שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    המוטיבטור: רן בן שמעון מטריף את קפריסין
    המאמן לקח לפני שנתיים את הנבחרת מהאי השכן במטרה להוביל אותה קדימה. אמנם היא עדיין נחשבת לנבחרת קטנה אבל הגאווה חזרה, הרבה בזכות הישראלי שמדרבן את השחקנים להילחם

    עבור מאמן שחי את הכדורגל הישראלי וחווה פחות או יותר כל מה שאפשר לעבור – כשחקן וכמאמן – בכל הנוגע להצלחה, כישלון, עימותים עם מאמנים ומעבר בין מועדונים גדולים וקטנים, קפריסין היא סוג של פרס בשביל רן בן־שמעון.

     

    המאמן הישראלי כבר עבר תקופה קצרה באי. אחרי האליפות המטורפת שהביא לקריית־שמונה והפיצוץ עם איזי שרצקי, הוא נסע לנקות את הראש בקפריסין והדריך את א.א.ק לרנקה ב־2012/13. אבל זו הייתה תקופה אחרת לחלוטין, כי היו ממנו ציפיות גדולות, ממש כמו בקדנציות שלו במכבי ת"א, בהפועל ת"א, בבית"ר ירושלים. אלו היו חודשים שהוא לא רוצה לזכור.

     

    קפריסין היא סוג של פרס בשבילו. רן בן שמעון (צילום: AFP) (צילום: AFP)
    קפריסין היא סוג של פרס בשבילו. רן בן שמעון(צילום: AFP)

     

    אבל בנבחרת קפריסין, אותה קיבל לפני כשנתיים, המצב אחר. זה בדיוק מה שבן־שמעון היה צריך אחרי שתויג בישראל כמאמן שלא מסוגל להסתדר במועדונים גדולים ולחוצים, ולאחרונה נראה על הקווים של אשדוד בחצי עונה לא מרשימה במיוחד. בקפריסין, מקום בו הוא זוכה להערכה רבה בזכות הניסיון שלו בליגת העל, בן־שמעון יכול רק לקחת את הכדורגל המקומי קדימה. אל תזלזלו בשורה האחרונה: בקפריסין רואים את הכדורגל הישראלי כשכן קרוב שניתן ללמוד ממנו דברים חיוביים רבים.

     

    זו לא אותה קפריסין שבשיאה עשתה צרות גדולות לישראל, ובשנת 2000 זינקה למקום ה־69 בעולם וחלמה להפתיע ולהתברג לטורניר גדול. בעשור האחרון

    הכדורגל האירופי השתנה, המון נבחרת קטנות ובינוניות סגרו פערים והתקדמו, אבל קפריסין היא מהבודדות שהלכו אחורה. קשה שלא לייחס את העובדה הזו למדיניות בליגה הקפריסאית: הליגה באי היא הראשונה בעולם מבחינת מספר זרים, 66.2 אחוזים משחקני הליגה. אולי זה הוביל להצלחה הרגעית של אפואל ניקוסיה בליגת האלופות, אבל השחקנים המקומיים לא זוכים להזדמנויות ומתייבשים לחלוטין. אין להם דקות, אין להם דרך להתפתח.

     

    מבין 23 השחקנים שזימן בן־שמעון לסגל הנוכחי, ארבעה הם מתאזרחים ועוד שניים אנגלים עם שורשים קפריסאים שגויסו למשימה. הלגיונרים המעטים אינם שמות מרשימים במיוחד, והכוכב הגדול היחיד שצמח במדינה בדור האחרון הוא חלוץ קופנהגן פיירוס סוטיריו (26), שבדרך כלל נמצא בסביבה כשקורה משהו טוב. בתוך המכלול הזה, המצב של קפריסין לא יכול היה להיות גרוע בהרבה כשבן־שמעון הגיע.

     

    פיירוס סוטיריו  (צילום: AP)
    פיירוס סוטיריו. הכוכב הגדול היחיד שצמח במדינה בדור האחרון (צילום: AP)
     

     

    ובהחלט אפשר להבין מדוע ההתאחדות המקומית האריכה את החוזה שלו עד לסיום מוקדמות היורו. הוא קיבל את הנבחרת במהלך מוקדמות מונדיאל 2018 ופתח עם 2:3 מרשים מאוד על בוסניה, השיג תוצאות טובות מול בולגריה וסלובניה בליגת האומות (למרות הירידה לדרג הרביעי) ופתח את הקמפיין הנוכחי עם חמישייה מול סן־מרינו והפסד ביתי מכובד, 2:0 למדורגת ראשונה בעולם בלגיה. יש שם הרגשה של בנייה איטית של משהו טוב, וכל עוד קפריסין לא תספוג עשיריות ותושפל ביבשת, כל מה שנדרש מבן־שמעון זה להעמיד נבחרת שתביא כבוד לאי בזמן שהיא עושה צעדי התקדמות קטנים. ובזה הוא עומד בהצלחה.

     

    העיתונאי הקפריסאי פאניקוס תאודוסיו מודה שהנבחרת מודעת למגבלות שלה: "אנחנו יודעים שיהיה קשה מאוד להשיג תוצאות טובות בחלון הקרוב, במשחקי החוץ מול סקוטלנד ורוסיה. בסך הכל, האוהדים מרוצים מהעבודה שהוא עושה, וכך גם התקשורת".

     

    בהתאם למעמדה של קפריסין - נבחרת קטנה ביחס לרוב היריבות, אבל עדיין גאה ועדיפה על הנמושות של היבשת - בן־שמעון הפגין עד כה שנתיים של פתיחות לשינויים. זו אחת הנקודות החשובות המעצבות את מערכת היחסים שלו עם העיתונאים. הוא נחשב כמאמן שמפתיע בכל פעם מחדש מבחינת ההרכב והמערך, ומקבל פרגון על האומץ שלו.

     

    דניס צ'רישב ארטם דזיובה נבחרת רוסיה (צילום: רויטרס)
    דניס צ'רישב ארטם דזיובה הרוסים מחכים לבן שמעון(צילום: רויטרס)
     

     

    בן־שמעון לא מקובע על סגנון משחק מתוך ידיעה שקפריסין לא יכולה להגיע למפגשים מול סן־מרינו ורוסיה באותה צורה בדיוק. נגד היריבות החזקות ביותר הוא מעדיף לצופף עם קו אחורי מעובה וחלוץ בודד, ובשאר הזמן מגוון בווריאציות שונות של 3־3־4, בדרך כלל בעלות נטיות הגנתיות יותר. מצד אחד, רק שניים מ־15 משחקיו הסתיימו עם רשת נקייה, אבל מצד שני, קפריסין לא מתבזה אלא נשארת בתמונה עד הסוף ברוב משחקיה. התקדמות כבר אמרנו?

     

    ולצד המקצועי מצטרפת נקודה חשובה מאוד שצריך לציין: הצד המנטלי. בן־שמעון קיבל נבחרת מפורקת ושבורה, ועובד לא מעט על הפסיכולוגיה של השחקנים. הוא נחשב בקפריסין למוטיבטור מעולה שיודע לתת נאומים שמטריפים את השחקנים, ומעבר לכך, מקפיד לא להנמיך ציפיות במסיבות עיתונאים אלא לדרבן את הסגל שלו להשיג יותר ולהילחם. וזו נקודה שבקפריסין אוהבים במיוחד.

     

    בן־שמעון עזב את ישראל כמאמן בנסיגה. קבוצות לא מיהרו לפנות אליו, התוצאות המידרדרות פגעו בזיכרונות הטובים מקריית־שמונה. זה לא שהוא הפך את קפריסין לכוח משמעותי ביבשת, אבל השידוך מתאים לשני הצדדים - הישראלי צובר מחדש ביטחון בעמדה יוקרתית יחסית (בכל זאת מאמן נבחרת), הקפריסאים נהנים ממנו, משלמים יפה (כ־250 אלף יורו לשנה) אבל יודעים שאיש מקצוע בעל שם גדול יותר היה גם דורש סכומים כבדים יותר. כולם מרוצים - אבל השאלה היא מה יגיע קודם: המיצוי של בן־שמעון ממה שניתן להשיג בנבחרת, ההצעה הגדולה מליגת העל לה לא יוכל לסרב או התיאבון של קפריסין לנסות שם חדש

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים