שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    אף שחיה בנפרד - אלמנה תקבל קצבת שארים
    בשנות חייו האחרונות של תושב הצפון עברה אשתו להתגורר ולעבוד בת"א. לאחר שהלך לעולמו סירב ביטוח לאומי להכיר בה כאלמנה. מה נקבע?
    בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קיבל לאחרונה את תביעתה של אישה שבעלה מת בשנת 2010, וקבע כי היא זכאית לקצבת שארים אף שהשניים לא התגוררו יחד בשנים האחרונות לחייו. בכך הפכה השופטת דגית ויסמן את החלטת הביטוח הלאומי, שסירב להכיר בה כ"אלמנה".

     

    בני הזוג נישאו ב-1961 ולאורך שנים התגוררו במושב בצפון הארץ. ב-1995 חלה הבעל בפרקינסון. עד 1998 עבדה אשתו כמנהלת חשבונות בעסק בצפון, אולם לאחר מכן עזבה ובשנת 2000 מצאה עבודה בתל אביב. היא עברה לדירה שכורה בעיר, אולם השאירה את חפציה האישיים בבית שבמושב, שאליו נהגה להגיע בסופי שבוע. הבעל המשיך להתגורר במושב עד יום מותו. עם ההידרדרות במצבו הרפואי עבר מטפל זר מהפיליפינים להתגורר עמו. ב-2006 השניים הפרידו את חשבונות הבנק שלהם.

     

    לאחר מותו של הבעל סירב המוסד לביטוח לאומי לקבל את תביעת האלמנה לקצבת שארים, בנימוק שמשנת 2000 היא לא התגוררה עם המנוח. המחלוקת נסובה על השאלה אם התובעת נחשבת "אלמנה" בהתאם לחוק הביטוח הלאומי. הסעיף הרלוונטי היה זה שלפיו לא יראו "אלמנה" במי שבחמש השנים שלפני פטירת המנוח חיה בנפרד ממנו שלוש שנים לפחות.

     

    בבית הדין העידו בין היתר ילדיהם של בני הזוג, אולם הביטוח הלאומי טען כי בני משפחה מהווים גורם אינטרסנטי לתביעה, ולכן יש לייחס להן משקל מועט. כמו כן, הוא ביקש להסתמך על אמירות שלשיטתו רומזות על כך שהרקע לפרידה היה סכסוך אפשרי בין בני הזוג.

     

    אלא שהשופטת דגית ויסמן התרשמה אחרת. היא הבהירה כי אמנם רוב העדים הם בני משפחה המעוניינים בתוצאת ההליך, אך אחת העדות הייתה שכנה ותיקה מהמושב, שאין סיבה לחשוד בעדותה, וסיפרה כי חודשים ספורים לפני מותו השתתפו המנוח והתובעת בחתונה של בתה.

     

    "בכך חיזוק לעדויות של כל בני המשפחה לפיהן למרות הפירוד הפיזי, הקשר הזוגי בין בני הזוג לא ניתק מעולם", כתבה.

     

    היא קבעה שהצטיירה תמונה של "תבנית משפחתית לא שגרתית, שבה אחד מבני הזוג עבר למרכז הארץ על מנת להמשיך לעבוד במקצועו". במקרה זה, התובעת היא שבחרה בצעד זה, לאחר שסיימה לעבוד בצפון.

     

    השופטת ציינה כי התנהלות בלתי שגרתית לא הופכת את בני הזוג למי שנפרדו בפועל והפסיקו להתנהל כבני זוג וכמשפחה. היא הסכימה עם הבת, שטענה כי לגור בנפרד ולהיות "פרודים" הם שני דברים שונים, והוסיפה כי לא מצאה כל ראייה לקרע כלשהו בזוגיות שבין הוריה. להפך: אמה המשיכה להיות מעורבת בחיי המשפחה, ולמעשה לא הייתה "פרודה" מהמנוח.

     

    באשר לחשבונות הבנק ציינה השופטת ויסמן כי מעבר להפרדתם – שיכולה לנבוע מחילוקי דעות שכיחים בין בני זוג – התובעת והמנוח המשיכה להתנהל כיחידה אחת ומעולם לא ביצעו הפרדה רכושית משמעותית. בסיכומו של דבר, נקבע כי התובעת היא אלמנתו של המנוח, בהתאם לחוק, וזכאית לקצבת שארים.

     

    • לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
    • הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
    • ב"כ התובעת: עו"ד איתי כהן
    • ב"כ הנתבע: עו"ד משה אהרון
    • עו"ד אריק שלו עוסק בדיני עבודה
    • הכותב לא ייצג בתיק
    • ynet הוא שותף באתר פסקדין

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים