שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    מהי יצירת האמנות הטובה ביותר? מיטב יצירות הביאנלה בוונציה
    90 מדינות משתתפות, 29 ביתנים ורשימה ארוכה של יוצרים מרכיבים את אירוע האמנות היוקרתי בעולם - הביאנלה בוונציה. דבי לוזיה ביקרה שם, וגילתה הומאז' לפתקים שבכותל, רובוט בתוך כלוב ובעיקר עבודות אמנות רבות ומרהיבות שנוגעות בנושאים אנושיים חשובים. וגם: יצירה שמעידה על עצמה שהיא-היא הטובה ביותר

    האירוע החשוב והיוקרתי בעולם האמנות, הביאנלה ה-58 בוונציה, יצא לדרך. הכותרת של הביאנלה, "May you Live in Interesting Times", כבר מרמזת על מורכבותה. מה שנחשב בהתחלה כברכה המבוססת על פתגם סיני עתיק, הן למעשה מילים שנאמרו כקללה (כשהזמנים "שאינם מעניינים" מתייחסים לעיתות שלום ושלווה) וככל הנראה הומצאו על ידי דיפלומט בריטי באסיה בשנות ה-30. למרות זאת, הביטוי נטמע בתרבות המערבית, ונעשה בו שימוש משכנע מזה 80 שנה. עוד הוכחה להשפעת הפייק ניוז.

     

    הדו-משמעיות מלווה את הצופה לאורך התערוכה המרכזית של הביאנלה, אותה אצר רלף רוגוף, אוצר אמריקני שמנהל את גלריה הייוורד בלונדון מאז 2006. רוגוף חילק את התערוכה לשני חלקים המציעים מבחר אפשרויות לקרוא דרכן את מציאות חיינו. הוא בחר 79 אמנים מ-38 ארצות, מחציתם נשים (סוף סוף), ובהם לא מעט נציגים מאפריקה, אסיה וארצות ערב, במין מחשבה על אפליה מתקנת, האופיינית לזמננו.

     

    מתוך הביאנלה בוונציה (צילום: דבי לוזיה)
    מתוך הפורטרטים של זאנל מוהולי(צילום: דבי לוזיה)

     

    בנוסף, בביאנלה משתתפות 90 מדינות ששולחות אליה נציגים, ממש כמו אירוויזיון או אולימפיאדה. 29 מהמדינות מציגות בביתנים לאומיים המרוכזים בג'ארדיני - גנים מקסימים בחלק המזרחי של ונציה, שהוקמו ביוזמתו של נפוליאון בונפרטה בתחילת המאה ה-19. גם לישראל ביתן בג'ארדיני, שתוכנן על ידי האדריכל זאב רכטר ב-1952. הביאנלה מתקיימת כל שנתיים מאז 1895, והגדלת היקפה וכמות הארצות המשתתפות בה, מחייבות שימוש באתרים נוספים ברחבי ונציה.

     

    אחת השאלות המתבקשות לגבי הביאנלה עוסקת ברלוונטיות של אופיה הלאומי. איזו משמעות יש להיות אמן בן לאום מסוים, והאם זהו נתון רלוונטי לאמנות

    שהוא יוצר? בלו סימיון פיינרו למשל, אמן ישראלי לכל דבר, מייצג בביאנלה את רומניה, ארץ הולדתו. עבודתו עוסקת בזהות מפוצלת. על הקיר החיצוני של הביתן הוא יצר חורים, בהם אנשים מוזמנים לשים פרחים, עבודה המאזכרת את הפתקים בכותל. לור פרובוסט, המייצגת את צרפת, אומנם נולדה שם אך חיה באנגליה. במרתף הביתן היא החלה לחפור מנהרה לעבר הביתן הבריטי הסמוך כדי לשבור את המחיצה ביניהם. אמנים רבים חשים אי נוחות עם האחריות הלאומית הרובצת על כתפיהם, כאילו הם אמורים לייצג את ארצם. בפתח הביתן השוויצרי, שתי האמניות המציגות הציבו טקסט המצהיר על התנגדותן לחומות הלאום ועל כך שאינן מרגישות שמדינתן מייצגת אותן.

     

    מתוך הביאנלה בוונציה (צילום: דבי לוזיה)
    בלו סימיון פיינרו הישראלי שמייצג את רומניה. מאזכר את הכותל(צילום: דבי לוזיה)

     

    רשימת האמנים בתערוכה המרכזית מדגישה את תופעת הנוודות, עם אמנים רבים שנודדים במקומות שונים בעולם, ולעיתים מחלקים את זמנם בין שתי ארצות שונות פרט לארץ הולדתם. כן, העולם הוא כפר גלובאלי קטן ובתחום האמנות זה חושף הרבה נושאים משותפים, החוצים גבולות פיזיים. ברוב הביתנים לא ניתן לראות אמנות "מקומית" ייחודית. כשזה כן קורה, זה מלהיב ומרגש. כמו בביתן של גאנה, המשתתפת לראשונה בביאנלה. הביתן המרשים עוצב על ידי האדריכל-כוכב הבינלאומי דיוד אדז׳איה, שהוא גאני במקור אבל חי באנגליה מגיל 9 ואף זכה לתואר אביר מהמלכה. נושא הביתן, חירות, מתייחס לשינויים שחלו בגאנה מאז שזכתה בעצמאותה ב-1957. שישה אמנים פותחים צוהר לתרבות מרתקת ולחיים בתוך מרחבי טבע מדהימים; ערב הסעודית מיוצגת על ידי האמנית זאהרה אל גאמדי, שהכינה מיצב מרשים של 52 אלף צורות אורגניות העשויות מעור כבשים מעובד. הצורות תלויות על בדי ענק וחלקן מחוברות לגלאי קול, כך שמגע בהן מפעיל פסקול שלקוח מתהליך עיבוד העור, הכולל הרתחה ושריפה.

     

    מתוך הביאנלה בוונציה (צילום: דבי לוזיה)
    הביתן של ערב הסעודית(צילום: דבי לוזיה)

     

    מתוך הביאנלה בוונציה (צילום: דבי לוזיה)
    הביתן של גאנה (צילום: David Levene)

     

    נושא שבולט במיוחד השנה הוא זהות. בתקופתנו המעניינת, האמנות מבקשת לאתגר את הגישה הבינארית לזהות ומגדר. למשל, זאנל מוהולי, אמנית דרום אפריקנית, שחורה ולסבית מוצהרת, מציגה צילומי פורטרטים עצמיים בגודל ענק, בשחור-לבן, המיישירים מבט מתגרה ומתריס שאי אפשר להתעלם ממנו. אגב, תערוכת יחיד של מוהולי תתקיים בטייט מודרן שבלונדון ב-2020; הביתן הבריזלאי מציג פרוייקט עוצמתי בשם Swinguerra – שם המשלב סגנון ריקוד ומלחמה, כשהרקדנים נלחמים על זכותם להבעה מגדרית והבעה עצמית בכל מבנה גוף, ועל הנחישות להצליח למרות הכל. הסרט מרתק והמוזיקה ונענועי האגן המרשימים של הרקדנים גורמים לקהל לצאת עם חיוך.

     

    זמנים קשים

    אי אפשר להתחמק מהתחושה שהזמנים המעניינים הם גם זמנים קשים. הסמל האילוסטרטיבי ביותר למצב האנושות מגולם ביצירה ענקית של האמנית הסינית Yin Xiuzhen - "הטרויאני", שמציגה דמות על מושב של מטוס, בתנוחה של הכנה להתרסקות; עוד אווירה של התרסקות אופפת את הביתן הפולני, שם מוצג מטוס קל שנוסר לשניים, וחובר מחדש כשכל תכולתו בחוץ. השיבוש באובייקט המקורי מציע נקודת הסתכלות חדשה. העבודה של רומן סטנצ'ק מקבלת מימד נוסף לאור העובדה שנשיא פולין, לך קצ'ינסקי, מת בהתרסקות מטוס ב-2010.

     

    מתוך הביאנלה בוונציה (צילום: דבי לוזיה)
    עבודתה של האמנית הסינית Yin Xiuzhen - "הטרויאני"(צילום: דבי לוזיה)

     

    מתוך הביאנלה בוונציה (צילום: דבי לוזיה)
    כל חלקי המטוס בחוץ. עבודתו של רומן סטנצ'ק(צילום: דבי לוזיה)

     

    באחת העבודות היותר צעקניות בביאנלה, סאן יואנג ופן יו הציבו רובוט בתוך כלוב שקוף. בקצה הזרוע הרובוטית מצוי מגב וכל ייעודו לגרף נוזל אדום וסמיך כמו דם. התנועות של הרובוט היסטריות וה"דם" כל הזמן מתפזר ולפעמים ניתז על קירות הפלסטיק של הכלוב. יש משהו מייאש בפעולה הסיזיפית שחוזרת על עצמה.

     

    מתוך הביאנלה בוונציה (צילום: דבי לוזיה)
    רובוט גורף דם. העבודה של סאן יואנג ופן יו(צילום: דבי לוזיה)

     

    ליטא היא המדינה שזכתה בפרס היוקרתי של הביאנלה. הרחק מהג'ארדיני, חבוי בתוך סמטאות צרות, בתוך מחסן ישן, התקיים פרפורמנס מתוחכם ואסתטי מאוד שמהותו העברת מסרים קשים בסיטואציה יומיומית ופתיינית - בילוי על חוף הים. רצפת המחסן כוסתה בחול ים זהוב, עליו יושבים ושוכבים אנשים, ילדים וכלבים, המבלים בחוף הים ותוך כדי שרים אופרה. היצירה הנעימה המושרת בפיהם, טומנת במילותיה ביקורת קשה וחיזוי מפחיד על מצבו של הים וכדור הארץ. הקהל צופה ביצירה מלמעלה - ממרפסת שמשקיפה על החוף המלאכותי וממסגרת את הזמרים. החוויה מהפנטת. המסר קשה.

     

    מתוך הביאנלה בוונציה (צילום: דבי לוזיה)
    זכתה בפרס היוקרתי. היצירה הליטאית(צילום: דבי לוזיה)

     

    גם הביתן הישראלי אינו מקל על מבקריו. האמנית איה בן רון והאוצר אבי לובין מאתגרים את גבולות האמנות בכך שהפכו את הביתן לבית חולים שדה שמטרתו לטפל בעוולות חברתיות. כפי שאומר לובין: "בית החולים הוא ניסיון להציע אפשרות אחרת להגיב לעוולות חברתיות ופוליטיות, לנסות לחשוב על כלים חדשים, שהדברים האלה לא יושתקו". לובין מדגיש שלא מדובר בתערוכה אלא בפלטפורמה חדשה, שמטרתה לייצר ערכות טיפול לרעות חולות שונות. אחרי הביאנלה בית החולים מתכוון לנדוד בעולם, ובכל מקום אליו יגיע יכלול אמנים מקומיים.

     

    במסגרת הביאנלה, מוצגים בעבודה הישראלית ארבעה נושאים לטיפול: הטרדה מינית במשפחה, בעיות זהות, מגדר ולאום וחטיפת ילדי תימן. הביתן מעלה הרבה מחשבות על היכולת של האמנות להציע ריפוי לעוולות חברתיות. בין אם זה אפשרי או לא, היא כן יכולה לעורר מודעות למורכבות של חיינו.

     

     

    מתוך
    מתוך "בית חולים שדה X", היצירה הישראלית בביאנלה(צילום: אלעד שריג)

    מאות מבקרים מגיעים לביתן בכל יום, לוקחים מספר וממתינים בסבלנות לחוויה האינטראקטיבית שמצפה להם. ה"מטופלים" מופנים תחילה לתאים אטומים ומרופדים, בהם הם מוזמנים לצעוק. לאחר מכן הם עוברים לאזור נוסף, שם, על גבי כיסאות שעוצבו במיוחד, יצפו באחד הסרטים על מסך אישי. קיימת אפשרות לבחור בין ארבעה סרטים: של איה בן רון, רועי ויקטוריה חפץ וזוהר מלינק, אמן פלסטיני אנונימי ועידית אברהמי. כל אחד מטפל בעוולה אחרת; אין קתרזיס בביתן הישראלי. אף אחד לא יוצא בריא יותר וגם הבחירה לייצג את ישראל דרך החולי שלה היא אמיצה ומאתגרת.

     

    מתוך הביאנלה בוונציה (צילום: דבי לוזיה)
    הביתן הישראלי (צילום: אבי לובין)

     

    גם נושא הפליטות מאוד נוכח בביאנלה. הדוגמה הבולטת והשנויה ביותר במחלוקת היא הספינה המחלידה שמוצבת ליד מים. אנשים רבים עוברים לידה או יושבים בבית הקפה הסמוך וכלל אינם מודעים לאסון שהתרחש על סיפונה: ב-2015 התנגשה באונייה שנענתה לקריאת המצוקה שלה. מאות מהפליטים האפריקאים שהיו עליה מצאו בה את מותם. הספינה הובאה במיוחד לביאנלה על ידי האמן השווייצרי-איסלנדי כריסטוף בושל, שתחת הכותרת "הספינה שלנו" ביקש להנכיח גם את ההיבט הטראגי הזה בזמנים המרתקים שלנו, אלא שהעמדתה כמיצב אמנותי עושה זילות מחרידה של חיי האנשים שנספו עליה.

     

    מתוך הביאנלה בוונציה (צילום: דבי לוזיה)
    "הספינה שלנו" של כריסטוף בושל(צילום: דבי לוזיה)

     

    ועוד כמה מילים על הקשר בין אמנות לחיים עצמם: אמנות אינה אילוסטרציה של החיים, אלא חומר הגלם של האמנים. השימוש בחומרי הגלם מוגבל רק על ידי גבולות הדימיון והיצירתיות האנושיים. רוגוף, אוצר הביאנלה, מקווה שבכוח האמנות להציע כלים כדי לדמיין אפשרויות חדשות שיהפכו את הקללה שבחר לכותרת הביאנלה, לאתגר של התמודדות עם הזמנים ה"מעניינים" שלנו. ובתוך כל הבליל הזה של אמנות מבוקר עד ערב במשך שבוע ימים, התמונה שנחרטה בזיכרוני היא של מיצב עצמאי של אישה בהיריון מתקדם, שנעמדה במקומות שונים בגן הביאנלה, בטנה החשופה בולטת מתוך שמלתה הלבנה והארוכה, שעל שובלה הכיתוב: "זוהי יצירת האמנות הטובה ביותר".

     

    מתוך הביאנלה בוונציה (צילום: דבי לוזיה)
    "זוהי יצירת האמנות הטובה ביותר"(צילום: דבי לוזיה)

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: דבי לוזיה
    אמנות אינה אילוסטרציה של החיים, אלא חומר הגלם של האמנים
    צילום: דבי לוזיה
    לאתר ההטבות
    מומלצים