מהפכה בצנחנים: טירונות בלי עונשים

טירונות בלי עונשים? בצנחנים החליטו שהטירונים בשנת 2001 ראויים ליחס קצת יותר אנושי מכל אלה שעשו זאת לפניהם. בחודשים האחרונים מונהגת בבסיס הטירונים של הצנחנים מדיניות חדשה שעיקרה: היעדר ענישה ומתן גמול לחיילים מצטיינים. 1,500 הטירונים והחיילים המתאמנים בבסיס האימון החטיבתי בצפון השומרון לא חוו על בשרם עונשים כמו שעות ביציאה, ריצה עם אלונקה על הגב, או כל עונש שונה ומשונה שמטילים מפקדים על חיילים טריים שאמורים "להפוך אותם ללוחמים".
האחראי לכך הוא מפקד בסיס הטירונים זה כשנה וחצי, סגן אלוף איתי וירוב, שהמהפכה השקטה שלו מתחילה לחלחל בתקופה האחרונה לצה"ל. "זה עשרות שנים יש בצה"ל מודל מסוים של חינוך טירונים שכולל סנקציות ועונשים, אבל המדדים וההשגים נשארים כמעט זהים, ואנחנו לא עדים לשיפור משמעותי בתפיקוד החיילים", אומר וירוב.
עם כניסתו לתפקיד, אחרי שפיקד על גדוד 101 של הצנחנים, החליט וירוב להנהיג שיטה חדשה: במקום עונש שמוטל על מי שלא עומד בנורמה, ניתן גמול חיובי לחיילים שמעל לנורמה. "בשלבים הראשונים של הטירונות מדובר בהטבות חומריות שונות כמו חצי שעה נוספת בשקם או יציאה הביתה. בהמשך מקבלים החיילים הטובים יותר אפשרות לירות בכלי נשק מתקדמים או לבצע עם המ"פ תרגילים מסובכים יותר מחבריהם", הוא מסביר.
לדבריו, "במקום להיענש בחומרה, זוכים החיילים הבעייתים לשיחה עם המפקדים מתוך הנחה שאיש אינו רוצה להיות גרוע ואף אחד לא נהנה מזה שהוא לא עומד במשימותיו. חייל בעייתי שבשבוע אחד צובר 10 עבירות משמעת, מגלה שיפור ובשבוע שלאחר מכן עובר רק 2 עבירות, זוכה לציון שמו לחיוב. חייל שצבר עבירות בטיחות והשתפר ניתן למנות אותו לנאמן בטיחות פלוגתי, החייל מקבל סמכויות והופך להיות כמעט מפקד. הוא עובר תדריך אצל סגן מפקד החטיבה ואחראי על עמידת הפלוגה בהוראות הבטיחות", אומר וירוב.
לדבריו, בצורה זו מפתחים החיילים אמון רב יותר במפקדים ובמערכת ומחויבות לשיפור. "כל המבחנים המקובלים בצבא מראים התקדמות הרבה יותר טובה במערכת הנוקטת בתגמולים חיוביים, אם באחוזי הנשירה הנמוכים, ברמת הקליעה, ברמת הכושר הגופני ואפילו במשמעת".
את המודל הוא הגה ממקורות שמוכרים לכולם. "אני נוהג לכנות את המודל הזה מודל של הורות. אף הורה, לפחות במרבית המשפחות, לא מוריד סטירה לילד שלו על כל טעות שהוא עושה אלא מכוון אותו ומנסה להניע אותו לתיפקוד טוב. גם בצבא, כשהחייל מחונך על בסיס של פחד מעונש אנו מגיעים למקרים של פלוגות ותיקות שאינן חוששות מענישה ושבהן החיילים יכולים למרוד ולשבור את כל המסגרות".
אלא שלא כל המפקדים בצה"ל ממהרים לוותר על הענישה. "למרות שהשיטה פועלת כמה חודשים הרושם שהיא משאירה לא כל כך טוב", אומר קצין בחטיבת חי"ר אחרת. "זו רק עוד דרך של הצנחנים להוכיח שהם טובים יותר מאחרים אחרי שהיוקרה וההילה מן העבר נעלמו לחלוטין והיום הם עוד חטיבה", הוא מוסיף.
גם המפקדים הזוטרים בצנחנים מתקשים לעתים להתמודד עם העול שבהעדר ענישה. "לפעמים החיילים יכולים לעשות מה שהם רוצים ולנצל לרעה את העובדה שאנחנו נותנים רק תיגמולים חיוביים".
עם ביקורת זו וירוב דווקא מסכים: "לפעמים גם אני כמעט מתפתה לעזוב את כל השיטות ולהיכנס במי שמגיע לו, אבל אני עוצר את עצמי כשאני מבין שזה לא יוביל לשום מקום והעונש לא ישפר את החייל אלא הוא רק הצורך שלי".
עבירות חמורות, הוא אומר כמעט ולא קיימות. "בחצי השנה האחרונה אירע בבסיס הטירונים רק מקרה אחד של חייל נפקד וכשהגענו אליו הביתה לביקור חשבנו שכל אחד מאיתנו, המפקדים, היה עושה אותו דבר במקרה של מצוקה כל כך קשה שסבלה משפחתו של החייל. במקום להעניש אותו ארגנו למשפחת החייל ריהוט לכל הבית ועזרה כלכלית לצד טיפול אינטינסיבי בבעיות האחרות שלו. היום החייל לא רק שלא יבצע נפקדות אלא יהיה מוכן בשביל מפקדיו והפלוגה להפוך עולמות".

"כאב שזוכרים כל החיים"

הזכרונות מהטירונות יכולים להיות קשים, וללא שום תועלת, הוא אומר. "זה שרצתי כל הטירונות שלי עם חבית על הגב וזה שאני זוכר את זה עד היום אפילו אם זה לפעמים בחיוך ונוסטלגיה, מצביע לדעתי על הדחקה של הכאב. ברמה העמוקה יותר, מדובר בכאב שזוכרים הרבה זמן ולפעמים גם כל החיים. כשאני חושב על הכאב שגרמנו אני והמפקדים להרבה דורות של חיילים אני יכול רק להצטער על כך".
לדבריו, בניגוד לדוגמה של "הילד המוכה" שנשבע לעצמו שהוא לעולם לא יכה את ילדיו אבל הופך בעצמו להורה מכה, "אנחנו גידלנו דור של חיילים שלא נענשו וכנראה גם לא יענישו את החיילים שלהם. חלקם כבר בקורס קצינים היום".
לדברי וירוב, גם בביה"ס לשיריון שם העביר סדנא, אימצו חיילים חלקים מסוימים מהשיטה שהנהיג בצנחנים והוא משוכנע כי עם הזמן היא תחלחל למקומות נוספים בצה"ל. "בכל העולם, בעיקר במערכות עסקיות אזרחיות, ברור היום למנהלים שהדרך לדחוף עובד היא לא להענישו אלא לטפל בו עם מחוייבות והזדהות, ואין שום סיבה שאנחנו נפגר מאחור בעניין הזה".