שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    רק תמריץ כלכלי יגביר את גיוס החרדים
    המשבר המתמשך על פני עשרות שנים מלמד על כשל השיטה הפוליטית בישראל, שמעדיפה לכבות שריפות ולא להגיע לפתרון הידוע והמוכח

     

     (צילום: יובל חן) (צילום: יובל חן)
    (צילום: יובל חן)

    חוק הגיוס והמשברים סביבו הם דוגמא מובהקת לחוסר היכולת של המערכת הפוליטית הישראלית לטפל בבעיות היסוד של המדינה. ההיסטוריה והוויכוח הנוכחי על הסדר "תורתם-אומנותם" מלמדים יותר מכל על הכשלים בשיטה הפוליטית שלנו. מדובר בהסדר אד-הוק שהתקבל עם קום המדינה, אך התקבע, הסתאב והפך לבעיה של ממש בשל שינויים חברתיים, ערכיים ודמוגרפיים. בחורי הישיבות הבודדים שקיבלו פטור עד 1977 הפכו לאלפים, וכיום הם מהווים יותר מ-15% ממחזור הגיוס, מה שהופך זאת לגורם העיקרי לירידה בשיעורי הגיוס לצה"ל.

     

     

    הסימפטום הזה, של הסדר זמני שהופך קבוע, הוא אחת הרעות החולות שאנו מתמודדים עם השלכותיהן היום. יש למערכת הפוליטית נטייה להתחמק מקבלת החלטות בנושאים מורכבים. היא בוחרת להשיג פשרות שאמנם מכבות שריפות אבל לא סותמות את הגולל על הבעיה. וזה מגיע לשיאים חדשים כשמדובר בחוק הגיוס.

     

    חוסר היכולת של המערכת הפוליטית למצוא פתרון הוגן שיעמוד באמות מידה של שוויון הוביל לשורה של חקיקות, תיקוני חקיקה, הוראות שעה וביטולי חוקים שיצרו מציאות כאוטית. מה שבטוח זה שהמגמה לאורך השנים היא עקבית: פירוק מודל צבא העם מבלי שיש חלופה שנותנת מענה לצורכי הביטחון והחברה.

     

    המתווה הנכון לפתרון מבוסס על שני עקרונות ברורים: הראשון הוא הגדלה משמעותית של תגמולים כספיים לכלל המשרתים, כולל החרדים; השני הוא עידוד ותמרוץ מקסימום חרדים למסלולי שירות משמעותי בגיל צעיר (עד גיל 21), ומעבר לגיל הזה לאפשר להם להשתלב במסלולי הכשרה מקצועית ותעסוקה. זאת בניגוד למצב הקיים היום, המחייב על מי שלא משרת בצה"ל לשבת בכולל עד גיל 25.

     

    מחקרים שנערכו במכון הישראלי לדמוקרטיה מוכיחים שמוטיבציות כלכליות ותעסוקתיות משפיעות באופן חיובי על מספר תלמידי הישיבות המשרתים בצה"ל. לא כדאי לזלזל במגמה הזאת. מספר המתגייסים בכל שנה נמצא בעליה מתמדת: ב-2013 עמד מספר המתגייסים החרדים על 1,972 (שהיוו 99% מיעדי הגיוס), וב-2017 הוא הגיע ל-3,070. זאת עליה חדה של כ-45% שהתרחשה תוך זמן קצר. באופן טבעי חלה במקביל גם עלייה משמעותית במספר החרדים הלומדים במוסדות להשכלה גבוהה.

     

    בימים אלה של שיח פוליטי פרסונלי, במקום ויכוח ענייני על פתרונות אפשריים, אנו עדים למתקפות אישיות וספינים המאיימים להטביע את הספינה הפוליטית. מעניין שחוק הגיוס הוא אחד הגורמים השכיחים למשברים קואליציוניים בישראל, והוא גם זה שהוביל להקדמת הבחירות האחרונות, ועדיין, במערכת הבחירות עצמה – שהייתה פרסונלית להחריד – לא נערך שום דיון רציני בסוגייה.

     

    עד כמה המציאות השתנתה מאז 2012, אז עמדתי בראשות הוועדה לשוויון בנטל? לא הרבה, אולם תחושת הדחיפות גוברת. מי היה מאמין שמפלגה עם חמישה מנדטים תהווה מנוף כל כך משמעותי למהלך שישפיע על הכלכלה והחברה הישראלית. חוליי שיטת הסחטנות עוד עלולים לקחת אותנו לקצה ולגרור מדינה שלמה לעוד סיבוב בחירות, ככל הנראה בלי לפתור את הבעיה עצמה.

     

    • הח"כ לשעבר יוחנן פלסנר הוא נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה

     

    מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים