שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    לפתור את הסכסוך הימי עם לבנון בדרכי שלום
    שתי המדינות מתקוטטות על כ-860 קמ"ר שבהם ככל הנראה מאגרים גדולים של גז ודלק. מאחר שללבנונים יש קייס לא רע, עדיף להגיע לפשרה

     

    איום חיזבאללה לפגוע בשדות הגז ()
    איום חיזבאללה לפגוע בשדות הגז

    בין ישראל ללבנון קיים סכסוך ביחס למיקום קו הגבול הימי מהחוף בראש הנקרה ועד ללב ים – המים הטריטוריאליים והאזור הכלכלי הבלעדי. באזור נמצאים, לדעת מומחים, משאבים משמעותיים של גז ודלק, בין השאר במאגר ששמו "בלוק 9". כל מדינה מבקשת שקו הגבול יעבור כך שהאזור יהיה בשטחה והיא תוכל לנצל אותו. לאחרונה מתרבים הפרסומים על ניסיונות תיווך בין הצדדים, כמו גם על פעילות לקידום חיפושי גז באזור. לכן נראה שישראל ולבנון ימשיכו לדבוק בעמדותיהן, והאזור יהפוך למוקד חיכוך שעל ישראל לתת עליו את הדעת ולהיערך לקראתו.

     

     

    שורש הסכסוך נובע מהאופן שבו כל מדינה מסמנת את קו הגבול. בהחלטת ממשלה מ-10 ביולי 2011 הכריזה ישראל על קו תיחום האזור הכלכלי הבלעדי בים כקו שבין ראש הנקרה לבין הנקודה שבה מסתיים ההסכם שכרתה לבנון עם קפריסין ב-2007. הסכם זה לא נכנס מעולם לתוקף כיוון שלבנון לא אשררה אותו ולא הפקידה אותו באו"ם כנדרש.

     

    יתרה מכך: לבנון התנגדה בכל הדרכים המקובלות לקו שהתוותה ישראל. היא מסמנת את קו הגבול עם ישראל הרחק מדרום לקו הישראלי, במקום שבו לדעתה עובר הגבול לפי חוקי הים – קו האמצע שווה המרחק בין המדינות. המחלוקת יוצרת חפיפה על האזור ששטחו כ-860 קמ"ר וכל צד טוען לזכותו עליו על פי הדין הבינלאומי.

     

    במאמר העתיד להתפרסם בקרוב במסגרת המרכז למחקרי מדיניות ואסטרטגיה ימית באוניברסיטת חיפה, בחנו את הנושא ככול שהוא נוגע למשפט הים: האמנה המסדירה את האזורים הימיים לפי המשפט הבינלאומי, כמו גם פסיקות שניתנו בפורמים בינלאומיים ביחס לסכסוכים בין מדינות על תיחום של גבולות ימיים. מן המאמר עולה כי נכון תעשה ישראל אם תנסה ליישב את הסכסוך בדרך של פשרה עם לבנון. הדבר נובע ממספר נקודות המוסברות במאמר בהרחבה ונציין אותן כאן בקצרה.

     

    ראשית, ישראל נסמכת על נקודת הגבול המערבית הנובעת מהסכם שלא אושרר, לא הופקד באו"ם ואינו מוכר מבחינה בינלאומית (ההסכם לבנון קפריסין). הסתמכותה של ישראל על נקודה זו ברקע ההתנגדות של לבנון משמעותה שהיא לא יכולה להוות סימוכין לקו הגבול. מאידך, הקו שאליו טוענת לבנון אכן עונה בסבירות גבוהה לדרישות המשפט הבינלאומי בנוגע לסימון קו האמצע שווה מרחק בין מדינות בים. יוצא מכאן שקו הגבול של האזור הכלכלי הבלעדי שלו טוענת ישראל חסר תימוכין מבחינת המשפט הימי.

     

    שנית, נקודת הגבול על קו החוף בראש הנקרה נמצאת במחלוקת בין הצדדים כחלק מאי ההסכמות על הקו הכחול (הגבול בין ישראל ללבנון). על מנת למתוח קו גבול ימי המתחיל מהיבשה לים – כפי שיידרש לעשות במקרה זה - יש צורך להתחיל לעשות זאת בנקודה מוסכמת בחוף. בדרך של פשרה ניתן יהיה לנתק את נקודת המחלוקת הזו משאר הסכסוך היבשתי בין ישראל ללבנון, ולהפריד בין הסכסוכים כך שלפחות החלק הימי ייפתר.

     

    שלישית, אף שלפי אמנת הים יש כמה אפשרויות מקובלות ליישוב סכסוכים על תיחום גבולות ימיים, לדעתנו עקב היעדר יחסים דיפלומטיים בין ישראל ללבנון, הדרך העדיפה לישראל היא פשרה באמצעות תיווך של גורם שלישי שאינו בינלאומי. באופן זה ניתן יהיה למצוא פשרה כך שכל צד יוכל לצאת לפחות עם חלק מהאזור ברשותו.

     

    ניתן יהיה לגלות יצירתיות וגמישות שתאפשר פתרון של הסכסוך הימי מבלי להיכנס לשאלות עקרוניות או שאלות שאינן נפתרות כבר שנים רבות ועלולות להביא את הצדדים לסכסוך צבאי.

     

    • ד"ר בני שפנייר הוא עמית מחקר במרכז לחקר מדיניות ואסטרטגיה ימית. הוא מתמחה במחקר בתחום של משפט בינלאומי ומשפט הים. פרופ' שאול חורב הוא ראש המרכז לחקר מדיניות ואסטרטגיה ימית באוניברסיטת חיפה ומרצה בחוג ליחב"ל

     

    מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים