שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    חרם הלכתי? מותר. חרם אידיאולוגי? אסור
    מה ההבדל בין החלטת ציבור חרדי להחרים את מפעל בקבוקי פניציה משום שהוא עובד בשבת לבין החרמת עסק בשטחים? לשופטי בג"ץ הפתרונים

     

    דליפת זכוכית מותכת מהתנור במפעל פניציה (צילום: דוברות כבאות והצלה מחוז צפון)
    ארכיון. מפעל פניציה(צילום: דוברות כבאות והצלה מחוז צפון)

    במפעל פניציה בירוחם מייצרים בקבוקי זכוכית. צורן, חומר הגלם העיקרי שממנו מיוצרים החפצים השקופים האלה, ניתך בחום עז, כמעט 2,000 מעלות צלזיוס. את התנור אין מכבים מיום הלהטתו ועד לקריסתו לאחר שנים. כיוון שכך, הכור ומפעיליו אינם שובתים וכמה רבנים מחוגי חסידות גור המחמירה פסקו כי עובדה זו מטמאת את הבקבוקים או מחטיאה את הפועלים או מכשילה את הצרכנים או מחייבת תוספת משגיחים.

     

     

    בעקבות אזהרת הרבנים נמנעים היקבים הגדולים מרכישתם של בקבוקי ירוחם. לרבנים האלה נודעת השפעה רבה על צרכני היין הכשר. לשווא השקיעו בעלי המפעל הון רב באוטומטים ואפילו ייבאו פועלים גויים מאפריקה. דעתם של הרבנים לא נחה ואם לא תימצא דרך לפייסם, ייפגע המפעל עד כדי סכנת סגירה. עשרות שנים מנסה ירוחם להיחלץ מעוניה ודומה היה כי בשנים האחרונות, בהנהגתם של כמה אישים מסורים ומוכשרים, היא מצליחה בכך, והנה חוטפים תושביה עוד סטירה מצלצלת.

     

    זה מכעיס את רוב האזרחים ואפילו את שומרי הכשרות המתונים, אבל שולי הרווח של מפעלי המזון והאריזה צרים. די בכך שפלח נחוש מקרב הצרכנים יחרים מוצר כדי שהיצרן ייכנע. צייתנותם העדרית של החרדים לרבניהם היא כוח כלכלי ופוליטי כביר ואילו שיעור המתגוננים, המוכנים להגיב בחרם נגדי על יצרן שנכנע לחרם חרדי, הוא זניח. מסופקני אם אפשר להקים ארגון של המוני צרכנים שיתמידו לרכוש וללגום רק יינות ישראליים המבוקבקים בבקבוקי פניציה המיוצרים בעזרת תנור שאינו כבה בשבת.

     

    רפיונם של הלא-חרדים הוא הסיבה לכך שאיני מגנה את היקבים הנאלצים להתחשב בלחצי הקומנדו החרדי. גם איתם, עם הרבנים, איני מתווכח, שהרי חובתם לפסוק על פי מיטב הבנתם ואין שום חשיבות לדעתי על קוצר בינתם. אני משער שלא בזדון הם ממיטים אסון על הפועלים ומזיקים לכלל תושבי ירוחם ולבעלי המפעל. אם פסקו כפי שפסקו, יש להניח כי שקלו וטרו והחליטו כי במקרה זה מוכרחים להתאכזר למען השם. אתמול סופק חבל הצלה לעובדים, שקיבלו הבטחה שלא יפוטרו בחמש השנים הקרובות. העניין העקרוני לא נפתר.

     

    למיטב הבנתי, אין בספרים חוק שבאמצעותו אפשר להעניש את הרבנים מטילי החרמות ולדעתי אין להענישם, מפני שנשקם היחיד הוא מידת היראה שהציבור החרדי חש כלפיהם. הקובלנה שלי מכוונת אל המחוקק שמיין את המחרימים לפי עילת החרם: אדם רשאי להניע חרם מטעמים הלכתיים, אבל נאסר עליו לקרוא לחרם מטעמים מוסריים או פוליטיים.

     

    כוונתי היא ל"חוק החרם" שנחקק לפני שמונה שנים לאחר מאבק ארוך שניטש גם בבית המשפט העליון. בג"ץ דחה את העתירה נגד החוק בטענה שהוא "עונה על הצורך של המדינה להתגונן מפני הקמים עליה לכלותה, או מפני אלה המבקשים לשנות את אופייה".

     

    אני לא מוצא הבדל עקרוני בין חרם מטעמים דתיים המוטל על פניציה בירוחם, לבין חרם מטעמי פוליטיים המוטל על יקב פסגות או על יצרן פטריות מתקוע. שני המקרים הם עיצום כלכלי שנוקטים צרכנים מסיבות מצפוניות. אם חרם נגד פטריות מתקוע מסכן את המדינה או מנסה לשנות את אופייה, כך גם חרם נגד מפעל הנמצא בעיירה בנגב. נדמה לי שהמגמה המתבשרת מן החרם על פניציה מסוכנת יותר מה-BDS.

     

    מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים