מכר מוצרים מזויפים של 'לוריאל' – ויפצה

המשטרה תפסה אצל אדם פרטי כ-500 בקבוקים של מסכות שיער. לאחר שהורשע בפלילים, נקבע בהליך האזרחי שהוא ישלם 50 אלף שקל

עו"ד אסף קריאל | פסקדיןפורסם: 30.05.19 , 07:42

בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל לאחרונה את תביעתה של חברת הקוסמטיקה "לוריאל" בישראל נגד אדם פרטי שסחר במוצרים מזויפים שלה. הוא טען שפעל בתום לב מתוך מחשבה שמדובר במוצרים אמיתיים, אך השופטת נועה גרוסמן הטילה ספק גדול בגרסתו וחייבה אותו לשלם לחברה כ-50 אלף שקל.

התביעה התמקדה במוצר מסכת הזנה לשיער בשם KE'RASTASE Masquinten. לטענת החברה מדובר במוצר מפורסם המהווה את "היהלום שבכתר" שלה. מדובר במוצר בעל מראה ייחודי – מיכל עגול של 500 מ"ל, צבעו קרם עם מכסה כתום, במרכזו מדבקה עגולה בצבע קרם עם שוליים כתומים, ועליה שם המוצר. החברה טענה כי במהלך נובמבר 2015 נודע לה שהנתבע מפיץ בישראל מסכות מזויפות, של המותג, שלו הוא קורא KE'RASTASE Masquintense.

קניין

תביעת זכויות היוצרים על תיק מים לפעוטות

מערכת פסקדין

לקוח של חברת מוצרי הטיולים "שורש" הציג בפניה את הפיתוח שלו, אך לימים גילה שהיא מוכרת את המוצר בעצמה. הוא יפוצה ב-25 אלף ש'

תביעת זכויות היוצרים על תיק מים לפעוטות

בעקבות זאת היא הגישה נגדו תלונה במשטרה בגין שיווק מוצרים מזויפים. המשטרה מצאה בהחזקתו כ-500 מסכות מזויפות הנושאות את סימן המסחר שלה. בהליך פלילי הוא הודה והורשע בהחזקה וניסיון למכירת מסכות מזויפות. יחד עם זאת הוא עמד על כך שלא הייתה לו ידיעה או כוונה למכור מסכות מזויפות.

בהליך האזרחי טענה החברה שהנתבע גרם לה לנזקים ישירים ועקיפים. נזק ישיר כאשר לקוחה שרכשה ממנו מוצר מזויף נמנעה מלרכוש מוצר אמיתי ממנה, ונזק עקיף, שכן המוצר שמכר הנתבע אינו איכותי אלא "מדולל", ובכך גרע מערכו המסחרי.

הנתבע חזר על כך שלא ידע שהמוצרים מזויפים. הוא סיפר שרכש סטוק משני תושבי הכפר טמרה, שלדבריו הוליכו אותו שולל לדבריו. הוא סיפר שרק לאחר שמכר את חלקם, לקוח החזיר לו אותם ואמר לו שהם מזויפים, קצת לפני שהמשטרה מצאה אותם אצלו.

אחת העדות המרכזיות הייתה של חוקרת פרטית שתמללה שיחות עם הנתבע, שבהן הוא סיפר לה שמדובר במסכה משובחת ובמוצרים שחברים מביאים לו מסין, אף שאסור לו לייבא אותם לארץ. השופטת גרוסמן קבעה כי מדובר בעדות "מוצקה ונאמנה", ודחתה את טענות הנתבע שניסה לצייר אותה כחוקרת זוטרה ובלתי אמינה.

השופטת הוסיפה שהוא לא מסר שמות מלאים של האנשים שמהם רכש את המוצר, וכי מכלול הנסיבות מעיד על עסקה מפוקפקת – רכישה במזומן, ללא פרטים ברורים – שדי בה על מנת לקבוע שהנתבע ידע או צריך היה לדעת שהמוצרים מזויפים. היא הפנתה לנתונים שהיו אמורים לכל הפחות לעורר את חשדו כגון פער המחירים ושגיאות כתיב על אריזות הבקבוקים שרכש. "הנתבע פעל במקרה הטוב בעצימת עיניים ובמקרה הפחות טוב בכוונת מכוון", כתבה.

מכאן נקבע כי הנתבע ביצע עוולת "גניבת עין" והפר את חוק עוולות מסחריות, שבהן אין צורך להוכיח חוסר תום לב.

בכל הקשור לנזק, השופטת שוכנעה שלא מדובר בסכום גדול, שכן הנתבע לא הספיק "לחולל גדולות ונצורות", ולכן החליטה להעמיד את הפיצוי על 50 אלף שקל. בנוסף ישלם הנתבע לחברה הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 25 אלף שקל.