עושה את עצמי כרצוני
"אט אט התחלתי לגדול, להתיישר, ללכת זקוף, החיות חזרה לי לפנים, החיוך, התחלתי לחיות. הפרעות האכילה מהן סבלתי בבגרותי הלכו ופחתו והפחד מלאכול ולהשמין והרצון להישאר 'קטנה', התחלף ברצון אמיתי לאכול, להתחזק ולהיות 'גדול'". לפני שלוש שנים החליט ג'וני לשנות את זהותו המגדרית מאישה לגבר. על התהליך שעבר בדרך הוא מספר בטור אישי חשוף ומעורר השראה
מכירים את החלומות האלה בהם אתם רוצים לרוץ ולברוח אבל מרגישים שאתם לא יכולים לזוז?
שהכל מתנהל בכבדות ובהילוך איטי?
אז אני ג'וני, בן 34 וככה חייתי במשך 31 שנים. לפחות עד שהחלטתי ללכת עם הלב.
על פניו הייתי ילדה רגילה לכל דבר, נולדתי בתל אביב, מאז ומעולם חלמתי להיות שחקנית וגם פעלתי להגשמת החלום הזה כשלמדתי שלוש שנים בסטודיו למשחק מיסודו של יורם לוינשטיין.
גילמתי עשרות דמויות, אבל אף אחת מהן לא השתוותה לדמות שגילמתי כל חיי, את עצמי. תמיד הרגשתי שמשהו לא מסתדר, חסר, לא מתיישב כמו שצריך.
ככל שהתבגרתי פשוט הנחתי שלפי ההגדרות הקיימות, בהיותי אישה שנמשכת לנשים אני לסבית וככה אצטרך לחיות. אבל ההגדרה 'לסבית' מעולם לא תאמה אותי ואפילו גרמה לי לאי נוחות ולמבוכה.
יתרה מכך, המילה ''אישה'' לא היוותה עבורי הגדרה, משהו שאני מסוגל להתחבר אליו ולא ראיתי את העתיד שלי כאישה.
בגיל 30, בשלהי מערכת יחסים ארוכה בת שנתיים וחצי, הרגשתי שהגעתי למבוי סתום: לא ראיתי עתיד או הווה, לא היה לי חשק לכלום ולא מצאתי טעם בשום דבר. המחשבות על שינוי היו שם כבר לפני, אבל פחדתי. עם או בלי קשר למחשבותיי, בת הזוג נפרדה ממני מה שנתן לי חופש לתת דרור לרצונותיי הכמוסים.
לאחר תקופת אבל קצרה, ניצוצות של תקווה החלו לצוץ. התחלתי לצפות בסרטונים ביוטיוב, מאות סרטונים של טרנסג'נדרים שעברו את התהליך והצליחו. ככה במשך חודשים ישבתי וצפיתי בסרטונים, לבד, בלי שאף אחד יידע. הרגשתי שייך. הרגשתי שמצאתי את המקום שלי בעולם.
לא אשכח לעולם את הרגע שבו הסתכלתי במראה וראיתי את האני האמיתי שלי, כמו שאני היום, את הילד שתמיד חלמתי להיות. לשבריר שניה הצלחתי לראות אותו וידעתי, ידעתי שזה מה שאני צריך לעשות.
לאחר כמה חודשים של התבשלות עם עצמי, סיפרתי להורים שלי, סיטואציה לא קלה או פשוטה בשביל אף אחד מהצדדים ובמקביל פניתי לאילנה ברגר, מומחית למגדר והתחלתי טיפול אצלה.
החיים, כמו קסם, התחילו להשתנות בשבילי
כעבור כחצי שנה של טיפול התחלתי לקבל זריקות טסטוסטרון והחיים, כמו קסם, התחילו להשתנות בשבילי.
במקביל, ביקשתי מכל הסובבים אותי לקרוא לי מעתה ג'וני ולפנות אלי בלשון זכר, ביקשתי אבל לא הכרחתי אף אחד, לפחות לא עד שצמח לי שיער פנים ועברתי כבן לכל דבר.
אט אט התחלתי לגדול, להתיישר, ללכת זקוף, החיות חזרה לי לפנים, החיוך, התחלתי לחיות. הפרעות האכילה מהן סבלתי בבגרותי הלכו ופחתו והפחד מלאכול ולהשמין והרצון להישאר 'קטנה', התחלף ברצון אמיתי לאכול, להתחזק ולהיות 'גדול'.
בהמשך עברתי ניתוח עליון, ניתוח להשטחת החזה אצל ד"ר שיין, צעד נוסף שאפשר לי לחיות כמו שרציתי.
היום אני כבר שלוש שנים בתהליך, נמצא בזוגיות מאושרת ועובד באותה העבודה.
במהלך הדרך נחשפתי אל עמותת "מעברים" באמצעות חברים מהקהילה הטרנסית, אשר עושה עבודה חשובה בסיוע לטרנסים בחיים שאחרי אבל גם לפני, הם עוזרים במיצוי זכויות, התמודדות עם אפליה, התלבטות וליווי רגשי ואף תורמים מלגות ללימודים גבוהים. יש לי חברים שהעמותה שינתה את חייהם והעניקה להם עזרה משמעותית בצורת שיחה וכתף אבל גם בפרוצדורות מורכבות במיצוי זכויות ועוד.
בינתיים, לקחתי הפסקה ממשחק אבל מקווה לחזור בקרוב. לעת עתה אני נותן דרור לחיידק הבמה שלי במקהלה הטרנסית, ה-''טרנסימפוניה'' שהוקמה על ידי עמותת מעברים, בה אני מתנדב.
המקהלה מונה שמונה חברים וחברות ומנצחת מדהימה. אנחנו נפגשים פעם בשבוע במרכז פליציה בלומנטל שבתל אביב ושרים.
צפו בטריילר ממופע המחול "ג'נדרוסיטי" :
מעבר לשירה, המקהלה גם מהווה עבורנו בית, מקום בו אנחנו יכולים להיות אנחנו כמו שאנחנו, בסביבה תומכת ומקבלת.
אז תודה ל"מעברים" שיצרה עבורנו את הבית ואני מזמין אליו את כל מי שנמצא על הקשת הטרנסית - לא חייבות להיות זמרות כדי לבוא, רק לאהוב לשיר ולאהוב בכלל.
אנחנו בוחרות לחיות איך שאנחנו רוצות לחיות. אנחנו עושות את עצמנו כרצוננו.
- השבוע נערכים מופעי בכורה למופע המחול "ג'נדרוסיטי" של להקת המחול פרסקו-יורם כרמי בסוזן דלל העוסק במגדר, בחירה, נדיבות והחופש של כולנו להיות. חלק ניכר מהרווחים המופעים ייתרם לעמותת "מעברים".
- מופעים נוספים יתקיימו גם בתאריכים 24-25/6, בשעה 21:00 וב-30-31/7, בשעה 21:00 בסוזן דלל.
לפנייה לכתב/ת 
