שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    זאק אפרון נכנס לנעליים של טד בנדי: "תמיד אהבתי למתוח גבולות"

    במאי "משפטו של טד בנדי", ג'ו ברלינג'ר, מאמין שאופיו מלא הסתירות של הרוצח הסדרתי הוא גם הסיבה למשיכה החזקה של אמריקה לדמותו. "לרוב הרשע מגיע מהאנשים שהכי פחות היית מצפה מהם", הוא אומר בריאיון ל-ynet. את הרוצח מגלם זאק אפרון, שמוכר בעיקר מקומדיות: "זו רכבת הרים"

    ג'פרי דאהמר, צ'ארלס מנסון, איילין וורנוס, ג'ון וויין גייסי, דניס רידר. רבים ורעים נכללים במסדר הזיהוי של הרוצחים הסדרתיים אשר החרידו את ארצות הברית לאורך השנים. מצד שני, על אף הזוועות הרבות שגרמו, והאובדן בחיים ובנפש, הם מעוררים בקהל האמריקני והבינלאומי סקרנות, השתאות, לעתים גם הערצה. על פניו מדובר בתופעה מוזרה, אבל היא חוזרת על עצמה שוב ושוב בתרבות הפופולארית שאימצה לתוכה את דמותם של רוצחים סדרתיים כגיבורי תרבות. המרתק ביניהם הוא כנראה טד בנדי הנודע לשמצה, שהסרט החדש "משפטו של טד בנדי" מנסה לפענח את אישיותו, ואף יותר מכך את התהודה התקשורתית שזכה לה אז והיום. "הוא היה המפץ הגדול של המשיכה שלנו לפשעים אמיתיים", אומר הבמאי ג'ו ברלינג'ר בראיון ל-ynet לקראת צאת הסרט בישראל.

     

    הטריילר של הסרט    (סרטי יונייטד)

    הטריילר של הסרט    (סרטי יונייטד)

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    המורשת של בנדי מזעזעת, מטרידה ומרתקת כאחד. כסטודנט מבריק ובעל חזות מרשימה, הוא נראה כמיצוי של הגבר האמריקני הנורמטיבי - נאה, אינטליגנטי ונעים הליכות. אולם במחשכים בנדי פעל כרוצח חסר רחמים ולכד, עינה, אנס והרג לא פחות מ-30 צעירות במהלך המחצית השניה של שנות ה-70. המראה שלו הטעה רבות מהן וסייע לו בפיתוי שלהן במהלך מסעות הצייד שלו. עם זאת "משפטו של טד בנדי" אינו אחד מאותם מותחנים מזוויעים המשחזרים בפרוטרוט את מקרי הרצח, אלא מתרכז דווקא בדרך שבה בנדי ניסה, ולא פעם הצליח, לתמרן את בתי המשפט ואת התקשורת במאבק על חפותו. זאק אפרון, שמגלם אותו בסרט, מבטא היטב את קור הרוח המצמרר, התמימות המזויפת שלו, וכן את הדומיננטיות שלו בדיון הציבורי של אותם הימים, שהותירה אותו בזיכרון הקולקטיבי עד היום - 30 שנה לאחר שהוצא להורג על כסא חשמלי בגיל 42.

     

    "אחרי שקראתי את התסריט, ושוחחתי עם ג'ו, ממש לפני שחתמתי על החוזה, ראיתי הזדמנות שהיא מבטיחה בבסיסה", אומר אפרון במהלך הראיון, "זה לא היה קשור לכסף או משהו כזה, אלא בגלל שמדובר בדמות אמיתית שלא ידעתי עליה הרבה. מה שגיליתי זה שיש פה סיפור, וג'ו מצא דרך לספר אותו באופן נהדר וחכם כי הוא מתחבר לדמויות, והוא מציב אותך בנקודת המבט של מישהו שצפה במשפט בזמן אמת. אתה מתבונן בטד כפי שהוא עצמו מעל לפני השטח, ובלי לשפוט. זו רכבת הרים, ממש כמו רכבת ההרים שהציבור חווה בזמנו."

     

    זאק אפרון וג'ו ברלינגר (צילום: AP)
    זאק אפרון וג'ו ברלינג'ר(צילום: AP)

    דמות משמעותית במיוחד ב"משפטו של טד בנדי" היא בת זוגו אליזבת קנדל, אותה מגלמת לילי קולינס. על אף שבנדי עומד במרכז הסרט, לא פעם אנחנו צופים בו מנקודת המבט שלה, כשהיא עוברת תהליך של שינוי מנערה תמימה ומאוהבת לאישה חשדנית ומפוכחת. על פי ברלינג'ר, מדובר בזווית ייחודית המעניקה לסרטו מעמד מעט שונה בנוף הקולנועי הנוכחי. "יש המון סרטים וסדרות על רוצחים סדרתיים ויש גם סרטים וסדרות על טד בנדי עצמו, כך שהרף היה מאוד גבוה עבורי", מודה הבמאי, "כשקראתי את התסריט הגבתי לנקודת המבט. אנחנו רואים את ההתרחשויות מבעד לעיניה של אליזבת קנדל, שהאמינה בחפותו לאורך זמן רב כל כך. נקודת המבט שלה משמשת גם כדי להראות כיצד טד בנדי הונה את התקשורת האמריקנית, איך הוא הונה את מערכת המשפט ואיך הוא הונה את החברים סביבו."

     

    נראה שהרגשת צורך לבדל את העיבוד שלך לסיפור של בנדי מגודש האלימות בז'אנר ה-"פשע אמיתי" ששולט בטלוויזיה והקולנוע היום.

    "יש המון סרטים גרועים וגם כמה טובים, על איך רוצח סדרתי הורג, כשהעלילה עוסקת בהליך המשטרתי, וספירת הגופות הגואה. אבל לא הייתי מעוניין בסרט כזה, כי הרוצח היה מתואר בו כדמות דו-מימדית של מכונת הריגה. ולעומת זאת, המציאות היא שלרוב רשע מגיע מאנשים שהכי פחות היית מצפה מהם, ושבהם אתה בוטח, ואני רציתי לשרטט דיוקן שהוא מותחן פסיכולוגי על הטעיה ובגידה. אחת הסיבות שרציתי לעשות את הסרט הזה היא הניסיון לקחת צעד אחורה ולנתח את השאלה הזאת דרך המשפט הזה, שהוא המפץ הגדול של המשיכה שלנו לפשעים אמיתיים."

     

    מתוך
    תמימות מזוייפת של רוצח. מתוך "משפטו של טד בנדי"

    על פי ברלינג'ר, המשיכה של הקהל למעללי הרוצחים הסדרתיים והמקורות הפסיכולוגיים למעשיהם נובעים לא רק מהפרופיל הפסיכולוגי של הרוצחים, אלא גם מהסביבה שבה הם פועלים. "ב-1979 הופץ החידוש של הלוויינים והתחילו להעביר חדשות בשידור חי, בניגוד לתקופה שקדמה לכך, בה חדשות היו מצולמות על פילם 16 מ"מ, והיה עיכוב עד שהתוכן היה נערך ומוגש לציבור", מסביר הבמאי, "בגלל הפיתוחים הטכנולוגיים והעניין בטד בנדי, בית המשפט העליון איפשר לראשונה למצלמות להיות נוכחות באולם הדיונים. בשבילי, זו הפעם הראשונה שבה מיליוני אזרחים אמריקנים היו יכולים לשבת בביתם ולצפות במשפט רצח שקרה באמת, ולחוות אותו כתוכן בידורי. אני לא קובע אם זה דבר טוב או רע, אבל ככה זה. אני מייחס לכך את המשיכה האינסופית שלנו לרוצחים סדרתיים, מקרי רצח ופשע אמיתי לאירוע הזה בו נפתחה הדלת וטשטשה את הגבול בין חדשות לבידור."

     

    ובכל זאת, יש גם משהו בסקרנות האנושית שמייצרת אובססיה לרוצחים הללו.

    "יש הרבה סיבות לכך שאנחנו נמשכים למקרים האלה. מהעת הקדומה של האנושות, כבר מימי האדם הקדמון וחברות של ציידים לקטים, בני אדם מחוברים לסכנה, ומתבוננים מעבר לכתף כדי לראות מה אורב להם, כי זה מנגנון הישרדותי מימים ימימה. ואני חושב שאנשים נמשכים לדברים רעים שקורים לאנשים אחרים. לרוע המזל זה חלק מהמצב האנושי. מצד שני, אף אחד לא רוצה להיות כמו הרוצחים הללו, יש להם בעיות."

     

    מתוך
    זאק אפרון בתפקיד טד בנדי, מתוך הסרט

    אחרי הקרנת הבכורה של "משפטו של טד בנדי" (שנקרא בארה"ב Extremely Wicked, Shockingly Evil and Vile) בפסטיבל סאנדנס, עלו כמה וכמה טרוניות על כך שהסרט עלול לעורר הזדהות איתו ולהשכיח את העובדה שהוא אחראי למותן של עשרות קורבנות, כולן נשים. "המשיכה שלנו לבנדי נעוצה בעובדה שהוא מתנער מכל סטריאוטיפ שהיינו רוצים לייחס לרוצח סדרתי. הוא היה אהוב בסביבתו, היו לו חברים, הוא היה חכם. הוא היה נייד. אני לא חושב שזה היה קשור לענייני מגדר", אומר הבמאי, "אנחנו רוצים להאמין שאלו אנשים שלא מוצאים את מקומם בחברה, אבל אלו שמבצעים את הזוועות הגדולות ביותר הם אנשים שהשתלבו היטב בחברה. בין אם מדובר בכומר שביצע מעשה של פדופיליה ועורך מיסה ביום למחרת, או מישהו כמו טד בנדי. זה מקור המשיכה החזקה. אדם שיכול להציג את עצמו בדרך אחת והוא בעצם אדם אחר לגמרי."

     

    אפרון מזכיר כי "במהלך המשפט הוא הגן על עצמו, ורוב האנשים האמינו לו ועמדו לצדו. זה היה משהו כמו חצי חצי". לדבריו, מן הראוי שהקהל ייקח מהסרט את המסר המתבקש והרלוונטי, היום יותר מתמיד. "עכשיו אפילו עוד יותר חשוב שהלקח הזה יופנם על ידי אנשים - לא לשפוט אנשים לפי מראית עין ולהיות יותר מודעים, לסמוך על האינסטינקטים שלך, ולהיזהר."

     

    מתוך
    מתוך "משפטו של טד בנדי"

    עם זאת, ברלינג'ר מזכיר שזוהי אינה משימה קלה כל כך לחשוד באדם שאתה מעריץ או מעריך אותו: "לאחרונה היה לנו את הסרט הדוקומנטרי של HBO על מייקל ג'קסון, וחלק מהאנשים הפנו את הביקורת להורים: איך יכולתם להשאיר את הילדים שלכם עם אדם נוראי כזה. איך יכולתם להשאיר את הילדים שלכם במצב הזה. אני ממש לא מסתכל על כך מהזווית הזאת. בשבילי מייקל ג'קסון הציג את עצמו בדרך מסוימת שעוררה כנות ואמון ואנשים בטחו בו, ולכן ההורים הללו השאירו את הילדים שלהם בנוכחותו. זאת גם המשיכה לבנדי, כפי שהוא עצמו אמר: 'רוצחים לא באים מהאפלה, עם ניבים ארוכים ודם שזולג על הסנטר שלך. אתה אח, אתה אב, אתה עובד עם אנשים שאתה מעריץ - משם זה בא.'"

     

    תפקידים דרמטיים אינם זרים לזאק אפרון בן ה-31, אולם הוא מוכר בעיקר בזכות הופעותיו בקומדיות קלילות, ולא פעם פרועות, כמו "הדייט שהביך אותי", "שכנים", "משמר המפרץ" ועוד. בתפקידים האלו הובלטו מן הסתם פניו המאירות ומבנה גופו השרירי. ב"משפטו של טד בנדי" לעומת זאת, ניתנה לו האפשרות להעמיק בתפקיד אופי. הוא מעריך את זה, ומקווה להמשיך בקו הזה: "תמיד אהבתי למתוח את הגבולות. אני מחפש דמויות שיהיו שונות מהתפקידים הרגילים שלי. איכשהו קרה שדווקא התפקידים הקומיים שלי הם הפופולאריים יותר, אבל אני עדיין אוהב מאוד את העבודה הדרמטית ורוצה לעשות הרבה יותר מזה. לאחרונה פתחתי ערוץ יוטיוב משלי, אז אני לומד הרבה יותר על התהליך שמאחורי המצלמה. יהיו עוד הרבה הופעות מצחיקות בעתיד, אבל גם רציניות יותר."

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים