"יום-יום רצחו את אבא עוד קצת, הוא עשה רק את הסוף"
כשאורי ברכה היה בתיכון עולמו התהפך עליו - אביו תנ"צ אפרים ברכה התאבד אחרי מסכת הכפשות מצד חסידי הרב יאשיהו פינטו אותו הפליל בשוחד. מאז הוא יצא מהארון אחרי שנים של שנאה עצמית, הוריד את הכיפה ויתמודד בעונה החדשה של "דה ווייס". אבל את הימים האחרונים בחייו של אביו, הוא לא יכול לשכוח
דווקא בסוף השבוע שבסיומו תנ"צ אפרים ברכה התאבד, ביולי 2015, הוא הצליח לתעתע במשפחתו שהנה, הכל יהיה בסדר.
האיש ששיחק במוחם של בכירי העבריינים בחקירות, גייס את שארית כוחותיו למופע אחיזת עיניים אחרון. "אבא שלי הטעה אותנו באותה שבת", נזכר אורי, בנו הצעיר. "שיסלח לי, אבל בתור החוקר מספר אחת הוא הצליח לעבוד עלינו. הוא היה מאוד שלו ורגוע. ודיבר איתנו. וצחק. וניסה לחייך. הוא גרם לנו להרגיש שהמצב משתפר. זה לא מה שהוא אמר, זה היה באווירה. פתאום הקידוש חזר לחיים, הכל נהיה שוב שמח וטוב. אלה היו רגעים שהתגעגעתי אליהם. כי אחרי תקופה שראיתי את אבא שלי דועך לי מול העיניים, פתאום ראיתי משהו אחר".
אומרים שאחרי שאנשים מקבלים בלב שלם את ההחלטה להתאבד הם משדרים רוגע מתעתע. הסביבה חושבת שהם במצב טוב יותר, כשבעצם המצב הוא הפוך.
"זה נכון. וזה באמת תיעתע בי. בדיעבד, הוא תיעתע בכולנו".
הימים האחרונים האלה, שנגמרו בירייה אחת ישירות ללב, היו אפילוג עצוב לשלוש שנים קשות במיוחד. הקצין המוערך, שהגיע לעמוד בראש היחידה הארצית לחקירות הונאה (יאח"ה), נכנס לעימות חזיתי עם הרב יאשיהו פינטו, אז מהרבנים המשפיעים במדינה, ומי שהיה סמכות רוחנית עבורו. פינטו הציע לברכה שוחד בתמורה למסירת מידע מחקירה שנגעה אליו. ברכה בחר לדווח על המקרה למפקדיו ולהפליל את הרב.
מאותו רגע, חייו של ברכה הפכו לים סוער. פינטו קם עליו לכלותו, והשתמש בכל יכולותיו. הוא טען ששיחד את ברכה שנים, השתמש במידע אישי שברכה חלק עימו על משפחתו, והפעיל את כל מקורביו - מחסידים נאמנים ועד עיתונאים מוכרים. ברכה, מספר בנו, נלחם כמה שיכול היה, אבל המלחמה הכריעה אותו.
ועדיין, גם ברגעים האחרונים בחייו הוא בחר לגונן על בנו הצעיר, שלא יבין מה קורה ויותר גרוע: מה עומד לקרות. "אני הילד הקטן בבית, בתקופה עמוסה בבגרויות. כל הזמן ניסו להסתיר ממני. לא להפריע לי בשגרה. אבא שלי לא רצה להיות לנטל. לא רצה שהדברים שפוגעים בו יפגעו גם בנו. במיוחד בי הקטן. מבחינתי הוא היה האיש הכי חזק בעולם".
גם אז?
"כן. אבל בפועל זה לא מה שהיה. בפועל זו הייתה תקופה שהרגשתי מתח בבית. אתה לא יודע מה קורה. אתה רואה את אבא לאט-לאט נשבר... הוא רזה המון בתקופה הזאת. הבגדים הפכו להיות סמרטוטים עליו. הוא לא אכל. לא דיבר כמעט. לא הזכיר את הנושא גם. היה מאוד מסוגר בעצמו. ובגלל שהוא ניסה לגונן עליי הוא גם לא שיתף אותי. הייתי צריך לדלות את המידע בכוחות עצמי. קורא באינטרנט. מדבר עם האחים. הוא חטף תעוקות לב. היה מאוד טרוד. הוא לא ישן טוב בגלל זה. הוא היה שבר כלי".
ולא היה רגע שבו הבנת מה עומד לקרות?
"רק בדיעבד. באותו לילה של שישי אחותי כתבה לו מכתב, 'אבא שלי הוא האבא הכי טוב בעולם. הוא הכי חזק שאני מכירה. הוא מקריב מעצמו לטובת האחרים'. הוא כל כך התגאה במכתב הזה שלמחרת בשבת בצהריים, אחרי הארוחה, הוא כינס את כולנו. באתי לעלות במדרגות לחדר והוא לא נתן לי, אמר, 'בוא תשב. תשמע מה מורני כתבה'. הוא הקריא את זה בגאווה ועם דמעות בעיניים. זה היה רגע ממש מרגש. ואני זוכר שכל רגע אח אחר התיישב לידו על הספה. רק אני לא התיישבתי. נשארתי ליד השולחן".
למה?
"אמנם הוא תיעתע בנו, אבל הרגשתי משהו. שאני לא רוצה שהוא יהפוך את זה לסוף כזה. זה הרגיש מאוד... פרידה כזאת. אולי משהו בתת-מודע שלי אמר לי - לא רציתי לבוא ולעשות את הקטע של אני אוהב אותך והכל. לא יכול להסביר למה. עזבי שעד היום אני מתחרט על הרגע הזה. זה אוכל אותי. שאולי-אולי, אם הייתי אומר לו עוד משהו, זה היה נותן לו עוד כוח. אולי הוא רצה לשמוע אותי, הילד הקטן שלו? אולי הוא חשב שהטלתי בו ספק ובגלל זה לא באתי לשבת לידו ולא דיברתי איתו? אני לא יודע מה עבר לו בראש. ואני לא יודע מה היה קורה אם. וזה אוכל אותך".
באותו ערב, ברכה הצעיר הלך לעבודה. "חזרתי הביתה ב־23:30. אני רואה את ההורים שלי שוכבים במיטה - אבא שלי בוהה באוויר. אח שלי בחלון בוהה החוצה. אתה מרגיש שהמתח חזר ועכשיו זה הרבה יותר גרוע. ואני קופץ על המיטה של ההורים, בשביל לשבור את הקרח, ואומר, 'נו מה קורה?' ואבא שלי מסתכל עליי ואמר, 'הכל בסדר. איך היה בעבודה?' הוא שוב עושה לי את הקטע הזה. אבל שם הבנתי שהוא משקר לי. שהכל לא בסדר. ודי. הסתכלתי עליו בעיניים וידעתי שהוא משקר".
שאלת אחר כך את אח שלך או את אמא מה קרה?
"רבע שעה אחר כך שאלתי את אחי. אמרתי לו, 'אדיר, משהו קורה ואני לא יודע מה. זה לא פייר. אני צריך לדעת. והוא הסתכל עליי והפנים שלו היו כבויות. כאילו נפל עליו שחור. ואז הוא אמר, 'אורי, אבא לא רוצה שתדע. הוא רוצה להגן עליך, אבל מחובתי אני להגיד לך שאבא לא מרגיש שהוא יעמוד בזה. שהוא מרגיש שהלב שלו לא יחזיק יותר'. ואני זוכר שאני מסתכל עליו ואומר, 'עכשיו אתה אומר לי?! אני מתוסכל כל כך הרבה זמן ועכשיו, כשאבא שלי כבר שבור, אתם אומרים לי שהוא מרגיש שהוא לא יעמוד בזה??' ואני זוכר שאני ואחי מתיישבים על הספה כאילו באבל".
ראית אותו שוב באותו ערב אחרון?
"כן. לפני שנכנסתי למיטה ירדתי לשתות מים, הראש שלי טרוד. הסתובבתי אחורה ופתאום אני רואה את אבא שלי. אני עובר מולו והוא אומר לי, 'אתה הולך לישון?' אמרתי, 'כן, ואתה?' אמר, 'שותה מים וחוזר למיטה'. ואז הוא אמר, 'לילה טוב, אני אוהב אותך'. נתן לי חיבוק ונשיקה. אמרתי לו, 'גם אני' ועליתי לחדר. זו הפעם האחרונה שראיתי אותו".
ומתי התעוררת?
"כששמעתי את אמא שלי צועקת. מה זה צועקת. היא צרחה ועלתה במדרגות. גם ככה לא ישנתי עמוק, כי אתה בהיכון שמשהו... לא יודע. שאתה צריך להיות בהיכון. ואני שומע אותה בוכה ועוד בתוך החלום העפתי מעצמי את השמיכה עוד עם עיניים עצומות. יצאתי מהחדר ואני רואה אותה בוכה ואומרת, 'אפי לא חזר, אפי לא חזר'. והיא בוכה לנו. אחותי גם התעוררה. ואמא ממשיכה לבכות ואומרת, 'למה נרדמתי? אני טיפשה שנרדמתי. הייתי גמורה. לא יכולתי יותר, נשארתי ערה כל הזמן כדי להשגיח עליו. משהו קרה לו, אני בטוחה. הוא השאיר את הארנק, את כרטיסי האשראי מסודרים. משהו קרה לו. הוא לא יחזור'. היא פחדה.
"ואני ואחותי אומרים לה, אמא תירגעי, אבא יחזור, זה אבא. הוא חוזר עוד רגע. הרגענו אותה והיא המשיכה לבכות. בינתיים פנתה לחבר והקולגה של אבא, תנ"צ אבי נוימן בארבע וחצי-חמש לפנות בוקר ואמרה לו שאפי לא חזר. אמא שלי והאינטואיציות שלה. לך תתווכח. אח שלי אדיר כבר יצא לחפש אותו. הלך למשרדי להב 433, אולי הוא הלך לעבודה. בדיעבד הוא סיפר שבדרך הוא ראה את הטויוטה מאותו סוג של אבא שלי, אבל היא הייתה בכיוון השני ואמר, 'כשאני אחזור אני אעבור שם', רק בשביל השקט שלו. הגיע למשרד ואבא לא היה שם. כשהוא חזר כל המקום היה מלא בשוטרים. הכל היה סרטים אדומים. הוא לא היה יכול להתקרב. הוא עצר את הרכב ושאל את השוטרים מה קרה. אמרו לו, 'אתה לא יכול להיות כאן, אני רק יכול להגיד לך שזה לא תאונת דרכים'. הוא הבין עוד לפנינו שזה אולי אבא".
ומה קרה בבית באותן שעות?
"במקביל אחותי מסמסת לאבא שלי, 'אבא תחזור הביתה, אל תעשה את זה. אנחנו מחכים לך בבית'. אני במקביל עומד בחלון ומסתכל על הכניסה לרחוב. מחכה אולי לגאולה שתבוא, מחכה לראות את האוטו של אבא שלי. שאולי פתאום הוא יחזור וסתם עשינו לו פאדיחות. פתאום מה אני רואה מולי? טויוטה לבנה נכנסת לרחוב. אמרתי, הלוואי שזה אבא. החסרתי פעימה. ואז אני רואה את הספרות וזה לא של אבא שלי. נפתחות שתי דלתות. מדלת הנהג יוצא נוימן ומהשנייה יוצאת ראש אגף משאבי אנוש. ועוד לפני אחותי ואמא אני מבין שהנורא מכל קרה. ושעומדים לדפוק לי בדלת. לא אמרתי להן כלום. לא רציתי להיות זה שמבשר להן. השעה הייתה חמש חמישים ושש בבוקר.
"אני מתקדם לדלת עם אמא שלי. נוימן עומד שם, נכנס, סוגר את הדלת. אמא שלי מחכה. ועד שלא אומרים את זה, לא ייפול לך האסימון. צריך להגיד את זה, שתתעמת עם המציאות. אחרת לא תבין את זה לגמרי. ונוימן, שהיה אחד החברים הכי טובים של אבא שלי, אומר, 'אני רוצה שתשבו', עם מחנק בגרון. הוא אמר, 'אפי נמצא ללא רוח חיים. ירוי. מצאנו את הרכב'. אמא שלי צרחה צְרחה שלא שמעתי מעולם, נפלה על הרצפה וצעקה, 'הם גמרו אותו. הם רצחו אותו'. אני, באוטומט, התגובה הראשונית שלי הייתה להטיח כיסא בקיר. לפני הבכי אפילו. ביקשו ממני להירגע. הרחיקו אותי. הלכתי לפינה והתחלתי לבכות. זה רגע שלא תשכח. רגע נורא".
את הטלפון שלו לא מצאו מעולם. אתה יודע מה קרה לו?
"גם אם לא תאמיני, אני לא יודע".
מה לגבי כל תיאוריות הקונספירציה? שאולי הוא לא התאבד?
"שמעתי שאולי הוא נרצח. אני חושב שזה לא מועיל. וכל הקונספירציות לגבי הפלאפון ומה קרה איתו - אני לא יודע. אני בטוח שעמדו מאחוריו כוונות טובות. ואמנם הוא שלח את הכדור האחרון שפילח לו את הלב, אבל שלוש שנים לפני זה יום-יום שלחו לו חץ לשם. יום-יום רצחו אותו עוד קצת. הוא עשה רק את הסוף. שם לזה קץ".
עכשיו, ארבע שנים אחרי הטרגדיה, בן הזקונים של ברכה יוצא למערכה משל עצמו, כמתמודד בעונה החמישית של הריאליטי "דה ווייס", שעולה ברשת 13 ביום שני. מעבר למטרה המוצהרת לממש את עצמו כזמר, הוא רואה בהשתתפות בתוכנית ובאזכור אביו בה חלק מהנצחת זכרו. ועדיין, הוא מדגיש, חשוב לו להיות בתוכנית לא בזכות הסיפור האישי. "באודישן הקהל שומע את הסיפור אבל השופטים לא. וממש אהבתי את זה. כי לא רציתי שירחמו עליי או שיעבירו אותי בחסד. רציתי לבוא בזכות כי יש לי מה להציע וכי רואים בי פוטנציאל. פתאום אני עומד מול אנשים עם ניסיון רב בתחום ומקבל ביקורת אמיתית. לא מרחמים עליך. אומרים לך את האמת".
בגיל 21 הוא כבר יודע להתמודד היטב עם האמת: לפני שנה יצא מהארון אחרי שנים ששמר בסוד את נטייתו המינית. הסוד הזה עלה לו במשבר נפשי אדיר והגיע לניסיון התאבדות שעבר בעצמו כמתבגר. בשנים האחרונות אף יצא בשאלה אחרי התמודדות לא פשוטה, שגם היא כמובן שלובה היטב במאבק שלו עם זהותו ובגורלו של אביו. השיר שהוא שר באודישן בתוכנית, 'הדרך שלך' של עידן עמדי, נדמה שמחבר את כל הקצוות האלה ביחד.
"שבועיים לפני ההתאבדות שלו אבא הגיע לטקס מצטיינים בבית הספר, שגם שרתי בו את השיר הזה", הוא מספר. "ולא הייתי בטוח שהוא יגיע. היה לו קשה שמסתכלים עליו. היו אז המון פרסומים בתקשורת. אני מניח שלא היה לו קל לראות את כל האנשים האלה ולחשוב שאולי מישהו מהם מטיל בו ספק. זה לא נעים. זה היה הפחד שלו - שמישהו יטיל ספק ביושרה שלו. לטקס הזה הוא בא. כל כך שמחתי לראות אותו. אחרי זה חזרנו הביתה והוא לא הפסיק להריץ בריפיט את הווידיאו שהוא צילם. הפיץ את זה לכל החברים שלו. אמא שלי כבר צחקה עליו והוא אמר, 'מה, אני אוהב את זה. זה הבן שלי. אני גאה בו'. הוא גם אמר לי, 'אני גאה בך'. בגלל זה החלטתי שזה יהיה השיר. הוא תמיד תמך בי. חינך אותי וגידל אותי ללכת בלי לפחד - לעשות מה שאני מאמין בו. ולשיר את השיר הזה זה סגירת מעגל".
קשה להסביר במילים כמה הוא מרשים. רהוט. אינטליגנטי. רגיש מאוד, יש שיאמרו מדי. ויש את העניין הזה של הדמיון שובר הלב לאביו, שלא מרפה כשמסתכלים עליו. נולד וגדל במודיעין, בבית דתי-לאומי, "אבל ליברלי מאוד. אבא תמיד אמר, 'אנחנו נותנים לכם את הכלים, אתם תחליטו מה לעשות איתם". אח קטן לשני אחים ואחות, בנם הצעיר של איילה, רכזת תארים מתקדמים במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בר-אילן, ושל אפרים, אז קצין משטרה בנסיקה מטאורית.
בזמן קצר יחסית, מיצב את עצמו ברכה האב כחוקר מוביל. המדובב הלאומי. הוא עבד בראש צוות החקירה שעסק במאבקים בין כנופיית רמת עמידר לכנופיית פרדס כץ, ניהל חקירות נגד זאב רוזנשטיין ויצחק אברג'יל, ומונה על חקירות השרים אברהם הירשזון וגונן שגב.
במקביל, התוודע לרב יאשיהו פינטו, דמות כריזמטית ומוקד כוח, שבחצרו באשדוד הסתופפו פוליטיקאים, טייקונים בולטים במשק ובכירי העבריינים בישראל. ברכה, אדם מאמין, נשבה בקסמו של הרב. פינטו מצידו תרם לברכה מידע מגוון שסייע בחקירות שונות. הם הפכו לידידים קרובים. ברכה גם שיתף את מי שראה בו סמכות רוחנית במשבר שפקד את משפחתו: ניסיון ההתאבדות של בנו הצעיר כשהיה בן 14. מה שברכה לא ידע אז הוא שהניסיון נעשה על רקע נטייתו המינית של הבן.
"הפעם הראשונה שהבנתי שאני נמשך לגבר הייתה כבר בכיתה ג'", ברכה מסביר. "היה לי חבר מאוד טוב. נמשכתי אליו. זה גיל של התעוררות ולרוב מסקרן אותך הצד השני, אותי סיקרנו גברים".
זה הבהיל אותך?
"זה מאוד הרתיע. אתה יודע שבגיל הזה כולם מסתכלים על בנות, ומעבר לזה אתה יודע שמה שכביכול נכון בעולם - הנורמלי - זה גבר ואישה. ואתה מרגיש משיכה ולא יודע מה זה, אבל אתה נמשך. ואי־אפשר להתעלם מזה".
סיפרת למישהו?
"לאף אחד. מעולם".
למה פחדת שההורים שלך יידעו? מה חשבת שיקרה? אמרת שהבית היה ליברלי.
"אמנם חייתי בבית מאוד ליברלי, מעולם לא שמעתי שום מילת גנאי לגבי הומואים. פשוט פחדתי. היה פורום באינטרנט, ששם הייתי משתף לגבי המשיכה שלי לגברים. הייתי כותב, 'אני נמשך לחבר שלי. אני לא רוצה להיות ככה. מה עושים? אני מפחד לספר להורים. אני מפחד שלא יאהבו אותי'. זה היה המקום היחיד שיכולתי להגיד מי אני. אני לא מצליח לראות איך החיים שלי ייראו אם אצא מהארון. אני מפחד לעשות את הצעד הזה כי לך תדע מה יקרה. אתה מאבד שליטה מהרגע שאתה אומר את זה.והקונפליקט עם הדת ואלוהים אכל אותי. זה שבר אותי. הייתי מגיע לבית ספר שבור ואף אחד לא ראה. כנראה למדתי את זה מאבא שלי".
ומתי זה הציף אותך עד כדי כך שניסית להתאבד?
"אני לא שוכח את היום שניסיתי להתאבד. זה היה ב־13 בינואר 2012. שנה אחרי הבר-מצווה. שלושה ימים אחרי יום ההולדת שלי. עשו לי מסיבת הפתעה עם כל החברים. הייתי מקובל. מאוד אהבו אותי. ותמיד אני אומר לעצמי, איך דווקא שלושה ימים אחרי שקיבלת כל כך הרבה אהבה הגעת לנקודה שאתה רוצה לסיים את זה? אולי בגלל שהבנתי שמשהו מאוד בסיסי אצלי אני מסתיר. גל האהבה שקיבלתי זה משה שפחדתי לאבד אם יידעו את האמת".
מה עשית?
"היה יום שישי. למטה אח שלי ואמא. הייתי באמבטיה. הייתי שבור. אני זוכר שלקחתי מגבת וקשרתי מסביב לצוואר. זה היה הדוק. עמדתי מול מראה, כאילו אני גיבור. עומד מול המראה ומסתכל על עצמי מנסה להתאבד. זה היה רגע כזה... הייתי באמת באותו רגע שבר כלי. אני זוכר שהסתכלתי במראה בזמן שהידקתי את הקשר ואתה רואה את הפנים שלך מאדימות ואת העיניים שלך - אתה נחנק. אתה ממש רואה מה אתה עושה לעצמך. ואז פתאום בום! שיחררתי את זה ממני במכה ואמרתי, מה אתה עושה? להרים ידיים? זו הדרך? כעסתי על עצמי אחרי זה. קום ותתמודד! תילחם! זה החיים שלך. אני יוצא מהדלת של האמבטיה ורואה את המשפחה - ואף אחד לא יודע מה קרה שם, שלפני רגע הייתי על סף מוות. כל כך קרוב. עוד שנייה הייתם נכנסים ומוצאים אותי על הרצפה".
השארת מכתב?
"כלום. כלומר אם זה היה מצליח אף אחד לא היה יודע. ואז אני הולך למחשב וכותב בפורום, 'הרגע ניסיתי להתאבד'. לא רציתי את החיים האלה שאני נמשך לגברים. למחרת, במוצ"ש, 11 בלילה, פתאום שיחת טלפון. אני עונה, ומישהי מבקשת לדבר עם ההורים. אמרה, 'הם לא מכירים אותי אבל אני צריכה לדבר איתם'. קראתי להם. נכנסתי למיטה. פתאום ההורים שלי קוראים לי. אני נכנס לחדר והם מסתכלים עליי במבט שקשה לי להסביר - עצוב, המום, דואג, מערבולת רגשות. אבא שלי היה אסרטיבי. אמר לי, 'תשב. ואז הוא שאל, איך הולך בבית הספר'. אמרתי, 'בסדר. למה?' ואז הוא שאל, 'אתה ניסית להתאבד?' הייתי בשוק.
"ואז נפל לי האסימון שהאישה שהתקשרה היא מנהלת האתר והיא פנתה למשטרה והם התקשרו להורים לדווח שניסיתי להתאבד. הם רק לא אמרו למה. ההורים לא ידעו את הסיבה. ואני הרגשתי בגידה - שהמקום היחיד שהרגשתי בו מפלט, שאני יכול לדבר על הרגשות שלי, בגד בי. שברו לי את הלב. כעסתי על האישה הזאת שנים! בדיעבד אתה מבין שהאישה הזאת הצילה לי את החיים".
הם שאלו אותך למה ניסית להתאבד?
"אמרתי להם שזה בגלל בעיות בבית ספר. גם אז, כשיש לי הרמה להנחתה, כשאני יכול להגיד להם, 'זה בגלל שאני הומו ואני שונא את החיים ורוצה למות' - לא אמרתי. פחדתי עדיין. לא העזתי להוציא את המילים האלה מהפה. ישר התחלתי טיפול פסיכולוגי יום אחרי".
ושם סיפרת?
"גם לא. והייתי אצל המון רופאים לנסות לעזור לי להוציא אותי מהדיכאון שאני נמצא בו".
אתה רוצה להגיד לי שאבא שלך לא ידע?
"לא ניהלנו על זה שיחה מעולם".
{"type":"image","data":{"imageId":"ArticleImageData.5509693~6150064","url":"https://ynet-pic1.yit.co.il/picserver5/crop_images/2015/06/27/6150064/6150064_0_0_490_198_0_large.jpg","caption":"","credit":"צילום: מוטי קמחי"}}{"type":"image","data":{"imageId":"ArticleImageData.5509693~6150065","url":"https://ynet-pic1.yit.co.il/picserver5/crop_images/2015/06/27/6150065/6150065_0_0_490_238_0_large.jpg","caption":"","credit":"צילום: מוטי קמחי"}}אוקיי. אבל אפשר להבין דברים גם בלי לדבר עליהם.
"לפני שנה כשסיפרתי לאמא שלי שאני הומו, היא סיפרה לי שעלו להם חשדות בעבר. אבל אף פעם הם לא קבעו עובדה".
זה פספוס בדיעבד שלא דיברתם על זה?
"זה קשה לי שהוא לא ידע מי אני. כיום אני יודע שהוא היה מקבל אותי".
אם אתה נזכר ברגע שניסית להתאבד אתה מבין לאיזה מקומות אבא הגיע שזו ההחלטה שהוא לקח?
"אני מבין וזה אוכל אותי. אני לא כועס עליו בכלל. הוא עבר שלוש שנים שאי-אפשר לתאר. כמובן שהייתי שמח שזה ייגמר אחרת. אבל אני לא יכול אפילו לשנייה לשפוט אותו. לא יכול. איך אני אשפוט אותו? תראי מה הוא עבר".
מי שעוד ידע על ניסיון ההתאבדות הוא הרב פינטו, שגם הגיע לבית המשפחה כדי לדבר עם בנו של חברו הקרוב. "שמעתי עליו מאבא שלי. הייתה שם אהבת אמת. כשאני, כאדם מאמין, שומע על הקשר הזה בין אבא שלי לבין פינטו אני גם פתאום נמשך לפינטו. אחרי שניסיתי להתאבד הוא בא אלינו הביתה. פעם אחת פגשתי אותו".
ואיך התרשמת ממנו?
"אתה מסתכל על איש עם מעמד ואתה מתמלא כבוד. היו לו עיניים מאוד חודרות. מבט שנכנס אליך ולא משחרר. הוא גם דיבר מאוד חלש ומעט. היה נראה מאוד מופנם ושקט, אבל ידע מה הוא אומר. זו הייתה שיחת חולין כזאת בינינו. אני זוכר שלחצתי לו יד. אני זוכר שהרגשתי שהוא יודע עליי יותר ממה שהוא אומר. הוא הביא לי מתנה, תפילין וטלית. הייתי בן 14. בדיעבד הוא ניסה להראות שהתפילין והטלית הם טובת הנאה, אבל אבא שלי שילם לו. פינטו לא היה מוכן לקחת כסף ואבא שלי הכריח אותו. כל שקל. ויש לנו את הקבלה. הוא ניסה לנפח את זה כסיפור. לא עבד לו".
אתה זוכר מה הוא אמר?
"שאל, 'מה שלומך. מה קורה בבית ספר'. שם נפל לי האסימון שאבא שלי כנראה שיתף אותו. ואז זרקתי לו שקוראים לי בבית הספר בשמות גנאי. אמרתי לו, הם קוראים לי 'הומו'. הוא עשה תנועה כזאת עם היד של ביטול ואמר, 'עזוב, אנשים תמיד יאמרו. הכל יהיה בסדר'. זה היה עניין של כמה דקות. לא יותר. לא אמרתי לו שאני הומו".
בסדר, אבל אדם חכם ומניפולטיבי יכול להבין את זה מבין השורות. עשה אחד ועוד אחד.
"יכול להיות. לא אמרתי את זה מעולם לאף אחד בזמנו. יכול להיות שזה הוביל את פינטו למסקנה שאני הומו. אין לי מושג".
הרגע שבו פינטו הפך מהרב המיטיב לאויב מסוכן היה ב-2012. הוא זימן את ברכה למלון הילטון בתל-אביב והצהיר בפניו שהוא רוצה לתת לו 200 אלף דולר. ברכה סירב. אמר שמתוקף תפקידו נאסר עליו לקבל כסף. הוא דיווח למפקדו, ראש אגף החקירות דאז ניצב יואב סגלוביץ', והאחרון שלח אותו להפליל את הרב. "העמידו את אבא שלי בסיטואציה לא נעימה", ברכה מנסח בזהירות. "סגלוביץ' אמר ששיקול הדעת שלו אמר לו שרק אבא שלי יכול לעשות את הדבר הזה כמו שצריך. אני חושב גם - ואני סומך על הדעה של סגלוביץ' - שכשהוא בא ודיווח לו על זה, גם אבא שלי ידע שזה בלתי נמנע שהוא יעשה את זה. העמידו אותו בסיטואציה נוראית. יש ביניהם קשר חזק. אהבת רב והערצה וכבוד הדדי. זה כמו שתגידי לי לבוא ולהפליל את החבר הכי טוב שלי. לבוא ולהקליט אותו כדי להכניס אותו לכלא. ברור שזה היה לו מאוד קשה".
וגם אמא שלך הייתה שותפה לדבר הזה.
"היא סיפרה לי שכשאבא שלי הבין שצריך לצאת למבצע ולהקליט את הרב ולאסוף ראיות, הוא בעצם הבין שזה בלתי נמנע שגם שאמא שלי תהיה חלק, כי זה יכול לסכן את כל ההקרבה שאבא שלי יעשה. בהתחלה הייתה אמורה להיות סוכנת, לא אמא שלי. אבא שלי לא היה מוכן לקבל שקל, אז פינטו ניסה להפגיש את אמא שלי עם הרבנית. הן לא נפגשו עד אז. אחר כך הרבנית סיפרה שהיא 'הרגישה נבגדת מחברתה הטובה', אבל הן לא נפגשו עד לאותו יום. שקרים.
"סגלוביץ' הנחה שהמפגש הזה צריך להתקיים כדי לתעד את העברת הכספים, שאמורה להתקיים בין אמא שלי לרבנית. זה היה מבצע משטרתי, הכל היה מוקלט. היו צוותים למטה. הסכנה הייתה שפינטו נמצא גם באותו מלון והוא פגש בעבר את אמא שלי, ידע איך היא נראית. אם הוא היה מזהה שהאישה שנפגשת עם אשתו היא לא אמא שלי, הוא היה מבין שטומנים לו פח וכל המבצע היה הולך".
קשוח.
"זו לא הייתה בקשה קלה. אמא שלי סיפרה לי שהם ישבו במיטה בלילה והוא שאל אותה, 'את אוהבת אותי? תעשי הכל בשבילי?' היא ענתה שכן. והוא אמר, 'אני רוצה שאת תלכי לפגוש את הרבנית ותקליטי אותה'. אמא שלי ליוותה את אבא שלי כל הקריירה. תמיד הייתה שם בשבילו ונתנה לו גב. היה ברור מאליו שברגע הזה, כשהוא צריך אותה, היא תיתן לו את העזרה שהוא צריך".
מה היא מספרת על המפגש הזה?
"אמא הייתה בלחץ. היא לא סוכנת. מאיפה עכשיו לבוא עם מיקרופונים על הגוף. כל התיק והאחריות אצלה על הכתפיים. הכל תלוי בה. זה קשה. זה מפחיד. היא סיפרה לי אחרי זה שהיא מאוד חששה. שכשהיא יצאה מהפגישה עם הרבנית כשהיו חומרים מספקים היא התפרקה. בכתה. הייתה לה הקלה. אמא שלי אישה חזקה. אין לי מושג איך היא עברה את כל הדברים האלה".
"הדברים האלה" המשיכו להתגלגל ברגע שפינטו גילה מי עומד מאחורי הפללתו. מאותה שנייה התחשרה סביב ראשו של ברכה עננת חשדות שהוא וחסידיו טרחו להפיץ. טענו שהוא קיבל שוחד מפינטו בהזדמנויות רבות, שהעביר מידע לאנשי עסקים מקורבים לרב על חקירות משטרה כדי שיברחו מהארץ. חסידיו של פינטו הגישו תלונות במשטרה נגד ברכה, שמהן נוקה רשמית רק אחרי מותו. אחד מרגעי השפל היה כשכתב "מעריב" אבירם זינו מסר ליועץ המשפטי לממשלה "מידע רגיש על בן משפחה" של ברכה, שלטענתו לא פירסם בגלל דיני נפשות. זינו טען שנודע לו כי הרב פינטו מימן טיפולים משפחתיים עבור אותו בן משפחה.
יכול להיות שאתה היית אותו "בן משפחה"? כי היו שמועות אז על זה שלברכה יש בן הומו שניסה להתאבד.
"אני לא יודע. בדיעבד יכול להיות. התקופה שנכנס לי לראש שאולי זה אני 'הבן משפחה' הייתה אחרי ההתאבדות של אבא שלי".
יכול להיות שבלי לדעת היית קלף במשחק המרושע שפינטו שיחק? שהוא השתמש בך נגד אבא שלך?
"הטענות שהייתה עזרה כלכלית של פינטו לטיפולים זה שקר. לא היה ולא נברא. שום דבר. ההורים שלי מימנו הכל. כשפורסם שיש מידע על דבר רפואי של קרוב משפחה שיערתי שזה אולי דוד שלי, והאמנתי שזה חארטה. רק אחרי המוות של אבא קראתי שזינו בא לוויינשטיין עם מכתב עם מידע ואז נפל לי האסימון שיכול להיות שזה אני. שהמידע בעצם עליי, על ניסיון ההתאבדות שלי. יכול להיות שאבא שלי לא רצה שיפרסמו את המידע עליי. הרי היה כתוב שלא מפרסמים כי זה יכול לעלות בנפש של בנאדם. אני גם בטוח שהאחים ואמא שלי פחדו לגלות לי שאני זה שכתוב שם כדי שאני לא ארגיש רע שאבא שלי נלחם בחירוף נפש כדי שזה לא ייצא, או שיהיו לי רגשות אשמה על זה שאבא שלי ניסה להסתיר את המידע הזה".
היו לך?
"בטח שהיו לי רגשות אשמה. איך אפשר שלא? אם הייתי יודע שזה המידע, הייתי אומר, 'אבא, שיפרסמו את הדבר הזה. למי אכפת. אני מאחורי זה כבר כמה שנים'. לכי תדעי מה היה קורה. חוסר הידיעה הזה הטריף אותי. אם אולי יש לי אחריות לסיפור הזה - מכל האשמים שאתה מפיל עליהם אחריות, אתה מפיל אחריות גם על עצמך, מה היית יכול לעשות אחרת. לא ידעתי אז שהיה לי כוח בידיים, אם באמת המידע הזה היה עליי. לא ידעתי שהייתי קלף במשחק. אם הייתי יודע שזה המידע אז הייתי אומר שיספרו את זה לכל העולם ואשתו. לא אכפת לי'".
היום פינטו אדם חופשי, הרב הראשי של מרוקו. מה הרגשת כשנחתמה עסקת הטיעון והוא נשלח לכלא לשנה בלבד?
"וואו. עסקת הטיעון הזאת, מעבר לזה שהיא הייתה בדיחה, היא יריקה בפנים של אבא שלי אחרי כל ההקרבה שהוא עשה. זה שלח מסר חמור לכל השוטרים והקצינים בישראל - אל תדווחו על מקרים כאלה כי תראו מה קרה. יש עולם הפוך במציאות שלנו: במקום לקבל הערכה וגיבוי, הוא נלחם על השם שלו יומיום ואף אחד לא גיבה אותו בפומבי. זה מטורף. איך קצינים ושוטרים יעזו לדווח על מקרים כאלה? העבריינים לא יקבלו את העונש שראוי להם. הרי פינטו היה צריך לקבל יותר משנה. מה זה שנה? אבא שלי הקריב פה מלא דברים! הם צריכים לבוא לעמוד מאחוריו ולגבות אותו.
מתי אתה מתגעגע אליו במיוחד?
"בימי שישי. הוא חסר לי. חסר לי בקידוש. אנחנו כבר לא עושים כמעט קידוש. אני - כי זנחתי את הדת ויש בי אולי עוד כעס עליה. אבא היה העוגן. הוא החזיק את הכל. את כל המשפחה. אני מתגעגע. לפעמים אני נכנס למיטה שלהם וישן בצד שלו".
אתה חולם עליו?
"הלוואי. זה קורה אחת ל־, וזה כל כך מוחשי. אתה רוצה לחלום עליו אבל אתה יודע שאתה לא יכול לחיות בעבר. האבל הזה שואב אותך למטה. ואתה מרגיש רע שאולי תשכח אותו. האתגר הכי גדול בשנה שאחרי היה ללמוד לחיות לצידו של האבל הזה ולא לתת לו להשתלט עליי. אחרי המוות שלו נכנסתי לדיכאון והלכתי לטיפול. אני לפעמים אומר, 'הסיפור הזה כל כך גדול, אבל תשחרר'. איבדתי את הכי יקר לי. הנורא מכל כבר קרה. אז תשחרר. שום דבר לא יכול להיות יותר גרוע. תמשיך מכאן. וזה בסדר להדחיק את זה כמה חודשים, זה בסדר להיכנס לדיכאון שנה אחרי זה, אתה מגיע להשלמה שהכל בסדר. ועם הזמן אתה קם ומתעצב והופך לחזק יותר".
