרות אלפי הורים מוחים נגד מבחן שאמור היה לשרת את המערכת, אבל השינויים שעבר מאז שנחנך חוטאים למטרתו המקורית.

     

     

    קצת היסטוריה. עד 1972 נבחן כל מי שסיים את לימודיו בכיתה ח' במבחן שנקרא "סקר", ושתכליתו הייתה אחת: הסללה. מי שעבר את הסקר הופנה ללימודי תיכון עיוניים, ומי שנכשל - לבית ספר מקצועי וללימודי רתכות, נגרות, מסגרות או תפירה. ככה סתם, ללא ציונים, ללא הסברים, ללא הזדמנות נוספת. עבר או נכשל. לשבט או לחסד.

     

    ב-1972 הוחלט לבטל את הסקר, וטוב שכך, אבל לאחר מכן, במשך 30 שנה, לא היה סרגל מדידה השוואתי אובייקטיבי שאיפשר לעמוד בזמן אמת על בעיות שונות, למשל לקויות למידה. ב-2002, בתקופת כהונתי כשרת חינוך, החלטנו מנכ"לית המשרד רונית תירוש ואני לייסד מבחני יעילות וצמיחה בית-ספריים – או בשמם המקוצר מיצ"ב – בארבעה מקצועות ליבה: שפת אם, מתמטיקה, אנגלית ומדע וטכנולוגיה. בכיתות ב' נערכה בדיקה בקריאה והבנת הנקרא. הכוונה הייתה לתת משוב לבתי הספר ולמקד אותם בתחומים הדורשים חיזוק.

     

    ב-2006 הקמנו את ראמ"ה, המרכז הארצי למדידה והערכה, שהוא גוף מקצועי ברמה בינלאומית וזה שאחראי עד היום על המיצ"ב. ראמ"ה איפשר לכל בית ספר לקבל תוצאות השוואתיות לבתי ספר אחרים, עם משתנים דומים מבחינה סוציו-אקונומית – וללא פרסום שמותיהם.

     

    באותן שנים פורסמו תוצאות מבחני המיצ"ב אך ורק ברמה היישובית. לא רצינו "תחרות יופי" בין בתי ספר, ולכן התנגדנו לפרסום התוצאות הבית-ספריות. אלא שקבוצת הורים דרשה בשם השקיפות לפרסם את התוצאות. לאחר מאבק משפטי פסק בג"ץ ב-2012 כי יש לפרסם את התוצאות גם ברמה הבית-ספרית. בכך הוא התיר למעשה לעשות שיימינג לבתי ספר. טוב שהשופטים לא דרשו גם לפרסם בשם השקיפות את ציוני התלמידים, ולעשות שיימינג גם להם.

     

    מאז החלטת בג"ץ הפכו מבחני המיצ"ב מכלי פדגוגי לכלי תחרותי, יעד לתכונה ולהתכוננות במשך שנה שלמה – ומי שייכנס כעת ללשכת שר החינוך צריך להחזיר את המבחנים למתכונתם המקורית. לא צריך לבטל לחלוטין את הכלי הזה ולחזור אל אותן 30 השנים שנעדרו כל הערכה ומדידה. אפשר, למשל, לקבוע מבחנים אקראיים, בהתרעה של שבועיים מראש בלבד, כך שלא ניתן יהיה להתכונן אליהם.

     

    זו אינה משימה פשוטה כלל וכלל. מערכת החינוך היא ספינת ענק והיא דורשת טיפול יסודי. רק לפני שבוע פורסם דו"ח מבקר המדינה שהצביע בין היתר על חוסר צפוי של יותר מ-3,000 מורים לקראת שנת הלימודים שתחל בספטמבר 2020, וכן על כך ש-60% מהמורים למתמטיקה לא הוכשרו ללמד את המקצוע, כמו 40% מהמורים לאנגלית ו-88% מהמורים ללשון.

     

    שר החינוך הבא יידרש להשיב למשרד החינוך שליטה על הכשרת מורים, ולדאוג שאנשים טובים ירצו להיכנס בשערי בית הספר – כמורים או כמנהלים. עליו גם לחזור לאחת ההמלצות המרכזיות של דו"ח ועדת דוברת, שנוגעת להעלאת שכר המורים על בסיס דיפרנציאלי – כלומר, כזה המושפע גם מהישגים ולא רק מוותק ומהשכלה.

     

    אין משרד חשוב יותר ממשרד החינוך. גם לא משרד הביטחון. מי שיעמוד בראשו יידרש להפגין אומץ וראייה לטווח ארוך אל מול האתגרים הרבים. בהצלחה.

     

    • לימור לבנת כיהנה כשרת החינוך

     

    מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים