שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    סער עורר את שאלת חוסר האמינות של נתניהו
    לאורך רוב הקריירה שלו הקפידו יריביו של ראש הממשלה להבליט את שקריו. אבל כמו במקרה מרידור ובגין, זה אחרת כשהביקורת מגיעה מבית

     

    נתניהו ליכוד הליכוד גדעון סער (צילום: שרון רביבו)
    גדעון סער ובנימין נתניהו(צילום: שרון רביבו)

    דן מרידור ובני בגין התפטרו מממשלת בנימין נתניהו הראשונה ולפני בחירות 1999 פרשו גם מן הליכוד. הגורם המרכזי לכך הייתה בעיית האמינות של נתניהו. מרידור אמר: "ביבי הוא שקרן ששכלל את השקרנות לדרגה של אמנות". בגין אמר על נתניהו: "כשתרבות השקר הופכת לנורמה והיושר הופך לנורמה חריגה, השקרים לא נעצרים ביש"ע. הם בכל מקום. תרבות השקר הזו היא בנפשנו".

     

     

    הדימוי של נתניהו כפוליטיקאי לא אמין ליווה אותו כטבע שני מראשית דרכו. אומנותו הייתה חוסר אמינותו. הפרסומאי ראובן אדלר, שעבד עמו בבחירות 1996, אמר: "הוא משמיע לפעמים דברים שלא היו ולא נבראו. זה נובע מהצורך שלו לתת תשובות מיידיות לכל בעיה שנוצרת. זהו פתרון של רגע. ביבי רוצה עכשיו לכבות את האש, והוא יעשה הכול כדי שזה יקרה, גם במחיר של אמירת אי אמת".

     

    פוליטיקאים מתמודדים כל העת עם בעיות של אמינות. אלו נובעות בעיקר מן הפער בין הבטחותיהם לפני הבחירות, לבין הדרך שבה הם מיישמים אותן לאחריהן. נתניהו הבטיח לפני בחירות 1996 "שלום בטוח" ולא קיים. ב-1998 הוא חתם על "הסכם וואי" עם האמריקנים והפלסטינים, שלפיו ישראל תיסוג משטחים נוספים בגדה המערבית, בהתאם למתווה אוסלו, ונסוג מקיומו בלחץ הימין. האופוזיציה והתקשורת החלו לתקוף אותו כשקרן, אולם הוא הצליח להדוף טענות אלו בנימוקים אידיאולוגיים. יצחק שמיר, מנהיג הליכוד לפניו, הרי קבע: מותר לשקר למען ארץ ישראל.

     

    כאשר יריבים מבחוץ תוקפים פוליטיקאי, ניתן להאשים אותם במטרות פוליטיות. כאשר הביקורת הזו נשמעת מבית היא כבר מעידה על בעיית אופי. להאשמות ההן של בגין ומרידור היה משקל מיוחד מאחר שהשניים נתפשו כסרגלי היושר של תנועת הליכוד. אהוד ברק הסתער על הדימוי השלילי הזה של נתניהו בבחירות 1999. עוברי אורח צולמו בתשדירים כשהם מטיחים: "אי אפשר להאמין למילה של ביבי". נתניהו ערך ביקור בעיירת פיתוח והצטלם, במסגרת הפרויקט שהבטיח מחשב לכל ילד, כשהוא מחלק מחשבים לילדים במתנ"ס. למחרת אספו אנשי לשכתו את המחשבים בחזרה. "הילד שלך קיבל מחשב מנתניהו?", שאלו בתשדיר.

     

    נתניהו הובס בבחירות אלו וגם ב-2006 שבהן עלתה שוב בעיית האמינות שלו בעקבות ההתנתקות מעזה. כשר האוצר בממשלת שרון הוא תמך בהחלטות הממשלה והכנסת לפינוי היישובים הישראלים מעזה. רק בסוף ההליך הודיע שהוא פורש מן הממשלה בעקבות ההחלטה על ההתנתקות. הזיגזוג בעמדותיו העמיק את התחושה כי יש לו סכסוך מתמיד עם האמת.

    בני בגין ודן מרידור. קולות מהעבר (צילום: גיל יוחנן, דודי ועקנין) (צילום: גיל יוחנן, דודי ועקנין)
    בני בגין ודן מרידור. קולות מהעבר(צילום: גיל יוחנן, דודי ועקנין)

    בבחירות 2009 החליטה מפלגת קדימה לנהל קמפיין המציג את נתניהו כפוליטיקאי לא אמין. הארץ הוצפה בשלטי חוצות, בצמתים ומעל גבי אוטובוסים, עם הסיסמה: "ביבי, אני לא מאמין לו". גם הקמפיין של קדימה באינטרנט התנהל באתר שנקרא "ביביבלוף", שהציג את "שקריו של נתניהו". מה שהציל אותו מהפסד נוסף היה חזרתם של מרידור ובגין לליכוד. אלה בישרו במסיבות עיתונאים שסלחו לנתניהו "כי הוא התבגר". במודעות של קדימה פורסמו עדיין ההתקפות של השניים על נתניהו מ-1999, אבל הופעתם ברשימת הליכוד הקהתה את עוקצן. נתניהו הרכיב ממשלה אף שקיבל מנדט אחד פחות מציפי לבני.

     

    בבחירות 2013 ו-2015 לא עלתה שאלת יושרו של נתניהו בתעמולת הבחירות של המפלגות היריבות. השמאל עדיין האמין שקשה לתפוש את ביבי בדבר אמת, אבל התלכדות מחנה הימין מאחוריו הפכה את הדיון בנושא הזה לפוליטי. גם הודעת היועץ המשפטי לממשלה ב-2019, שלפיה החליט להעמידו לדין – בכפוף לשימוע - בעבירות של שוחד ומרמה, לא פגעו באמינותו בקרב בוחריו. תיקי 1000, 2000 ו-4000 הפכו לפרוטוקולים של זקני ציון השמאלנים, שמטרתם להפיל את ממשלת הימין.

     

    והנה בא גדעון סער בשבוע שעבר ואומר לנתניהו: הבטחת שלא לחוקק את חוק החסינות, אתה צריך לעמוד במילה שלך. זה לא תקין פוליטית וגם לא ליכודניקית. במילים אחרות: אם תעשה את זה, אתה שקרן. סער הוא איש ימין ולא שמאל, חבר בכיר בהנהגת הליכוד, שרוצה בכל לבו בהמשך שלטון הימין. באופן משונה הוא קובע שגם לפוליטיקאים יש קווים אדומים שאי אפשר לחצות אותם.

     

    כבר למדנו, כאמור, שלדברים שנאמרים מבית יש משקל אחר. נתניהו, שהצליח בשנים האחרונות להוריד מעל כתפו האחת את הקוף של חוסר האמינות, מגלה שעל כתפו השנייה התיישבה עכשיו גורילה. אמנם התפרסמה הודעה של הליכוד שלפיה נושא חוק החסינות אינו נידון במו"מ להקמת הקואליציה, אולם לא הוכחש כי הוא יחוקק לאחר הקמת הממשלה.

     

    וכי מה יעשה נתניהו? הבחירה לא מלבבת: לוותר על אמינותו, או לוותר על חירותו.

     

    • ד"ר ברוך לשם הוא מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה ומחבר הספר: "נתניהו - בית ספר לשיווק פוליטי"

     

    מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים