אנשים אומרים לי: "אתם לא נשרפתם", ואני אומרת "נכון, אבל משהו בתוכנו נשרף"
השריפות שהשתוללו בל"ג בעומר והותירו אנשים רבים חסרי כל, הציתו מחדש את הזיכרונות של נפגעי גל השריפות הקשה של 2016 בכל רחבי הארץ. שנתיים וחצי חלפו מאז נשרפו הבתים, המבנים שוקמו — אבל הנפש עוד בטראומה. עכשיו חוזרות שלוש משפחות שנפגעו בשריפה לרגעים בהם צפו בכל מה שיש להם בעולם נאכל באש, מספרות על השיקום וגם נותנות עצות לאלו שהתהליך הזה עוד לפניהם
מראות הבתים השרופים ממבוא מודיעים ומקיבוץ הראל, הלהבות האימתניות והעשן, המודעות על עמודי החשמל בשכונה שמבקשות תרומות לאנשים שביתם נשרף — החזירו את הסיוטים ללילותיו של שמיל. שנתיים וחצי עברו מאז הוא ואשתו חיה עמדו המומים על חורבות ביתם בגבעת אורנים בחיפה. שנתיים וחצי של מלחמות ומאבקים מול מס רכוש והקבלן כשהם מנסים לראות את הטוב ומקווים שלא לייאש את מי שעדיין לא יודע מה מצפה לו. גם יאיר גלבוע־בלכסן ומשפחתו, מאותה השכונה, ראה את ביתו מתכלה מול עיניו, ומשתף את מי שהצטרף בעל כורחו למעגל חורבן הבית מניסיונו. "לא מתאוששים מזה", הוא מוסר את בשורת האיוב, "לקח לנו כמה ימים להבין שבאמת אין לנו כלום".
חורבן הבית תפס את חיה ושמיל (שמואל) כהן כשהיו בני 70, בנובמבר 2016. "יצאנו מהבית לכיוון הרכבת, אבל אחרי חמש דקות ראינו את העשן וניסינו לחזור הביתה. כבר לא נתנו לנו להתקרב".
הם מתגוררים בגבעת אורנים בחיפה. "לא הבנו מה קורה. הרחוב היה חסום. ראינו את העצים מעל הבית שלנו נדלקים אחד אחרי השני, בוערים כמו גפרורים, בשניות. אנשים שלחו לנו סרטונים מהשכונה אבל לא הבנו את הממדים. יום למחרת הגענו, האש עדיין בוערת והבית שלנו שרוף לגמרי. לא היה גג. הקליניקה הגדולה שלנו לדרמה־תרפיה בילדים נשרפה עד היסוד, ספרייה של 1,500 ספרים נעלמה בעשן. גם בתי השכנים נשרפו, אבל אנחנו נפגענו הכי קשה. זאת הייתה הקליניקה הכי יפה בארץ, בקופת החולים זכינו במקום הראשון", הוא אומר בצער שלא התעמעם. "היו שם כלי מוזיקה, ספרים, פופים, תיאטרון בובות, שולחנות יצירה, הכל התנדף. ממש שובר לב. ואז התחיל מסע סיזיפי של מעל שנתיים של שיקום וטיפול עם הרבה עוגמת נפש ויחס מתנכר מצד רשויות המס, וקבלן שעשה עבודה לא טובה. כנראה ניצלו את ההלם והפוסט־טראומה שלנו".
מלאכת השיקום הייתה רחבה. "מיטות, ארונות, מטבח. חלק מהבגדים שהיו בארון לא נשרפו אבל הלכו למכבסה מיוחדת כדי להוציא את ריח העשן, רק הכביסה עלתה לנו 20 אלף שקל. היינו שנה וחצי בטיפול בפוסט־טראומה, זה שינה את כל מהלך החיים בצורה שלא תתואר", אומר שמיל. "והטיפול מצד מוסדות המדינה היה הקש ששבר אותנו. ראו בנו אויבי האומה, רבו איתנו על כל שקל. התווכחו על ערך המשחקים או הבובות לילדים. ביקשו הוכחות. כל כך נעלבנו, היינו יוצאים מישיבות בוכים. הרבה אנשים טובים באו ותרמו, אבל זה טיפה בים".
למי שביתו נשרף הם ממליצים להתאזר בסבלנות, ולשכור עורך דין. "היה לנו חשוב שהקליניקה תחזור לעבוד, אבל מיהרנו לשקם וזה עלה לנו ביוקר. אני מציע לאנשים שייקחו מקום שבו יוכלו לגור בשקט לתקופה ארוכה, ושיבנו מחדש עם מהנדס בקרת איכות כדי שיקבלו את הטיפול הנכון", מסכם שמיל.
זה עוד חוזר אליכם?
"בדיוק הבוקר סיפרתי לאשתי שהתעוררתי מחלום על בניינים שנשרפים. כנראה בגלל החדשות, והמודעות שקוראות לאנשים לעזור ולתרום. הכל חוזר אליי".
חיה אשתו מקשיבה וגרונה חנוק מכאב. "אני תמיד אומרת 'נשרפנו. לא נשרפנו פיזית אבל נפשית נשרפנו מאוד. שנינו על תרופות, אני לא ישנה בלילות. לפני השריפה הייתי כמו סוס עבודה, משבע וחצי בבוקר עבדתי במרכז בטירת־כרמל עד שמונה בערב, ואחר כך חיכו לי בקליניקה מקרי קיצון, היום אני מצליחה להתחיל לעבוד רק בצהריים. הסבל היה נורא, הפסקתי ללכת לבית הכנסת. אנחנו נאחזים במה שהכי יקר לנו בעולם: הנכדים, הנינה, העבודה שלנו. אני נאחזת בתקווה".
בבית המשוקם הקימו בני הזוג מחדש את הקליניקה. "יש לנו מדפי פליימוביל מלאים כמו שהיה קודם, עם המון אהבה. שמואל הלך וקנה כלי נגינה של תזמורת שלמה שיהיה לילדים במה לנגן. אנחנו נאחזים בנקודת האור. חבר קרוב שלנו, שזכר את הדירה לפני השריפה, אמר לי 'במקומך הייתי מתאבד'. אחרים אומרים 'אל תגידי שנשרפתם, הבית נשרף אבל אתם לא נשרפתם', ואני אומרת 'נכון, אבל משהו בתוכנו נשרף'".
"חיים עם הסיכון"
גם יאיר גלבוע־בלכסן, 45, נשוי ואב לשלוש בנות, איבד את בית המשפחה ללהבות השריפה הגדולה. "חמישי בבוקר, כל אחד הולך למסגרת שלו", הוא נזכר ביום ששינה את חיי המשפחה. "בשעה אחת בצהריים התחילה ההבנה שאין כלום. הרחובות סגורים. בוועד ההורים נקראנו לעזור בפינוי הילדים מבית הספר כי האש הגיעה אליו. אחר הצהריים הסתננתי ועברתי את השוטרים והכבאים לראות מה קורה עם הבית. היה עשן כבד. הכבאי אמר לי 'אם אין אף אחד חי בבית — יש לך עשר שניות'. אני נכנס עם דילמה שנשארתי איתה עד עכשיו: מה אפשר להציל בעשר שניות. בערב בטלוויזיה ראיתי את הבית שלנו בוער.
"למחרת נכנסנו, מטוסים עדיין זרקו מים על הבית והכל זז כמו ברעידת אדמה. הכל היה פיח. אחר הצהריים התחלנו לאמוד את הנזק. הטיפ הכי טוב שאפשר לתת למי שהצטרף אלינו זה לא לגעת בשום דבר, לצלם ולא להזיז ולו פירור, עד שמס רכוש יסיים את העבודה".
במקרה של השריפה בחיפה קבעה הממשלה כי מדובר באירוע פח"ע, וחברת הביטוח "משתתפת בצערך אבל יוצאת מהתמונה", מגדיר זאת יאיר. במקרים כאלה מס רכוש אמון על פיצוי התושבים, אבל לדברי יאיר "מדינת ישראל לא הייתה ערוכה, ההתנהלות הייתה איטית. אנשים איבדו את הגג שלהם, כל השכונה ללא גג, ומים שנכנסים ממשיכים לחרב את מה שנשאר בבית".
לדבריו, חשוב להיות מודעים לכללי הבירוקרטיה. "לא לרוץ לשפץ מיד, צריך לבדוק אם יש פגיעה מבנית. לבדוק את היסודות, את הברזל, את השלד. בטמפרטורה מסוימת הברזל משנה את האלסטיות שלו והבית עלול להפוך לא ראוי למגורים", הוא אומר. "צריך להוציא גלילי בטון ולשלוח למעבדה לבדוק את החוזק. אצלנו רק במקרים קיצוניים הסכימו במס רכוש להרוס יסודות ולבנות מחדש. אנחנו חיים עם הסיכון".
מי שנעזר במאכרים, טוען יאיר, הצליח להשיג יותר. "ההתנהלות צריכה להיות שוות ערך לכל אדם. לא יכול להיות שמי שיש לו חבר שמכיר חבר ישיג יותר", הוא אומר בכעס. "עבדתי מול בחורה צעירה שגייסו כעובדת ארעית במס רכוש — ומי שדיבר עם המנהלים קיבל פי שניים ממני. מומחה שהבאתי קבע שהנזק עומד על 1.3 מיליון שקלים. מס רכוש קבע שמדובר ב־300 אלף שקלים בלבד". בסופו של דבר, בזכות אלפי תמונות שהעבירו לרשויות, הצליחו משפחת גלבוע בלכסן להוכיח את הנזק וקיבלו פיצוי גדול הרבה יותר מהסכום הראשוני שנקבע.
"מס רכוש מתייחס לנזק שנגרם באופן גלוי מהאש", מסביר יאיר, "אצלנו כל המרתף הוצף ממי המטוסים, הזרנוקים, הצינורות שהתפוצצו. יש טבלה, מה מחיר התכולה בבית של אבא, אמא ושלושה ילדים — לא משנה אם גרו בסביון, בארסוף או בשכונת עוני. לפי הטבלה, הנזק הוא 146 אלף שקל. אלו טבלאות שלא עודכנו עשור, ביגוד לילד מוערך שם באלפיים שקלים. בצד המשפחתי אין יכולת להסביר מה עובר על משפחה שמאבדת בית. זה אירוע. אולי אף אחד לא נפגע בגוף, אבל הנפש היא דבר מאוד פגיע. הנזק הרגשי, התמונות במחשבים שנהרסו, אלה נזקים שאי־אפשר לאמוד אותם בכלל. אנשים מתעוררים למציאות שאין להם דבר מלבד מה שהם לובשים על גופם, כמו שהם יצאו מהבית בבוקר. אחרי ארבעה ימים הפקידה בקבלה במלון נתנה לי סכין גילוח ומברשת שיניים, להתאפס על עצמי. את צריכה לקנות לילדים תיקים לבית הספר, לממן את ההוצאות הראשוניות שלא לכולם יש את הסכומים האלה בעו"ש. חשוב לכתוב חוזים עם הקבלנים, לרדת לרזולוציות הכי קטנות. לבוא למס רכוש הכי מסודרים שאפשר עם קבלות, חשבוניות, תאריכים".
מה נשאר איתך עד עכשיו?
"הדבר שאני לוקח מהשריפה כשריטה זה הנקודה בחיים שבה אני הפכתי מאדם שנותן ותורם מעצמו — לאדם נזקק. אני לא אשכח את השיחה בוועד ההורים בריאלי. הם התגייסו בצורה אדירה, פתחו חמ"ל, חילקו את המשפחות שאיבדו את הבית לקבוצות. דאגו לתת לכל משפחה מה שהיא צריכה. אני מודה ומתוודה, בהתחלה היה לי קשה לקבל. לקח לי זמן לקבל בגדים מאחרים, כלי מטבח, סכו"ם, ובכלל: עזרה מאנשים שאת חלקם אני לא מכיר. אנשים שעזרו כספית, מישהי שנכנסה אלינו לדירה השכורה, תלתה שלוש תמונות ונעלמה. זה לפגוש את עם ישראל בצד היפה והמקסים, אבל זה גם לגלות מי באמת החברים שלך ומי לא. מי נעלם דווקא כשאתה מצפה שיבואו לתת עזרה".
"ליהנות מהשיקום"
איל גולן, בן 52, נשוי עם שלושה ילדים מזכרון־יעקב, יצא מהשריפה עם חוויה שונה לחלוטין. "ידעתי שיש שריפה בעתלית, פתאום חבר אמר לי 'תראה, עולה עשן מכיוון הבית שלך'. אמרתי לו 'לא, זה מעתלית'. אני מדבר עם אשתי והיא אומרת 'כל הבית נשרף, לקחתי את הכלבים'. אני אומר לה 'מה פתאום', היא בטח מגזימה. אני נכנס לאוטו וטס לכיוון הבית. כשאני מגיע לשכונה, כולם במנוסה, נוסעים באין כניסה ואי־אפשר לנשום. נסעתי לעמדת תצפית וראיתי את הבית בוער. אני רואה עשן עולה מהגג ומבין שהאש חדרה פנימה. לא תיארתי לעצמי כמה נזק אראה". אחר הצהריים גולן כבר נכנס אל הבית, הלהבות עוד בוערות. "לא נשאר כלום", הוא אומר, "זה מחזה שאי־אפשר לתאר. זה היה שוק אבל התגובה הראשונה שלי הייתה 'תודה רבה שכולם בסדר, שאף אחד לא נפגע. זה לא נעים, אבל זאת לא טרגדיה כמו אסון הכרמל ב־2010. נשקם".
הבית של משפחת גולן נחרב עד היסוד. גם דגמי המחקר של חברת הסטארט־אפ שהקים כיזם נשרפו. "השריפה פרצה חודשיים אחרי שהתחלנו בפיתוח מערכת לזיהוי טביעה בבריכות פרטיות, מבוססת על בינה מלאכותית, סטייל מובילאיי, בשם קורל — על שמן של שתי ילדות בנות 11 שטבעו בבריכות פרטיות. חלק מהפרוטוטייפים נשרפו לחלוטין, חלק נשרפו חלקית". מאז הצליחה החברה להשיק את המערכת.
איך הילדים הגיבו?
"זה משהו שקשה לעכל, אבל הילדים ספגו ממני ומאשתי את הרוח הזאת, שזה רק רכוש, העיקר שכולם בריאים ושלמים. זאת הייתה שנה קשה אבל ראינו בה הזדמנות לחדש. כמה הזדמנויות יש לך לבנות הכל מאפס? לעשות ריסט?"
בכל זאת, מה היה קשה?
"אי־הוודאות בהתחלה הייתה נוראה. לנו היה ביטוח, אבל לקח זמן עד שהמדינה קיבלה החלטה אם זה אירוע לאומני, בו מס רכוש מטפל. מרגע שהוחלט שזה אירוע לאומני - מס רכוש התחיל להעביר כספים והתחלנו בשיקום. אין לי אלא מילים טובות למס רכוש. היה לנו מזל, נפלנו על פקידים ומנהלים שהיו איתנו מכל הלב. אני יודע על מקומות אחרים שזה עבד פחות טוב, אבל איתנו הם היו יוצאים מן הכלל".
בתקופה הראשונה שכרה משפחת גולן בית בזכרון־יעקב ועקבה אחר התקדמות ביתם החדש. למזלם, התמונות שהיו במחשבים שנשא איתו איל לעבודה נשארו. חלק מהאלבומים שרדו בממ"ד, שדלתו הייתה סגורה ולא נפגע.
מה תאמר לאנשים שאיבדו עכשיו את הבית?
"שיסתכלו על זה בפרופורציות. לא נפגע אף אחד. הרי אם חלילה מישהו היה נפגע הם היו מוכנים שכל העולם יישרף רק שלא יאבדו אף אדם. זה מחזה לא נעים והכל הלך, אבל כולם בריאים ושלמים. זה לוקח קצת זמן וזה באמת לא פשוט, אבל כדאי לנסות לעשות הכל כדי ליהנות מתהליך השיקום. הנזק כבר נגרם. אי־אפשר להחזיר את הגלגל לאחור".
ממס רכוש נמסר בתגובה: "בשריפה של 2016 רשות המסים ומשרד האוצר הגיעו להסדר עם חברות הביטוח לפיו משפחות שהיה להן ביטוח פרטי יוכלו לקבל פיצוי גם מחברת הביטוח, למרות שהיה מדובר באירוע על רקע לאומני. תיק התביעה של משפחת כהן נסגר בהסכם פשרה כולל שנתן מענה ראוי לנזקים שנגרמו בפועל. אנו דוחים את הטענות ביחס לטיפול בעניינם.
"יצוין כי למעלה מאלפיים בעלי דירות מגורים בחיפה שנפגעו מהאש טופלו במסירות, במקצועיות וללא משוא פנים על ידי עובדי קרן הפיצויים. הסכומים הנקובים בטבלאות מתעדכנים באופן קבוע בהתאם למדד המחירים לצרכן ונותנים מענה לרכוש של משפחה ממוצעת. מי שמעוניין בכיסוי ביטוחי בסכום גבוה יותר יכול לרכוש ביטוח רשות בהליך פשוט באופן מקוון באתר רשות המסים".•
