שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    כל הנוצץ גולדן: על הניצחון של הווריורס בפתיחת גמר המערב
    מיד הזהב של סטף עד ז'קט הזהב של סטפני, מהריקוד של סוניה עד הדיכאון של סת', מהסדרן החופר ועד הצ'ופר לאוהדים – כל מה שקרה בניצחון של הווריורס על פורטלנד במשחק 1

    1. הקברן של פורטלנד

    הדבר הראשון שרואים כשיורדים בתחנת הרכבת של האורקל ארינה הוא שלט פרסומת עם תמונה של סטף קרי מניף שלוש אצבעות בכל יד, ולצידו המשפט: RUIN THE GAME.

     

    בחברת אנדר ארמור שומעים כבר שנים שהסופרסטאר שלהם המציא סגנון משחק שהורס את הכדורסל - בכל העולם שחקנים מנסים לחקות את המקור עם הטחות של שלשות בלתי אפשריות מקילומטרים - והחליטו למנף את הטענות לטובתם בהפוך על הפוך עם סלוגן ציני, חצוף ודו-משמעי: גם "קרי הורס את המשחק" בלשון הווה, וגם "יאללה, בואו גם אתם להרוס את המשחק ותראו איזה כיף זה", בלשון קורצת לצרכנים.

     

    הפרסמות של אנדר ארמור באורקל ארנה (צילום: פרטי)
    הפרסמות של אנדר ארמור. "בואו להרוס את המשחק"(צילום: פרטי)
     

     

    האם סטף באמת הורס את הכדורסל? זה כמובן נושא לדיון נפרד, רציני ומעמיק. אבל דבר אחד בטוח: במשחק 1 בגמר המערב, קרי הרס את פורטלנד. וזה היה יפהפה.

     

    בקלות: 94:116 לגולדן סטייט על פורטלנד במשחק מס' 1

     

    2. התחבושות של החייזר

    דמיאן ג'ונס עמד ליד הלוקר בחדר ההלבשה של גולדן סטייט, לגופו רק בוקסר שעליו כיתוב "נאס"א", ובהה בחלל. מימין לאסטרונאוט ישב חייזר חייכן, שהרגע קלע שיא פלייאוף אישי עם תשע שלשות - רובן לא מהעולם הזה, כדרכם של חוצנים - ושלף מהתיק מספריים. בעדינות של מנתח מוח – אם יש דבר שמעולם היה חסר לסטף קרי זה ידיים בטוחות – גזר את התחבושות שהודבקו לקרסוליו כדי לייצב את האזור שעדיין לא החלים לגמרי מהפציעות של החודשים האחרונים.

     

    קרי בטירוף, גם אוהדי הווריורס (צילום: AFP)
    קרי מבסוט. הידיים לא רועדות גם עם מספריים(צילום: AFP)

     

    עכשיו כל מה שנותר לו זה לזרוק את השאריות בקשת לפח שבפינה. אתם כבר יודעים איך זה נגמר. נאת'ינג באט נט.

     

    3. הריקוד של סוניה

    בחוץ, סוניה, דל וסת' קרי עמדו וחיכו רבע שעה לאיש השעה. טוב, לא סתם עמדו. אמא רקדה, אבא התראיין, וסת' לבש פרצוף

    תשעה (סלי שלוש שצלף אחיו הגדול) באב ורק רצה הביתה.

     

    אם בזמן המשחק, על המסך הגדול באולם זה נראה כאילו אמא סוניה לובשת חולצה של סת' ואבא חולצה של סטף, פה הגיע טוויסט בעלילה: זו הייתה אשליה אופטית. מטר מההורים, בתלת מימד, התברר שלכל בגד יש שני צדדים. כן, סוניה הכינה חולצה מיוחדת לכבוד הדרבי המשפחתי – בלייזרס עם המספר 31 של סת' מקדימה, ווריורס עם ה-30 של סטף על הגב. דל לבש אותו דבר, רק הפוך.

     

    סטף קרי וסת' אחיו (צילום: AFP)
    סת' וסטף. תשעה מדורי גיהנום(צילום: AFP)
     

    סוניה קרי חוגגת סל של סטף עם חולצה של פורטלנד (צילום: AFP)
    סוניה חוגגת סל של סטף עם חולצה של פורטלנד. מבלבל(צילום: AFP)

     

    ההורים יכולים להיות גאים. זה היה משחק אדיר של שני הילדים, שקלעו יחד 39 נקודות. אז נכון שסטף סיים עם 33 יותר (מכירים את הציטוט האלמותי של אל אטלס על משחק 100 הנקודות של צ'מברליין? "לעולם לא אשכח את הערב שבו ווילט ואני קלענו יחד 117 נקודות)", אבל סוניה לא נראית מוטרדת מדי. היא רק רוצה לרקוד.

     

    4. הז'קט של סטפני

    שעה לפני כדור הפתיחה מתגלה כוכב לכת חדש ביציע התחתון שמאחורי הסל: ז'קט נוצץ שנראה כמו פרי אהבתם של לוליין בקרקס מדראנו ונערות שעשועים בווגאס. לובשת אותו האוהדת הוותיקה סטפני ("אתה יכול לקרוא לי סטף"), עוד אחת שלא מפסיקה לרקוד לרגע.

     

    לוקח לבמאי בדיוק חמש דקות מפתיחת המשחק כדי לזהות בעצמו את מכרה הזהב ולהתביית על סטפני לקלוז אפ ממושך. בארץ היא כבר הייתה מקבלת תוכנית ריאליטי משלה.

     

     

    אוהדת אוהדי גולדן סטייט (צילום: פרטי)
    הז'קט של האוהדת סטפני. "אתה יכול לקרוא לי סטף"(צילום: פרטי)

     

    5. השריר של גרג

    כמה מטרים מתחת לסטפני ולז'קט ששם את הגולדן בגולדן סטייט, גרג לי עושה רונדלים על הפרקט ומכוון את התנועה. "כבר 27 שנה אני סדרן פה", אומר בגאווה. אני מספר לו מאיפה אני במקור, ומהר מאוד מגלה שהוא מאסכולת ה"אה, אתה מישראל? קבל מונולוג של ח"י דקות עם כל מה שאי פעם למדתי על יהודים".

     

    אוקיי, הוא סיים. או שלא: "דווקא אהבתי את עומרי כספי. חבל שהוא עזב. לפחות קיבל טבעת אליפות".

     

    גרג מציין את ההכנה הפיזית המרשימה ששחקני הווריורס עושים לפני כל משחק, "אבל זה לא מתקרב למה שברוס לי היה עושה: 12 שעות ביום".

     

    רגע, אמרת ברוס לי?

    "כן, הוא אימן את אבא שלי בקונג פו. גם אני מתאמן עד היום, בגיל 65. תרגיש את השריר שלי".

     

    תמונה של ברוס לי  (צילום: shutterstock)
    ברוס לי. הכנה פיזית יותר מרשימה אפילו משל הווריורס(צילום: shutterstock)

     

    לא, זה בסדר.

    "תרגיש, נו".

     

    (מרגיש) וואו, באמת מרשים.

    "תודה".

     

    אז תגיד, מי הכי נחמד מבין השחקנים?

    "נראה לי שסטף. אם הוא היה יכול הוא היה נותן חתימה לכל אחד באולם".

     

    הסדרן באורקל ארנה (צילום: פרטי)
    הסדרן באורקל ארנה. "ג'ו מונטנה היה הכי נחמד"(צילום: פרטי)

     

    באמת יפה מצידו.

    אבל הכי נחמד היה ג'ו מונטנה (הקוורטרבק האגדי של סן פרנסיסקו פורטי ניינרס - ל"א). הוא דיבר עם כולם בגובה העיניים. לא סתם הכינוי שלו היה Ordinary Joe – ג'ו הרגיל".

     

    ממש בתחילת המשחק סטף הרגיל מוצא את קליי במסירה בלתי רגילה על כל המגרש, בדרך לטאצ'דאון של שתי נקודות. בהמשך הוא יחלק עוד אחת כזו.

     

    בכלל, שחקני הווריורס פינקו אחד את השני עם כמות עצומה של 30 אסיסטים בדרך לניצחון הנוח. בחדר ההלבשה אני פוגש את דניס סקוט, צלף עבר ופרשן הווה, ויש מילה שהוא חוזר עליה כל הזמן בהקשר של הווריורס: "כיף. פשוט כיף. הם נעים, חותכים, מוסרים".

     

    ואל תשכחו קולעים: כשהווריורס מסיימים עם 17 מ-33 מחוץ לקשת, פלא שעדיין לא הזכרנו את המילים קווין או דוראנט?

     

    6. ההפתעה של גוגל

    היו הרבה רגעים שהרעידו את אורקל עם דציבל תלת ספרתי. השלשות של קרי (9 מ-15), החסימות של גרין (3), האיבודים של לילארד (7). אבל שום דבר לא גרר שאגות כמו הרגע ברבע השלישי שבו גילו שכל 19,596 האוהדים יקבלו במתנה רמקול של גוגל בשווי 29 דולר. בסופו של דבר, מה שאנשים הכי אוהבים זה לקבל דברים בחינם. גם אוהדי רולקס מעמק הסיליקון.

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים