העזתי לחלום והחלום מתגשם
"כל פעם שאני צופה ברגע הזכייה והמנחה מכריזה 'איזראל!' עוברת בי צמרמורת. הזכייה הזו הביאה כל כך הרבה כבוד למדינה בשילוב המסר שהביאה נטע לקבלת האחר והשונה, שזה ללא ספק הישג משמעותי ענק לנו כחברה הישראלית". אלכס פרידמן, מייסד ויו''ר ארגון ''נכה לא חצי בן אדם'', מספר על האירוויזיון הנגיש בעולם
האירוויזיון השנה נערך תחת הסלוגן DARE TO DREAM - ''להעיז לחלום'' וזו לא קלישאה, עכשיו זו כבר עובדה. אי שם בשנת 1998 סביב ההיי של הזכייה של דנה אינטרנשיונל, נפלתי ברשת האירוויזיון והפכתי למה שמוגדר ''חובב אירוויזיון''.
מאז כל שנה האירוויזיון זה חג, משהו שמח שקורה פעם בשנה ומביא איתו הרבה גאווה (ישראלית) וסיפוק. בשבועות האחרונים, בצל הלחימה בדרום, שמענו לא פעם את האמרה: ''זו רק תחרות זמר'', אולם, מי שאמר משפטים מהסוג הזה כנראה לא מודע למשמעות של התחרות עבור מיליוני החובבים ברחבי העולם. הציפייה, המסורת ובעיקר המשמעות הדיפלומטית של אירוח האירוויזיון. כל זאת מבלי להיכנס לפן הכלכלי, הן המיידי בהשקעה ובהכנסה, והן העתידי בתחום התיירות.
אלכס פרידמן במתחם באירויזיון
כחובב אירוויזיון ואוהב הארץ, תמיד העזתי לחלום שישראל יכולה לזכות שוב באירוויזיון. עד לפני כמה שנים להיקרא "חובב אירוויזיון" בארץ היה משהו לא בסדר, מעיד על טעם גרוע במוזיקה ומצייר אותך כשייך אולי לחלק מקבוצה קטנה מנותקת תרבות. אותם אנשים שעבורם היום ''זו רק תחרות זמר'' בעבר התבטאו בצורה הרבה יותר חריפה, כינו את התחרות "קרקס", קראו לכל האירופאים "אנטישמים" וסברו שישראל צריכה לפרוש.
אנחנו, "המוזרים", סברנו שזה לא נכון. האמנו שעם שיר טוב, רצינות והשקעה בהופעה – גם ישראל יכולה לזכות. ואכן, עם כניסת ''קשת'' ו-''טדי הפקות'' משהו השתנה. הצוות המקצועי של ''הכוכב הבא'' שם אותנו על המפה, אותה מפה עם ארצות כמו רוסיה ושבדיה, שעבורן זה האירוע המוזיקלי החשוב ביותר והן עושות, מדי שנה, הכל כדי לזכות. כשראיתי את ההופעה של נדב גדג' הבנתי שהנה זה קורה ואנחנו בדרך הנכונה. כך זה היה, נטע נטעה את הדגל.
כל פעם שאני צופה ברגע הזכייה והמנחה מכריזה ''איזראל!'' עוברת בי צמרמורת. הזכייה הזו הביאה כל כך הרבה כבוד למדינה הקטנה שלנו בשילוב המסר שהביאה נטע לקבלת האחר והשונה, זה ללא ספק הישג משמעותי ענק לנו כחברה הישראלית.
האירוויזיון הנגיש ביותר בעולם - אצלנו
הזכייה הזו גם הגשימה לי חלום גדול - לבקר באירוויזיון. 20 שנה חלמתי על הרגע להיות שם בקהל, לחוות את זה בלייב, אבל כאדם עם מוגבלות קשה נתקלתי בקשיים רבים לטוס ולחוות את החוויה כמו כולם. עכשיו האירוויזיון בבית.
השבוע זכיתי לסייר במתחם ואני הולך להיות שם ביום שבת באירוע הגדול. העזתי לחלום והחלום מתגשם. הדבר המרגש עוד יותר הוא שהאירוויזיון שלנו בישראל הולך להיות האירוויזיון הנגיש ביותר.
מעבר להופעה הצפויה של להקת ''שלווה'' בחצי הגמר וההנחה המשמעותית ברכישת כרטיסים, ההפקה הקפידה על מקומות רבים נגישים לנכים במספר מתחמים שונים לבחירה (מה שלא נהוג בדרך כלל), נגישות מלאה במתחם, ערוץ יוטיוב בפישוט סימולטני, תרגום לשפת הסימנים ואפילו התאמות לעיוורים ולקויי ראייה. כך יוצרים שוויון, כך מראים לאירופה ולעולם שנכה לא חצי בן אדם, ומגיע להפקה שאפו ענק על כך.
אי אפשר לסיים בלי להתייחס לשירים, לתת ביקורת ולהמר על הזוכה. השיר שהכי אהבתי השנה הוא השיר של נורבגיה ואני מאמין שיגיע לחמישיה הראשונה. אם כי שירים מהסוג הזה מכונים אצלנו המעריצים ''פלופ חובבים'' ולרוב לא זוכים.
מי שלדעתי עשויים להפתיע ולזכות דווקא הם שוויץ או צרפת. שוויץ מביאה שיר פופ אתני קליל וקליט. צרפת לעומתה, מביאה שיר מרגש המבוצע על ידי בילאל חסאני, מוסלמי והומוסקסואל מוצהר, המלווה על הבמה בשתי רקדניות, האחת ''מלאה'' והשנייה חירשת, ומעביר את אותו מסר חשוב של קבלת האחר והשונה בצורה חזקה ביותר.
באשר לשיר הישראלי, קובי הוא הזמר הטוב ביותר ששלחנו אי פעם לאירוויזיון, חד משמעית. יחד עם זאת, השיר הנבחר לא משקף את יכולותיו הוואקליות המרשימות, גם העיבוד החדש שנעשה לא נכון לדעתי. עם זאת, כולי תקווה שהביצוע בלייב ואישיותו הכובשת של קובי יביאו אותנו למקום גבוה בגמר, ומי יודע, אולי אפילו לדאבל.
להעיז לחלום משתלם.
חג אירוויזיון שמח!
הכותב אלכס פרידמן, מייסד ויו''ר ארגון ''נכה לא חצי בן אדם'', חובב ומומחה אירוויזיון
לפנייה לכתב/ת 
