טרגדיה ישראלית

הסיטואציה שאליה נקלעה מדינת ישראל השבוע היא סיטואציה טרגית. אם היינו מביטים על מה שקורה כאן מהצד היינו עשויים להיות משועשעים ממראה הכנסת המפזרת את עצמה חודש בלבד לאחר שהתכנסה. אבל במחזה הזה אנחנו, אזרחי ישראל, לא צופים מהיציע. אנחנו ממש חלק מהטרגדיה ואנחנו נהיה גם חלק מתשלום המחיר על תוצאותיה.

מה שקרה כאן השבוע הוא לא עוד משבר קואליציוני. הוא משבר שמאיים על עצם יציבות המשטר במדינת ישראל. אם אחרי בחירות לא ניתן להרכיב שום קואליציה והמוצא היחיד הוא בחירות, אז יש כאן בעיה קשה מאוד. ולא, מי ששוגה באשליה שלו היה המנדט עובר לגנץ הבחירות היו נמנעות, חי כנראה בסרט אחר. הרי בשום קונסטלציה פוליטית, אפילו אם ליברמן היה עורק מצד לצד, לא היה גוש השמאל יכול לגייס 61 אצבעות להקמת ממשלה בכנסת. בטח לא כאשר בתוך מפלגת השלטון הפוטנציאלית של הגוש, כחול לבן, יש רבים שלא היו יכולים לשבת בממשלה אחת עם המפלגות הערביות.

מול משבר עמוק כזה, כדאי לזכור את הנאום שנשא שר החינוך בנט בפתח חידון התנ"ך לפני שלושה שבועות בלבד. "דוד ושלמה מלכו כ־80 שנה, עד לפילוג הנוראי של ממלכתם לִשניים, לממלכת יהודה ולממלכת ישראל", הזכיר בנט. "החשמונאים מלכו כ־77 שנה כמדינה עצמאית מלאה; אחר כך איבדנו את עצמאותנו כאן בארצנו, ואחר כך חרב הבית השני. שוב, בגלל סכסוכים פנימיים. ישראל נכנסה לעשור השמיני לחייה. עד כה לא השכיל עם ישראל אף פעם לצלוח את העשור השמיני כמדינה שהיא גם ריבונית וגם מאוחדת".

סיבת העומק של ההליכה לבחירות כעת נעוצה בתהליך ארוך יותר שמקיף את כל חלקי המפה הפוליטית בארץ. נוצרה בישראל דה־לגיטימציה לפוליטיקה של פשרות. וכך קרה שחוק גיוס שכל הצדדים יודעים שלא יגייס אף אחד מנע הקמת ממשלה וגרם לבחירות כי אף צד לא יכול היה להרשות לעצמו ללכת לפשרה. עשרות שנים עוסקת החברה הישראלית בסוגיות של מלחמה ושלום עם מדינות ערב ועם הפלסטינים. אולם, הסכנה האמיתית בנקודת הזמן הנוכחית היא המלחמה והשלום הפנימיים. זו סוגיה קיומית, שבלעדיה אין עתיד למדינת ישראל. איך מחזירים את היכולת לנהל פוליטיקה של פשרות והסכמות? אם השאלה הזאת לא תעמוד במוקד הבחירות הקרובות, הבחירות לכנסת ה־23 וה־24 עלולות להתרחש גם הן בתוך שנתיים־שלוש, ואז מדינת ישראל עלולה באמת להתפורר ולהיקרע מבפנים.