כמה כתמים על נייר יחשפו את הנפש שלכם
100 שנים אחרי שהומצא, מבחן רורשאך, שבו המטופל מתבקש לספר מה הוא רואה בציור מופשט מכתמי דיו, היה ונותר כלי יעיל ושימושי להבנת העולם הפנימי של המטופלים. איך זה עובד? צפו
שני אנשים מביטים ברחוב על מכונית ספורט חדשה. "מה אתם רואים?", שואל אדם שלישי. אחד עונה: "מכונית אדומה". השני עונה: "מכונית יפהפייה ויקרה עם אבזור מדהים שבטח נוסעת ב-200 קמ"ש בלי להרגיש". מה אפשר ללמוד על האנשים מהתגובות האלה? ואיך זה משליך על תפיסת העולם שלהם?
מבחן רורשאך מנסה לבחון את השאלות הללו תוך שימוש בעשרה כרטיסים עם כתמי דיו. הוא נוצר בשנת 1921 על ידי הרמן רורשאך, פסיכיאטר שווייצרי, במטרה לאבחן את מידת הבריאות הנפשית של בני אדם באמצעות ניתוח התגובות שלהם לכתמי הדיו. חלק מהכתמים הם בשחור ולבן, לחלקם נוסף הצבע האדום וחלקם צבעוניים לגמרי. בתחילת המבחן המאבחן מציג בפני המטופל את הכרטיסים, שואל אותו במה הוא מבחין, ותגובותיו נרשמות להמשך ניתוח. "אנחנו זקוקים לאיזושהי כמות סבירה של תגובות מאחר שלא ניתן להגיע למסקנות מורכבות על בסיס תגובה אחת", מסביר הפסיכולוג הקליני עמי ברונסקי. "לאחר מכן אנחנו חוזרים בפני המטופל על התגובות ומבקשים ממנו לעזור לנו לראות את מה שהוא ראה". כעת, לדברי ברונסקי, יש מידע מפורט על מגוון גדול של דברים שהאדם ראה, ולפסיכולוג יש כלים שונים לנתח את המידע.
תוכן ותסריט: נועה גליקשטיין-קרן, עיצוב ואנימציה: שי שבתאי, קריינות: שירי הדר
ניתוח המבחן מתחלק לשתי קטגוריות. הראשונה היא ניתוח מבני של הנבחן. האם האדם התייחס לצבעוניות שמסמלת רגש? האם דמיין תנועתיות? מורכבות הדברים שהאדם מבחין בהם משליכה על המורכבות באופן תפיסת העולם שלו. "יש כרטיסים שמורכבים ממגוון חלקים, ואז אנחנו רואים אם לאנשים יש יכולת לחבר אותם", אומר ברונסקי. "היכולת הזו דורשת מאמץ שכלי, יכולת אינטלקטואלית ויכולת לבצע חיבורים משמעותיים בין חלקים בכתם". בנוסף, יש כתמים מסוימים שרוב האנשים רואים בהם אותו הדבר – סוסוני-ים, פרפר, פילים. אנשים שרואים את הדברים האלה הם אנשים שמסוגלים להבין את המובן מאליו, ורוב הסיכויים שאם תוצג בפניהם סיטואציה רגילה, הם לא יפרשו אותה באופן שגוי.
הקטגוריה השנייה היא ניתוח התוכן. כאן כבר מדברים על הדברים הספציפיים שהאדם הבחין בהם. ברונסקי מדגים: "אם אדם מתאר תכנים מפחידים, אפשר להבין שהעולם מאיים עליו מסיבה כזו או אחרת. תגובה מפחידה אחת לא תסביר דבר, אבל דפוס של תגובות כאלה בהחלט יכול ללמד משהו על עולמו הפנימי של המטופל ועל הדרך בה הוא תופס את העולם". הדבר גם נכון לחיי היומיום - כאשר פוגשים אדם שמדבר הרבה על דבר מה, כנראה הדבר מעסיק אותו מאוד ומעורר בו עניין.
"כאשר מתחילים לחבר את המרכיבים המבניים של המבחן יחד עם המרכיבים האינטואיטיביים ועם עוד מבחנים, כבר יש לנו המון מסקנות שמתכנסות מאוד יפה לשאלה – מה יש בעולם הפנימי של אותו אדם? מה עובר לו בראש, בצורה מודעת ובצורה לא מודעת?", אומר ברונסקי. בשלב הזה יכול הפסיכולוג הקליני להתחיל באבחון מצבו הנפשי של הנבחן.
כמו מבחנים רבים שנועדו לאבחן ואף לנבא התנהגות של בני אדם, מבחן רורשאך אינו נמצא בשימוש בלעדי של מערכת בריאות הנפש. נעשה בו שימוש גם לצרכים ארגוניים של חברות. אנשים שמנסים להתקבל לתפקידים מסוימים עשויים בהחלט למצוא את עצמם מדמיינים צורות בכתמי דיו.
העובדה שמבחן רורשאך מסיק על מצבו הנפשי של אדם מביאה חלק מהנבחנים להתכונן במיוחד, וללמוד את התשובות שיציגו אותם במצב נפשי מסוים שיקנה להם הטבות כאלו או אחרות. ברונסקי מבהיר כי בסופו של דבר, המבחן תמיד ישרת את האמת האובייקטיבית: "יש שאלונים שמראים אם האדם נוטה להגזים או להפחית מרמת המצוקה שלו", הוא מסביר. "גם ברורשאך יש אמצעים לראות אם יש מגמתיות בשיתוף הפעולה, אבל יש עוד כלים אחרים שעוזרים לנו לומר אם האדם מגיב למבחן באותנטיות ובספונטניות, שהן מרכיבים חשובים במציאת האמת".
מהסיבות האלה, ועל אף שהמבחנים גלויים בספריות וגם באינטרנט, פסיכולוגים פחות נוטים לחשוף אותם לציבור הרחב, וגם בשיחה איתנו ברונסקי שוקל כל מילה. "המטרה היא שהאדם ייחשף למבחן בפעם הראשונה ויגיב לו בצורה אותנטית, כדי שאפשר יהיה לאבחן אותו בצורה טובה", הוא מסביר.
איך ייתכן שמבחן בן כמעט 100 שנה עדיין רלוונטי כיום? ראשית, אף שבמבחן עצמו אומנם לא חלו שינויים רבים, כלי הניתוח עברו מהפכה משמעותית בשנות ה-70. מניתוח אינטואיטיבי שהיה נהוג בעבר, המחקר הפך בהדרגה לשיטתי ואמפירי יותר, כך שכיום יש לו יכולות אבחון וניבוי מדויקות יחסית. "יש כל כך הרבה מחקר על הרורשאך והניבוי שלו הוא כל כך טוב, שבמקום להחליף את המבחן ההתקדמות היא לייצר עוד כלים לניתוחו", אומר ברונסקי. "המבחן תופס משהו בטבע האדם, ומוציא משהו מאוד אותנטי ועמוק בתוך תפקודי הנפש שלו".
ביקורות על מבחן רורשאך לא חסרות, בעיקר סביב המסקנות המוסקות ממנו. ברונסקי מבהיר כי לא מדובר במבחן יחיד, אלא בחלק ממערכת גדולה יותר של חמישה-שישה מבחנים. מבחן רורשאך כמעט לעולם לא ינותח לבדו אלא באינטגרציה עם המערכת, ולכן אמינותו גבוהה. מבחני רורשאך קיימים כיום גם ברשת, אך הם לא באמת ילמדו אתכם משהו משמעותי. לאלו שרוצים להיעזר בהם, ברונסקי מציע לענות במקביל גם על שאלוני אישיות שמסתובבים אף הם ברשת - בהיעדר הכשרה מתאימה, דווקא השאלונים ילמדו אתכם על עצמכם הרבה יותר מכל ניסיון לנתח בעצמכם את מבחן רורשאך.
