שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    מבוליווד לקאן: "תנועת MeToo עוד לא הגיעה להודו"
    הבמאית ההודית רוהנה גרה מציבה במרכז הסרט "אדוני" סיפור אהבה בין אדון למשרתת שלו, דבר שיכעיס הודים רבים. בריאיון היא מדברת על הפרדת המעמדות במדינה, חושפת שהיא עצמה גדלה עם משרתים ומספרת על היחס לנשים בתעשייה: "הכוח עדיין אצל הגברים"

    אחד הרגעים המרגשים, החשובים והמתוקשרים של פסטיבל קאן ה-71, שנערך בשנה שעברה, היה הפגנת הכוח של 82 נשים שצעדו בדממה על השטיח האדום. מדובר היה באקט מחאה נגד חוסר שוויון מגדרי בפסטיבל עצמו ובתעשיית הקולנוע בכלל. המספר 82 נבחר מאחר ובתולדות הפסטיבל הוצגו רק 82 סרטים שבוימו על ידי נשים לעומת 1,645 סרטים שבוימו על ידי גברים. בין הצועדות בלטו כוכבות הקולנוע ג'יין פונדה, סלמה הייק ומריון קוטיאר, הבמאיות פטי ג'נקינס וטוני מרשל וכן נציגות חבר השופטים קייט בלנשט וקריסטן סטיוארט.

     

    בקרב הצועדות אפשר היה למצוא גם את הבמאית ההודית רוהנה גרה, שסרטה "אדוני" הוצג במסגרת "שבוע הביקורת" ועולה השבוע לאקרנים בישראל. "ההפגנה הייתה חוויה מדהימה", אמרה גרה, כשנפגשנו למחרת. "שעתיים אחרי שנחתתי בקאן, מצאתי את עצמי על השטיח האדום. אני מרגישה בת מזל מאחר וזו הפעם הראשונה שלי בקאן, וכבר מצאתי את עצמי משתתפת בכזה אירוע. לצעוד לצדן של 81 נשים אחרות ולדון בנושאים חשובים כאלה - זה היה באמת דבר נהדר".

     

    שחקניות ובמאיות מוחות נגד הדרת נשים בפסטיבל קאן ה-71  (צילום: gettyimgaes)
    שחקניות ובמאיות מוחות נגד הדרת נשים בפסטיבל קאן ה-71 (צילום: gettyimgaes)

    המהפכה של MeToo והמאבק לשיווין מגדרי הגיעו גם להודו?

    "לא באמת. לא מספיק. במיוחד בתעשיית הקולנוע, אנשים עוד חוששים לדבר על הטרדות מיניות וניצול מיני. נשים מפחדות לציין שמות, בגלל שהכוח עדיין נתון בידי הגברים. אחת השחקניות יצאה לתקשורת ואמרה לאנשי התעשייה: 'בסדר, אתם רוצים שאדבר? אז אדבר, אבל אתם חייבים להבטיח לי שתהיה לי קריירה אחרי זה. תמשיכו לעבוד איתי?'. עקבתי אחרי הפרשה הזאת ותהיתי האם התנועה הזאת תגיע גם להודו - כי זה צריך לקרות. זה נושא שצריך לדבר עליו".

     

    גם נושאים כמו אהבה וחתונות מאוד מעסיקים מאוד את גרה, שביימה לפני שנים אחדות את הסרט התיעודי What's Love Got to Do with It. "בסרט הזה חקרתי שידוכים בין היפסטרים אורבאניים. אנשים כמוני, שלמדו וטיילו בחו"ל ושחוזרים להודו ובוחרים בנישואין בשידוך. ההורים לא אומרים להם שהם חייבים, אבל הם רוצים בכך. חשבתי שזה מעניין, כי מה גורם לך לרצות בשידוך ולוותר על אהבה? האם זה בגלל שהיום אנחנו תוהים האם האהבה היא דבר יציב מספיק, האם היא מחזיקה מעמד? במדינות רבות כבר לא טורחים להתחתן. זוגות חיים יחד ואין להם ילדים, אז כשזה נגמר הם פשוט מתפצלים.

     

    רוהנה גרה (צילום: gettyimages/ Andreas Rentz)
    רוהנה גרה(צילום: gettyimages/ Andreas Rentz)

    "לטעמי היה מעניין לבחון מצב בו אנשים רוצים לבנות נישואין על בסיס משהו שלדעתם יציב יותר מאהבה. זה סיקרן אותי, מה גם שאת הסרט עשיתי אחרי שהתגרשתי. הנישואין שלי היו נישואי אהבה, לא שידוך, לגבר הודי, אבל זה לא עבד. ואחרי שמתגרשים עולים בך שאלות".

     

    מהי הגישה של החברה ההודית לגירושין?

    "הגישה בהחלט משתנה. אני התגרשתי ב-2005, ולדעתי זה לא היה נפוץ אז. זה היה ביג דיל. אף אחד אפילו לא העז לומר את המילה גירושין".

     

    בסרט "אדוני" שמתייצב אצלנו עכשיו, גרה עוסקת בבחורה כפרית בת ימינו, שחיתנו אותה לאדם שימיו ספורים, ולא גילו לה שהוא חולה. חודשיים אחרי החתונה, הבעל מת, ומותיר אותה אלמנה. להיות אלמנה צעירה בכפר הודי זה דבר מאוד לא פשוט, במיוחד שהיא כבולה לרצונות משפחת הבעל המנוח. האלמנה הטרייה עוקרת למומביי בתקווה להגשים את חלומה להיות תופרת או מעצבת אופנה, ונאלצת לשלוח כסף למשפחתו של הבעל. היא מתחילה לעבוד כמשרתת בביתו של גבר נאה, בן למשפחה מבוססת, שביטל את חתונתו המיועדת, לאחר שגילה פרטים על בוגדנות הכלה המיועדת.

     

    "אדוני" - טריילר

    "אדוני" - טריילר

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    המעביד, בניגוד לרבים אחרים מבני המעמד שלו, מתייחס באדיבות ובהגינות למשרתת. לאט לאט השניים מתאהבים. האם יצליחו לממש את אהבתם על רקע המבנה החברתי של הקאסטות בהודו? "תמיד עניין אותי איך אנחנו מרשים לעצמנו לאהוב את מי שאנחנו אוהבים", מעידה גרה. "שתי הדמויות בסרט הופכות שוות זו לזו, כי בסיפור אהבה אמיתי העניין הוא לא כוח. רציתי שהם יהיו שווים, לא שהמשרתת היא הקורבן והאדון הוא הגורם המדכא, בגלל שזוהי דינמיקה צפויה ומשעממת ממש. רציתי לחקור אותם כשווים".

     

    אהבתי את הדרך העדינה והמאופקת, בה את מציגה את הקשר והמתח המיני בין האדון למשרתת. זה בדיוק ההיפך מבוליווד.

    " אחד הדברים שאני אוהבת בסיפורי אהבה הוא דווקא כשהדמויות לא יכולות לממש את אהבתם - כשהן נאלצות לשמור על איפוק. לפעמים אלה הרגעים הכי יפים במערכת היחסים, כשאתה מרגיש את כל התחושות האלה, אבל לא יכול לעשות עם זה כלום".

     

    נושא המשרתים לא זר לגרה. "כמו רבים בהודו גם אני גדלתי עם משרתים. זה שירות זול מאוד ואנחנו לא נחמדים במיוחד למשרתים שגרים אצלנו. כבר בתור ילדה היה לי קשה עם היחס למשרתים, בגלל שאתה אוהב את מי שמגדל אותך, נכון? ואצלנו המשרתת גרה איתך בבית ומטפלת בך, פיזית, כל הזמן. ביני לבין המשרתת שלי היה קשר אמיץ, אך במקביל תמיד הזכירו שיש בינינו קו הפרדה, שהיא 'אחרת'. מישהי שצועקים עליה, ושהיא אוכלת בנפרד במטבח, בעודה יושבת על הרצפה. ואתה חי עם זה, גדל עם זה ונאבק בזה, כי זה לא צודק. כילד, לדעתי, יש לך אינסטינקט להפריד בין מה שצודק ומה שלא, ועבורי המצב הזה היה מורכב.

     

    מתוך
    סיפור אהבה הודי לא שגרתי. מתוך "אדוני"

    "למדתי באמריקה מגיל 18 והייתי חוזרת הביתה פעמיים בשנה. נהגתי לחשוב שהנה, כשאני שם באמריקה אני מדברת פילוסופיה ואידיאולוגיה, ואז אני חוזרת להודו וחיה באותו האופן בו חייתי כילדה ושסותר את אותם האידיאלים. אבל לא ידעתי מה לעשות עם זה. אני חושבת שהסרט שלי יגרום לרבים בהודו תחושה של אי נוחות, אבל זה גם יעלה את השאלה למה אנחנו מרגישים כל כך לא בנוח?".

     

    את חושבת שבהודו יחול שינוי בסוגיית הקאסטות והבדלי המעמדות?

    "חייב להיות שינוי, אבל ייתכן וזה ייקח זמן".

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים