"מפרידים אותי מהבן שלי רק כי אני לא ישראלית"
לאחר זוגיות ממושכת ואלימה מצאה את עצמה ל' במאבק משמורת על הבן שהביאה לעולם עם בן זוגה הישראלי, מנועה מלחזור איתו למולדתה. גם א', שהגיעה כתיירת, נקלעה למאבק משפטי במקרה דומה. עכשיו הן נלחמות כדי לחזור עם ילדיהן לארצות המוצא שלהן, ולא מבינות מדוע בית המשפט פוסק לטובת האב הישראלי, גם כאשר לטענתן הוא אלים
זה מתחיל כסיפור אהבה אמיתי, כזה שיכול לחצות יבשות ואוקיינוסים. זוג אוהבים, שבטוחים שיוכלו לנצח הכל - מרחק גיאוגרפי, פערי תרבות, שפה ודת. הם מתחתנים, מביאים לעולם ילדים ומאמינים שיחיו יחד לנצח. אבל כשזה נגמר — ואנחנו מכירים את הסטטיסטיקה - מתברר שלעיתים יש לסיפור היפה הזה סיום הרסני, עם תבנית קבועה: כל אחד מההורים רוצה לחיות עם הילדים בארצו, והמרחק לא מאפשר משמורת משותפת. מישהו צריך לוותר.
עדויות רבות שהגיעו אלינו מגלות כי מדובר לכאורה במדיניות. פעם אחר פעם מתקבלות החלטות בתיקים כאלה בהתאם לרצונו של האב הישראלי, גם אם יכולותיו ההוריות שנויות במחלוקת וגם אם המשמעות היא ניתוק מהאם. לו מצליחה האמא לקבל מעמד - וגם זה לא מובטח לה - היא נשארת כלואה בארץ, תחת הגבלות חמורות שמקשות עליה לבקר את בני משפחתה ואותם לבקר פה.
"הרגשתי שאני בשליטתו"
כך אירע לל', שפגשה את בן זוגה צ' במדינה שבה נולדה. היא: בחורה צעירה, מבריקה וחרוצה, ממשפחה טובה, שחלמה על קריירה ומשפחה. הוא: ישראלי כריזמטי שהגיע לעבוד באחת ממדינות המזרח. זה התחיל, כמו תמיד, מבטיח: אהבתם פרחה ותוך זמן קצר הם עברו לגור יחד. בסביבה הקרובה, היא מספרת, המליצו לה להיזהר, אבל החששות מ"נישואי ויזה" או מהעתיד המקצועי הלא מאוד מבטיח שלו, לא הטרידו אותה. היא האמינה בו. האמינה בהם. זמן קצר הם כבר היו נשואים, והביאו לעולם את בנם הבכור.
בשלב מסוים הזמינו בני משפחתו של צ' את המשפחה לבקר בישראל. אולם במהרה, טוענת ל', התברר כי מדובר במזימה. "כשהגענו הם הודיעו שבנם נשאר בישראל", היא מספרת. "הייתי בשוק. לא תיכננתי לעבור לארץ, קניתי כרטיס לחודש אחד, אבל בגלל שהמשפחה שלו לא הרשתה לי לקחת את הילד, נאלצתי להישאר".
מכאן, טוענת ל', חלה תפנית בעלילה. "הרגשתי שאני בשליטתו", היא אומרת, "הוא הכריח אותי לעבוד בעבודה ששנאתי, אסר עליי ללמוד עברית ולא הרשה לי לרכוש חברים. הייתי צריכה לבקש ממנו אישור לכל דבר שרציתי לעשות. הייתי מאוד בודדה. רוב הזמן הבן שלי ואני היינו לבד בבית. צ' התנער מכל אחריות הורית והכל נפל עליי. כל שקל שהרווחתי הלך אליו והוא ניהל את הכספים שלנו וטען שאין לנו כסף, אבל כשהייתי עוברת על חשבונות האשראי שלו ראיתי שהוא חי טוב, קונה דברים".
בשלב הזה, מאשימה ל', חלה הידרדרות נוספת ולטענתה היא ספגה גם אלימות פיזית וגם אלימות מינית שבה כפה עליה לקיים יחסי מין איתו ועם אנשים שהיה מביא. "במשך שנתיים סבלתי", היא אומרת, "נגעלתי מזה, רציתי שזה ייגמר".
לטענתה, לאחר סיום יחסיה איתו צ' עזב את הארץ לעבוד בחו"ל. "חשבתי שנעבור כולנו יחד אבל הוא סירב ואמר שאנחנו נשארים לחיות פה, בישראל", היא אומרת. "לא הבנתי למה. משפחות צריכות לחיות ביחד. אז נפרדנו. פתאום הבנתי הכל. הרגשתי חופשייה. התחלתי להכיר חברים בארץ והיה לי עם מי לדבר".
כעבור חודשים אחדים הזמין צ' את בנו לחופשה איתו ועם בת זוגו במדינה שאליה עברו. כשזו הסתיימה, היא טוענת, סירב להחזירו. "פתאום הוא דרש משמורת בלעדית עליו", מספרת ל'. "הייתי במלכוד. אם הייתי טסה לשם, לא הייתי יכולה לחזור לישראל כי הוויזה שלי פגה. הלכתי למשטרה וניסיתי להסביר שהבן שלי נחטף, אבל הם אמרו שהם לא יכולים לעזור לי ושלחו אותי לשכור עו"ד".
רק לאחר שמונה חודשים של תחנונים, אומרת ל', הסכים צ' להביא את בנו לביקור בארץ, ומאז השניים נאבקים בבית המשפט. "הוצאתי את כל הכסף שהיה לי על עורכי דין, כשבמקביל בני חי איתי ואני לא מקבלת מזונות", בוכה ל'. "כשהודעתי לבני שבית המשפט החליט שהוא צריך לחזור עם אביו למדינה שבה חיו, הוא אמר לי שהוא רוצה להתאבד, שהוא לא רוצה לחזור לגור עם אבא שלו, שרע לו שם. ילד שאומר שהוא רוצה למות. לקחנו אותו לבית החולים לאבחון, ושם אושר שהוא מסוכן לעצמו. מאז הוא חי איתי".
שנה חלפה מאז, ול' עדיין נאבקת לקבל משמורת על בנה, כשבית המשפט דוחה אותה שוב ושוב ומתעלם מרצונו של הילד וממצבו הנפשי, המאובחן. ל' מרגישה שמערכת המשפט בארץ מתייחסת אליה כאמא סוג ב' רק משום שהיא לא ישראלית. בינתיים הילד תקוע בבית ולא נמצא בשום מערכת חינוך, רק משום שהאב מתנגד ובית המשפט מצדד בו, בטענה שאסור לקבע את הילד למיקום ספציפי עד שההליך המשפטי יסתיים.
"ל' הייתה במצב נפשי קשה מאוד כשפגשתי אותה", מספרים עו"ד איתי רוזין ויניב כהן, המטפלים בתיק שלה. "ראינו אנשים במצבים כאלה רק אצל קורבנות סחר בבני אדם. היא עברה מסכת עינויים ששינתה אותה מבחינה נפשית, ועכשיו היא צריכה להילחם על הילד שלה. כשבעלה עזב את הארץ הוא ניגש למשרד הפנים ופעל לביטול אשרת השהייה שלה, על מנת שתגורש מישראל. עבור בית המשפט טובתו של הקטין אמורה להיות הדבר הכי חשוב. הילד אומר שרע לו שם ומאיים בהתאבדות. מתעדפים את האבא כי הוא ישראלי והאמא זרה ללא מעמד, הם אפילו לא רואים בה כאמא".
כניעה לאלימות
חוסר אונים דומה חוותה א' שמצאה עצמה כלואה בארץ אחרי שנכנסה להיריון מגבר ישראלי. הם נפגשו כשהיא הגיעה כתיירת לנפוש בישראל, ומיד מצאו חן אחד בעיני השנייה. כשחזרה לארץ מוצאה הם שמרו על קשר טלפוני, ולאחר זמן־מה הוא הזמין אותה לישראל כדי לתת הזדמנות למערכת היחסים.
א' המשיכה לבקר את בן זוגה בישראל במהלך ההיריון ואחרי הלידה. למרות שלטענתה ספגה ממנו אלימות מילולית ופיזית במפגשים ביניהם, היה לה חשוב שלבנה יהיה קשר עם אביו. באחד הביקורים כאן, היא מספרת, לקחה את הילד למשרד הפנים כדי להוציא אזרחות ישראלית. "מאותו רגע הוא הרגיש שהכל בידיים שלו, שהוא יכול לעשות הכל והילד לא יכול לעזוב בלי אישור שלו", היא מספרת. "הוא ממש כלא אותנו בארץ. כשביקשתי לבקר את ההורים שלי, הוא סירב שהבן שלי יבוא איתי. הוא אמר לי שאם לא טוב לי אני יכולה ללכת אבל שהילד נשאר פה. הוא איים שאם לא אעשה מה שירצה, הוא ידאג שיגרשו אותי מפה".
לטענתה, אבי בנה נוטה לשתות אלכוהול ולהפוך לאגרסיבי. בעקבות האלימות שחוותה שהתה א' במשך כחצי שנה עם בנה במקלט לנשים נפגעות אלימות, ואז מצאה את עצמה מנהלת מאבק אבסורדי כדי לקבל משמורת על בנה. "הוא רוצה משמורת מלאה וגם אני", היא מסבירה. "אני רוצה שייתנו לי לחזור הביתה, אבל לילד שלי יש צו איסור יציאה מהארץ בזמן שאני עדיין על ויזת תייר. כבר שנתיים וחצי שאני מחכה להחלטה בארץ זרה לי. בבית המשפט אני מרגישה סוג ב'. זה מאוד קשה לי. אני כל הזמן מרגישה שהשופט בצד שלו".
ממש בימים האחרונים, על אף האלימות לכאורה, החליט בית המשפט לענייני משפחה לתת להורים משמורת משותפת, בישראל. אם א' תחליט לעזוב את הארץ, בנה יוכל לבוא לבקר אותה חמש פעמים בשנה על חשבונו של האב.
ערבות מוגזמת
"הבעיה האקוטית ביותר בתיקים כמו של א' הוא מעמד הזר", מסבירה עו"ד ניקול מאור, מנהלת המרכז לסיוע משפטי לעולים שמייצג את א'. "בעצם מהרגע שבני הזוג נפרדים, המעמד עומד פתאום בסימן שאלה. יש פה שתי רשויות שלא מסונכרנות זו עם זו - לבית משפט לענייני משפחה אכפת מטובת הילד, ולא מעניין אותו המעמד של ההורה. לעומת זאת את משרד הפנים לא מעניין בית הדין לענייני משפחה, אלא האם להורה הזר יש זיקה לישראל. זה מנותק לגמרי ויוצר מצבים מגוחכים".
לדבריה, ישנם מקרים רבים כאלה. "נשים זרות שמתחתנות עם ישראלים לא חושבות על זה", היא מוסיפה. "אם הם נפרדים — היא כלואה פה. הילד ישראלי, טובתו להישאר בישראל. יש הרבה מצבים בהם האמא רוצה לחזור הביתה והאבא לא מוכן שהילד יצא מהארץ, ולכן בית המשפט מבקש מהאם להפקיד סכומים גבוהים מאוד, כאלה שברור שאין לה, כדי לוודא שהיא תחזור. כך שהן כלואות בארץ ואפילו אסור להן להזמין מבקרים. יש לי לקוחה, אמא לתאומים, זרה עם מעמד, שסובלת מניוון שרירים, ומשרד הפנים אוסר עליה להזמין את אמא שלה שתעזור לה, אלא אם תפקיד חמישים אלף שקל".
הדרישה לערבויות גבוהות במיוחד אכן מהווה פתרון נפוץ בתיקי משמורת המשולבים בתיקי הגירה. על הנייר מדובר בפתרון הגיוני מחשש שהאזרח הזר יברח עם הילד מהארץ, אבל המשמעות שלו היא מניעה מאותם אנשים לפגוש את בני משפחתם במשך שנים.
"ויתרתי על האפשרות שלי לחזור הביתה לפני חמש שנים כי נאמר לי שלא תהיה לי אפשרות לנצח במאבק המשפטי על המשמורת", מספרת ג', אזרחית זרה שהתחתנה עם ישראלי וקיבלה מעמד. "חתמתי על הסכם שבכל פעם שאני נוסעת הביתה לבקר את משפחתי עם הבן שלי, אני צריכה להשאיר בישראל צ'ק בנקאי של חצי מיליון שקלים. אחרי מאבק ממושך שניהלתי בבית משפט הצלחתי להוריד אותם לרבע מיליון שקלים".
ג' הכירה את הגרוש הישראלי שלה במולדתה, ולפני יותר מעשור הם הגיעו לארץ לתקופה קצרה. מאז, מבלי שתיכננה, היא חיה פה בלית ברירה. "הייתה לי קריירה טובה ורווחית ופה לא מצאתי עבודה", היא מסבירה. "לא היה לי רישיון נהיגה ולא הבנתי את השפה. לפני שהגענו לישראל מערכת היחסים בינינו הייתה טובה, וכשהגענו לפה הוא מיד השתנה. זה שבר את ליבי. הוא לא היה נחמד אליי יותר. הוא לא הרשה לי לנסוע לבקר את המשפחה שלי, זה היה נורא. רבנו כל הזמן, ובסופו של דבר החלטנו להיפרד והוא התחיל לאיים עליי עם עורכי דין".
אחרי מאבק ממושך החליט בית המשפט להעניק לשניים משמורת משותפת בארץ. אולם לפני זמן מה בנה ביקש לעבור לגור עם אביו ומאז הוא חי איתו. "אני מנסה להיאבק בזה, אבל העובדת הסוציאלית לא מבינה את התרבות שלי ואת הפערים שהיא יוצרת. אם אחד ההורים לא יכול להביע את עצמו טוב בעברית זה יוצר אי־שוויון", היא אומרת. "זה יוצר מצב שבו לגרוש שלי יש יכולות ורבליות שלי אין, הוא יכול להסביר את עצמו, להבין, אולי גם לתמרן או לשכנע. אני אמא טובה, ולא מבינה איך זה קורה לי".
לפנייה לכתב/ת 
