שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    הוסף כתבה
    הכי מטוקבקות
      זירת הקניות
      ואלוורדה חייב לשלם את מחיר הביזיון באנפילד / תוכן גולשים
      לא משתף מספיק צעירים, טועה בחילופים, נטול כריזמה, משדר פאניקה, לא מתנהל נכון עם מסי וחסר דרך ברורה. למרות הדאבל בספרד, חילופי הדורות בברצלונה צריכים לכלול גם החלפת מאמן. התבוסה באנפילד היא בלתי נסלחת

      לא משתף מספיק צעירים, טועה בחילופים, חסר כריזמה, לא מתנהל נכון עם מסי וחסר דרך ברורה. למרות הדאבל השני שלו, חילופי הדורות בברצלונה צריכים לכלול גם החלפת מאמן. הביזיון באנפילד הוא בלתי נסלח

       

      גילוי נאות, אחרי למעלה מ-20 שנה של אהבה לברצלונה, נמנעתי בשנתיים האחרונות כמעט באופן קבוע מלהביע ביקורת נגד ארנסטו ואלוורדה. הרי בכל זאת הוא הביא דאבל אחד ורחוק 90 דקות מאחד נוסף. תוסיפו לזה לא מעט נסיבות מקלות כמו מעורבות יתר של ההנהלה, חילופי דורות במועדון - פועל יוצא מכך אובדן של שחקנים (צ'אבי-אינייסטה) שאין להם תחליף אמיתי, שינוי כללי בכדורגל העולמי ועוד.

       

      ארנסטו ואלוורדה ברצלונה (צילום: gettyimages)
      ארנסטו ואלוורדה (צילום: gettyimages)

       

      אבל אני חייב להגיד שמורת הרוח מהתבוסה באנפילד הייתה מבחינתי נקודת המפנה. אז נכון, חלקכם יגיד שאני מפונק ושליברפול הייתה שמחה להתחלף איתי ולהסתפק בדאבל, אבל תאמינו לי שאני זוכר יפה מאוד תקופות בהן היינו צריכים מספרת בדקה ה־92 כדי להגיע בכלל לליגת האלופות, ותקופות שבהן שיחקנו מול ליברפול בגביע אופ"א או גביע המחזיקות, תקופות שבהן שחקנים כמו אולגר וכריסטנבל היו שחקני הרכב - ועדיין, למרות התארים, יש לי בטן מלאה עליו. ואלו הסיבות העיקריות:

       

      1. קידום צעירים: אפשר לקבל את הטענה לפיה הם לא ברמה, אפשר להבין שהוא כמאמן חייב להביא קבלות וצעירים זה הימור, ובכל זאת זלזול כזה בצעירים
      לא ראיתי. במשחק הליגה האחרון, אחרי שהאליפות כבר הוכרעה, למה לא לתת לפוץ' ואלניה לפתוח ולצבור עוד קצת ניסיון? למה הביאו מראש שחקן כמו בואטנג בידיעה שיירקב על הספסל? האם החלוץ הצעיר אבל רואיז לא מתאים לכך? בכל תקופתו של ארנסטו כמאמן, שום צעיר לא עשה התקדמות חצי משמעותית לעבר הקבוצה הבכירה, ובסגל שהולך ומזדקן, לא רק שזה בעייתי, זה גם בפירוש נגד ה-DNA של המועדון.

       

      2. ספסל: שנים דובר שאין לנו ספסל, אבל העונה דווקא היה לנו כזה. אז גם כשכבר יש ספסל, או לפחות בודדים שראויים שם, ארנסטו פשוט סירב לעשות בו שימוש ראוי ולהפוך אותו לאיזושהי תוספת כוח. רק לשם ההשוואה המאוד אירונית: ארבעת השערים של ליברפול נגדנו היו של שני שחקני ספסל. בהמשך לכך אציין שני שמות, אחד נשחק ושיחק כמות דקות מטורפת (וזה אחרי קיץ עם מונדיאל שבו הגיע לגמר, ולמעשה לא זכה כמעט למנוחה) והשני שחקן צעיר, רעב וכישרוני שלא קיבל הזדמנויות כמעט - ראקיטיץ' ומלקום בהתאמה.

       

      3. רכש: שמישהו יסביר לי איך מועדון בסדר גודל כמו של ברצלונה נעדר חלוץ ומגן שמאלי טבעיים כמחליף. ראשית, מחליף ברמה יכול ליצור תחרות בריאה, מאפשר רוטציה נוחה ומונע משחקנים מסוימים תחושת שובע, שהרי מקומם בהרכב תמיד מובטח. תוסיפו לכך, למשל, במקרה של סוארס, שנאלץ לשחק עם בעיה בברך, אלבה שחווה ירידה אסטרונומית בכושרו לקראת סוף העונה, דווקא במאני טיים, ושנתיים ברצף שזה קורה.

       

      4. חילופים: החילופים, אם בכלל קורים, נהיו צפויים וברורים. לכך יש להוסיף את אלמנט קריאת המשחק שכל כך לוקה בחסר. לא אחת ראינו חילופים שמבוצעים מאוחר, אם בכלל. דווקא פה אני מסייג, החילוף במשחק הראשון של סמדו וההסטה של סרג'י היו גאוניים, אבל מאמן עם ביצים לא מפחד לעשות חילוף במחצית באנפילד, אחרי השער השני כדי לעצור את הסחף שהוביל לשלישי, ולאורך הקדנציה שלו היו עוד לא מעט דוגמאות כאלה.

       

      5. סמדו: נכון, הוא רחוק מלהיות אלבס, שכמחליפו הוא הגיע, עדיין הוא הובא לטווח ארוך וכישרון לא חסר לו. היה מאוד כואב לראות, כמה פעמים העונה, כיצד הוא מוחלף במשחקים שבהם היה יחסית טוב, וזאת לרוב כי החילוף עם סרג'י כבר נהיה קבוע. בשנתיים האלו מעמדו נפגע, הביטחון בקרשים וזה בהחלט חבל כי שחקן צריך רציפות וביטחון עצמי.

       

      6. אובדן הדרך: ממתי בארסה, למרות שהיא מגיעה עם יתרון שלושה שערים, תגיע להתנבקר בגומלין? בעבר הלא כל כך רחוק הקבוצה הייתה מפעילה קצת לחץ ונותנת שער חוץ שהיה גומר את הסיפור, אבל לא אצל ארנסטו. הוא משדר תוצאה. משדר פאניקה. אותה פאניקה וחשש, שנראים הזויים בהתחלה, שבאנפילד הכל יכול לקרות, הופכים לנבואה שמגשימה את עצמה. אז נכון, בלי אינייסטה ועם הסגל המתבגר, קשה להיות מכונה משומנת כמו בתקופת פפ, ועדיין ארנסטו משדרת אמירה של "המטרה מקדשת את האמצעים" ולא את האמירה שהיא ברצלונה, ועל כך לא נסלח.

       

      ליונל מסי ברצלונה (צילום: רויטרס)
      אוהדי ברצלונה לא ישכחו את התבוסה הזו. מסי (צילום: רויטרס)

       

      7. מסי: כשיש לך את מסי אתה צריך לדעת להתנהל איתו. הכוונה היא לא לבנות על שיטת משחק של "בוא נמסור למסי ונקווה לטוב" (שהמון פעמים ככה זה נראה), אלא הקבוצה צריכה להבין ולפעול בהתאם. למשל: כשמסי מוקף בארבעה שחקנים, זה אומר שיש לפחות שלושה שחקנים פנויים. את החללים הללו צריך לדעת לנצל, צריך לבנות טקטיקה ותנועה סדורה של השחקנים. לכאן גם מתחבר אותו היעדר ביטחון של סמדו, שלא היה מתואם איתו. האספקט הזה היה מאוד דל כשלמדו לבלום את שיתוף הפעולה של מסי-אלבה, זה די מיצה את כל הארסנל ההתקפי שלנו.

       

      8. רוח המפקד: לא כולם אקטיביים וחיים את הרגע כמו קלופ או פפ, אבל צורת העמידה וההתנהלות שלו משדרת חוסר ביטחון. אני לא מצאתי ביטחון בעמידתו כגולם על הקווים. חלוקת הוראות הייתה נדירה, אפילו השמחה בגולים לא נחזתה כאוטנטית. והרי כמו שזה נראה ככה זה מרגיש, קבוצה ללא "מנהיג", עדר ללא רועה ובוודאי לא מישהו שיכול לעצור סחף ולחץ כמו שרומא וליברפול יצרו שנתיים ברצף.

       

      הגול הרביעי שקיבלנו היה חובבנות לשמה, וחלק מתפקיד המאמן זה להזהיר ולהתריע על סכנות כאלה. עד כמה שזה יישמע מוזר, חילופי הדורות שהמועדון ייכנס אליהם ביתר שאת דורשים רוח חדשה וכריזמטית יותר על הקווים. DNA אמיתי של הקבוצה וכל אלה כדי להחזיר את אמון הקהל (הקצת מפונק), כדי לקדם את הנוער האיכותי של הלה-מאסיה וכדי לסייע למסי להחזיר אליו את "הגביע עם האוזניים" הגדולות כמו שמגיע לו.

       

      ניחא להפסיד 4:0, אבל תצוגה כזו ביזיונית זה כבר כשל מערכתי ולא נפילה נקודתית, בוודאי שנתיים ברצף באותה הסיטואציה. כאנלוגיה, כשליברפול באה וקיבלה שלוש חתיכות בקאמפ נואו, לא שמעתי הרבה תגובות נגד קלופ-ומדוע? כי הם לא היו רעים בכלל, נראו כמו קבוצה-וזה כל ההבדל.

       

      לפנייה לכתב/ת
       תגובה חדשה
      הצג:
      אזהרה:
      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
      מומלצים