שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    עמיר פלג
    דראפיץ', ברדה והגביע הקדוש / פלג בחמישי
    מה עשה הרב פייקובסקי ליד הספסל של מכבי נתניה בגמר מול בני־יהודה, ולטובת מי היה הקב"ה? וגם: בלבול הולך לנשיא

    השכונה

    נתניה והרב שאי-אפשר בלעדיו

    ההפסד של מכבי נתניה בגמר הגביע לא היה רק אכזבה לקבוצה ולאוהדיה. אם לשפוט לפי התנהלות הצוות הרוחני, סלובודן דראפיץ' ושי ברדה, זאת הייתה גם מכה קשה ליוקרתו של הגדול מכולם - בורא עולם.

     

    יום לפני המשחק מול בני־יהודה פורסם כי "בנתניה יזכו לסיוע גם מכיוונו של עמי פייקובסקי, הרב של הקבוצה, שישהה עם השחקנים במלון בחיפה וצפוי להיות באזור הספסל". וכך אכן היה. בדו־קרב הפנדלים, ברדה אפילו סימן לכבוד הרב להתפלל.

     

    ברדה ודראפיץ' (איור: אופיר בגון)
    ברדה ודראפיץ'. התפילות לא עזרו(איור: אופיר בגון)

     

    ואז הגיע הפנדל החמישי של גבי קניקובסקי. כן, אותו יהודי יקר שכבש בעונה שעברה שער לזכות הפועל עכו מול מ.ס אשדוד וחגג עם כיפה לראשו. "אני בא מבית דתי, חושב שאני שליח", אמר אז הקשר. "אני מוכיח שאפשר לשלב בין דת לכדורגל". בגמר השליח בעט, אמיליוס זובאס הדף, והשאר היסטוריה. למרות שעל הספסל של בני־יהודה לא ישב כומר.

     

    לשלב בין דת לכדורגל אפשר, לערבב ביניהם זה בעייתי. איך אמר דולב חזיזה, אחד הפנדליסטים של המנצחת: "אני חושב שהשם כל כך שמע את התפילות שלי, שאיכשהו הכדור נכנס". עכשיו נסו לחשוב מה עבר על היושב במרומים ברגעי ההכרעה. מצד אחד תפילותיו של חזיזה, מנגד הרב פייקובסקי, ומולו השליח קניקובסקי. מה עושים, למען השם?

     

    דולב חזיזה דור ג'אן בני יהודה (צילום: עוז מועלם)
    התפילות של בני יהודה כן עבדו(צילום: עוז מועלם)

     

    לא מעט מחמאות קיבלו העונה דראפיץ' וברדה, אך דווקא ברגע הכי מכריע, החיזוק הכי משמעותי שלהם לא סיפק את הסחורה. "יש לנו את הרב פייקובסקי", התגאה לא מזמן דראפיץ'. "לפני חודש הוא נכנס לחדר ההלבשה ואמר לנו: 'חודש אדר נכנס ונראה רק ניצחונות'. באנו ורק ניצחנו, גם אם לא היינו טובים..." באופן תמוה, מינהלת הליגה לא בחרה בו לשחקן החודש.

     

    חמישה ימים לפני הגמר הגיע צמד המאמנים לחגוג לפייקובסקי יום הולדת, יחד עם הבעלים אייל סגל, שהעניק לו חולצה ממוסגרת שנכתב עליה "הרב עמי" עם הספרה 9. "כשהגעתי למכבי נתניה עם הרב", סיפר דראפיץ' באירוע, "אמרתי לסגל 'הוא הרב שלי, ואני לא יכול בלעדיו'". משפט שערן לוי, דיא סבע ופאטוס בצ'יראי לא שמעו בחיים.

     

    גם לברדה היה סיפור מרגש: "כשלקחנו את נתניה עם מינוס תשע נקודות, עמי הרים לי טלפון ושאל אם 'אנחנו רוצים לעלות ליגה'. אמרתי שכן, אז הוא אמר 'אתה הולך לעשות שלט שאומר מכבי נתניה - ממקום אחרון למקום ראשון עם תשע נקודות ממקום שני’. הלכנו למנכ"ל ועשינו את זה, ובסוף עמי טעה. עלינו עם שמונה נקודות ולא תשע, אז הוא אמר לי שנקודה אחת היא לקדוש ברוך הוא..." מה אמר לו הנביא פייקובסקי לפני הפנדלים בגמר, ברדה לא סיפר.

    האם מעמדו של הרב התערער והוא ישלם את המחיר כבר במוצ"ש מול מכבי חיפה, או ששוב יסתובב ליד הספסל? הכל תלוי בס"ד. ברדה, סגל ודראפיץ'.

     

    הרב פייקובסקי עם אלי טביב ()
    הרב פייקובסקי עם אלי טביב

     

    הנפילה

    הייעוד של ירון הוכנבוים

    "מאז שהתקרבתי לדת הפכתי לאדם טוב יותר. אני נוהג כל ראש חודש לעלות לקברי צדיקים". כך התוודה בפברואר האחרון מאמן הפועל נצרת־עילית ירון הוכנבוים, אחרי שקבוצתו פתחה פער של תשע נקודות מהמקום השלישי בליגה הלאומית. "איפה אתה רואה את עצמך בחודש מאי?" שאל הכתב, והמאמן השיב: "בעזרת השם, ביחד עם נצרת־עילית, בליגת העל". חודש מאי הגיע, ולפחות אחד החלקים במשוואה לא עשה את שלו.

     

    הוכנבוים, כך נאמר בכתבה הנ"ל, מנסה לחבר ככל יכולתו בין המקצוע לבין הדת. איך הכל התחיל? כך סיפר פעם המאמן על ההארה שהייתה לו: "בגיל 15 שיחקתי עם הכיתה שלי באליפות בית הספר, ובגמר פיגרנו 3:0. עשיתי כמה שינויי תפקוד וניצחנו. אז ידעתי שהקב"ה מייעד אותי לשם".אילו שינויי תפקוד עשה המיועד בחודשיים האחרונים לא ברור, אבל אם שתי קבוצות שפיגרו אחריו בתשע נקודות הצליחו לעלות ליגה, והוא נשאר כיתה, ייתכן שהיום - בגיל 47 - הקב"ה מייעד לו מקצוע אחר.

     

    נצרת עילית על הקווים (צילום: אבי מועלם)
    ירון הוכנבוים. יחפש מקצוע אחר?(צילום: אבי מועלם)

     

    הבדיחה

    למרקו בלבול חוקים משלו

    זכייה בגביע משמחת את האוהדים, אבל היא בטח לא מדד למאמן שכשל בליגה. תשאלו את אלי כהן, שעשה זאת פעמיים עם הפועל ר"ג. מצד שני, מאמנים ושחקנים שלא צלחו בגביע נוטים להפחית מערכו, מה שלא מפריע להם להשתמש בו במשחקי הליגה.

     

    "זה היה כמו גמר גביע בשבילנו", התפעם ברק בכר אחרי ה־2:3 על בני־יהודה לפני שבוע וחצי. "כל משחק זה כמו גמר גביע בשבילנו", אמר מאוויס צ'יבוטה מבני־יהודה לפני המשחק מול באר־שבע במחזור השביעי. אגב, לפני גמר הגביע האמיתי צ'יבוטה לא אמר "הגמר בשבילנו הוא כמו כל משחק".

     

    איציק עזוז מניף את הגביע (צילום: ראובן שוורץ)
    הנה גמר גביע אמיתי(צילום: ראובן שוורץ)

     

    כשהפועל ת"א התכוננה למשחק מול מכבי נתניה לפני שלושה חודשים, קובי רפואה האדיר את הקלישאה והצהיר: "מבחינתנו כל משחק הוא גמר גביע העולם"... אולי בסוף הוא פוטר כי הניסנובים בנו על המונדיאל.

     

    אבל הכי משעשע היה מאמן מכבי חיפה מרקו בלבול, שהודיע השבוע: "המשחק מול נתניה הוא כמו גמר גביע". מוזר מאוד, כי אחרי שבני־סכנין הדיחה את קבוצתו כבר בשמינית הגמר, בלבול אמר: "אף אחד לא הגדיר את הגביע כמטרה". כלומר הגביע אינו מטרה, אבל משחק שהוא כמו גביע כן. לך תמכור את השטות הזו לאוהדי מכבי חיפה, שמפנטזים על משהו הרבה יותר גדול. כמו אליפות.

     

    מרקו בלבול (צילום: גיל נחושתן)
    מרקו בלבול. חירטט קצת(צילום: גיל נחושתן)

     

    החוצפן

    המפיק בנעים עף על עצמו

    התרגשות גדולה נרשמה שלשום בבירה בעקבות הניצחון של בית"ר ירושלים על אתלטיקו מדריד, למרות שהספרדים כבשו שער חוץ ולא בטוח שהתוצאה תספיק בגומלין.

     

    מי שהרגיש כמו מסמר האירוע לא היה אנטואן גריזמן, ואפילו לא מאור בוזגלו, אלא המפיק דני בנעים, שכיכב אפילו בתשדירי הפרומו לצד שחקני בית"ר. במקביל הציפו יחצניו את התקשורת בתמונות ובדיווחים, כאילו מדובר בחצי גמר צ'מפיונס לפחות, ושחקני אתלטיקו נשלחו למצלמות כדי לדקלם כמה ארצנו יפה.

     

    דני אבדיה לצד דני בנעים ועמירם הלוי (צילום: עוז מועלם)
    בנעים (במרכז) נדחף לאירוע אחר(צילום: עוז מועלם)

     

    כך גם הגיע שיא הבושה, כפי שהיטיבה לתאר השדרית הדס גרינברג בפוסט שהעלתה בפייסבוק: "פסטיבל? קרקס אתלטיקו! מוראטה הגיע להתראיין לתקשורת ונשאל על ידי מה דעתו על זה שבית"ר ירושלים לא מצרפת שחקנים ערבים? היחצ של בנעים החל להשתולל ואסר עליו לענות. אז עצרתי את הראיון כי לנו ב'חדשות כאן' לא יכתיבו מה לשאול. השאר נשארו לליקוק ולסלפי".

     

    אכן, אין גבול להתרפסות התקשורת ולחוצפה של הצנזורים מטעם עצמם, שהפכו משחק ידידות בין שני מועדונים לאירוע לאומי. בטקס שקדם לו נפרש משום מה דגל ישראל מאחורי שורת השחקנים, בלי דגל ספרד, והושר רק ההמנון שלנו. האורחים הרי הובאו רק כתפאורה, ואסור להם לשיר או חלילה להביע דעה.

     

     

    שלושה ימים קודם, כשמדונה זייפה באירוויזיון ושניים מרקדניה דיגמנו רומן בין ישראל לפלסטין, בנעים נאלם. "קטונתי מלהתערב באג'נדה של מדונה, היא יודעת יפה מאוד להביע את עצמה", אמר המפיק שסייע בהבאתה. אבל שמוראטה יענה לשאלה מצוינת של עיתונאית מכאן? עד כאן!

     

    מצד שני, מזל שחלוץ אתלטיקו לא הסתבך עם המפיק שעף על עצמו. לפני שנה, כשלאו מסי ונבחרת ארגנטינה החליטו לא להגיע לירושלים, בנעים שלח לו מסר מאיים: "אם הוא לא יגיע לכאן, יישאר לו כתם לכל החיים. זה לא יעבור בשתיקה"...

    אז למי קראתם הפרעוש?

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים