אבי התינוק שהוכה בידי המטפלת: "לא רציתי שהוא ישמע אותי בוכה"

"אשתי החזיקה מולי את הטלפון עם דמעות בעיניים,

היא לא הייתה מסוגלת לדבר,

אבל העיניים שלה אמרו הכול - 'אכזבנו את הבן שלנו'.

החזקתי את החזה כאילו להגן על הלב שלי,

קשה לתאר את ההרגשה,

כאב פיזי של לב שבור".

זה קרה לפני קצת יותר משבוע. בני זוג מנס ציונה נדהמו לראות בתיעוד ממצלמות אבטחה כי בנם התינוק, בן 11 חודשים, היה קורבן להתעללות ארוכה של מהלומות פיזיות וצעקות מהאישה ששכרו כדי לטפל בו.

המטפלת, ציפורה דוד (65) ממושב בית עובד, הואשמה אתמול (יום ה') בהתעללות בקטין או בחסר ישע. בכתב האישום מתואר כיצד היא חנקה את התינוק במגבת, הטיחה אותה לעבר הספה והשטיח, סטרה בפניו, הותירה אותו לבדו ואף צעקה לעברו שתהרוג אותו.

יממה לאחר הגשת כתב האישום החמור, סיפר אביו של התינוק בטור מיוחד ל-ynet על השבוע הקשה בחיי המשפחה הצעירה.

"הדבר הראשון שאמרו לנו זה שזו לא אשמתנו. ברור שזו לא אשמתנו, אנחנו לא התעללנו בתינוק, אשמה יש רק אחת, אבל אנחנו לא בורחים מהידיעה שאכזבנו את הבן שלנו. כל בוקר, מי יודע כמה זמן, השארנו אותו בידי אישה שעשתה הכול חוץ מלטפל בו. הכול כולל לצעוק עליו, להכות אותו, לפטם אותו, לחנוק אותו, להתעלם ממנו, הכל אבל לא לטפל בו.

"בלילה, שעות בודדות אחרי שהתלוננו במשטרה, אחרי שהסרטון התפרסם בפייסבוק ובטלוויזיה, ישבנו לצפות בשאר ההקלטות מן המצלמה. עוד ועוד אלימות נחשפה בפנינו ומהר מאוד הודעתי לאשתי שאני לא מסוגל לצפות ובקשתי ממנה להפסיק, היא לא הייתה מוכנה. 'הבן שלנו לא יכול היה לעצום עיניים, הוא חווה את הסיוט הזה ואני צריכה לדעת מה הוא עבר', היא אמרה לי. לא התווכחתי, אני מכיר את אשתי, היא חזקה, חזקה הרבה יותר ממני.

"הלכתי לחדר, נשכבתי ליד התינוק שלנו ולא נרדמתי. שעות אחר כך אשתי הגיעה למיטה, שכבנו ערים וחיכינו שיגיע הבוקר. המחשבות רצות, הכאב לב חוזר בהבזקים ואיתו הדמעות. חיכינו שהבוקר יגיע או שאולי נתעורר ונגלה שהכול היה חלום רע.

הנאשמת ציפורה דוד בבית המשפט(צילום: יאיר שגיא)

"בבוקר אשתי החלה להילחם, קודם כל רופא ומשם לדבר עם כתבים ולהגיב לאינסוף ההודעות והטלפונים שהיא קיבלה. המשפחה באה לתמוך, לשחק ולשמח את הבן. ואני? אצלי בראש עדיין מהדהדת אותה מחשבה 'אכזבנו את הבן שלנו'. המחשבה ריסקה אותי, לא הצלחתי לתפקד ואותה מחשבה הלכה והבשילה ל'אני מאכזב את אשתי'.

"היא דיברה עם עיתונאים ואני לקחתי על עצמי לעבוד עם המשטרה ולעזור להם עד כמה שנוכל, ההתעסקות עזרה אבל לספר את הסיפור שוב ושוב קרע לי את הלב כל פעם מחדש. בערב שוחחתי בטלפון עם חבר טוב שלי, ניסיתי לספר לו מה קורה אבל לא הצלחתי להחזיק ופרצתי בבכי, סיפרתי לו על אותה המחשבה, 'אני מאכזב את אשתי'. היא חזקה ממני ואני לא מצליח לתמוך בה ברגע הזה שהיא הכי צריכה תמיכה, פחדתי שהסיפור הזה ירסק את הזוגיות והאהבה שלנו.

"החבר רק ישב והקשיב, נתן לי לפרוק, כשסיימתי הוא התחיל לחזק, הזכיר לי כמה הזוגיות שלנו חזקה, אמר לי שהרגש הזה מוכיח כמה אני אוהב אותה ושאהבה כזו אי אפשר לכבות. הוא עזר לי להבין שהרגש, הכאב, הדמעות, הם כולם אנושיים ואם לא הייתי מרגיש אותם בכזו עוצמה, זה היה לא הגיוני. במשך שעה דיברנו, התחבאתי באמבטיה כדי שהילד שלי לא ישמע אותי בוכה.

"סיימנו את השיחה ונשארתי עוד כמה רגעים לחשוב, החבר עזר לי להבין שהדבר שאני הכי צריך, זה לדבר עם אשתי. בערב, כשנשארנו רק אנחנו והילד ישן, שאלתי אותה עם דמעות בעיניים 'זה לא יפרק את המשפחה שלנו, נכון?', אשתי הסתכלה עליי עם אותה עוצמה שליוותה אותה כל 24 שעות האחרונות ואמרה לי 'לעולם לא. זה יהפוך אותנו להורים טובים עוד יותר והמשפחה שלנו תתחזק ותגדל ואנחנו נעבור את זה ביחד'.