אלן פרסונס והפילהרמונית הישראלית: מרגש ומענג גם אם לא מושלם
בעקבות אלבומו הראשון מזה 15 שנים, המוזיקאי חזר להופעה בישראל ושיתף פעולה עם התזמורת הפילהרמונית. הקהל אמנם עמד על הרגליים בלהיטים כמו Eye in the Sky ו-Old and Wise, אך בשירים אחרים הפילהרמונית נבלעה ברוק העוצמתי של הלהקה. צפו בביצועים מההופעה
להופעתם של פרסונס ולהקתו אמש (ב') בהיכל התרבות היה אופי מיוחד בזכות העובדה שזהו מופע משותף עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית. השילוב המסקרן בפוטנציה, בין רוק רך ומתוזמר להפליא (הסגנון שפרסונס שכלל לכדי אמנות במסגרת "הפרויקט" שלו) לבין התזמורת היוקרתית, זכה במופע למימוש מרגש ומענג לעתים, אך לא חף מבעיות.
תקציר הפרקים הקודמים: לאלן פרסונס בן ה-70 מקום של כבוד בדברי ימי הרוק - בין השאר, הוא היה עוזר-טכנאי באלבומים Abbey Road ו-Let It Be של הביטלס וטכנאי ב"צד האפל של הירח" של פינק פלויד. בשנת 1975 הקים עם אריק וולפסון, פזמונאי יהודי-סקוטי, את "הפרויקט של אלן פרסונס", פרויקט אולפן ארוך-טווח שהניב אלבומי רוק מלוטשים ולהיטים כמו "Eye in the Sky" ו-"Don't Answer Me". בשיא פעילותם, בשנות ה-70 וה-80, וולפסון ופרסונס לא יצאו לסיבובי הופעות, בשל הקושי לשחזר את הסאונד המשוכלל של האלבומים על הבמה, אך מאז 1993 פרסונס מקיים הופעות עם שירי הפרויקט ושירי הסולו שלו. במקריות עגומה, הופעתו הראשונה בישראל, ב-2010, היתה ממש חודשים ספורים אחרי מותו המצער של אריק וולפסון מסרטן.
לפני כחודש הוציא אלן פרסונס את The Secret, אלבום ראשון מזה 15 שנה, וזו הסיבה הרשמית לבואו אלינו. זהו אלבום טוב מאוד, גם אם לא מהוקצע כמו רגעי השיא של "הפרויקט", ובו מתארחים אמנים שונים כמו ג'ייסון מראז, לו גראם (הקול האמיתי מאחורי Foreigner), הגיטריסט סטיב האקט והמתופף ויני קולאיוטה. לו היה יוצא בחברה גדולה ולא בלייבל יחסית אזוטרי של מעריץ איטלקי, ייתכן שהאלבום היה מקבל תשומת לב מסחרית גדולה יותר.
לאחר הפעלת הקהל בתפקיד מקהלה ("נשים, לשיר באוקטבה גבוהה יותר"), ביצע פי.ג'יי אולסן, הזמר הקבוע של פרסונס, את Miracle השיר ששר ג'ייסון מראז באלבום החדש. בעידן אחר, שלפני שירותי הסטרימינג והאוטוטיון, היה "מיראקל" יכול להיות להיט מיינסטרים ענק כפי שהוא ראוי להיות. ב"לוציפר" האינסטרומנטלי (במקור מהאלבום Eve) שוב נוכחנו עד כמה המוזיקה של פרסונס מתאימה לתיזמורת הפילהרמונית כמו כפפה ליד, אבל ב-Silence And I (שם פרסונס נטל את מלאכת השירה), הפילהרמונית שוב טבעה במהומה שבקדמת הבמה (פרסונס עצמו התייחס למתופף כשהציג אותו כמי ש"מנסה להטביע את שאר 80 האיש שאיתו על הבמה").
לאחר ההפסקה, הלהקה והתזמורת ביצעו את הקטע שפותח את האלבום החדש - ביצוע רוק סימפוני ל"שוליית הקוסם" של פול דוקא. באלבום הגיטרה הייתה שייכת לסטיב האקט מג'נסיס, כאן מילא היטב את מקומו הגיטריסט ג'ף קולמן והחן שבחיבור עם התזמורת שוב היה בולט לעין ולאוזן.
לקראת ההדרן החלו הלהיטים להגיע בשרשרת: מ-Eye in the Sky שהקים את הקהל על הרגליים (כולל הוריו של הבסיסט הישראלי גיא ארז, שישבו מקדימה), דרך Old and Wise ולבסוף Games People Play שהביא לשיא את המפגש הזה, המעניין אך לא מושלם, בין רוק מתוזמר לתזמורת.
אלן פרסונס והתזמורת הפילהרמונית הישראלית יופיעו גם היום (ג') בהיכל התרבות בתל אביב.
