שתף קטע נבחר

חג שבועות החדש, של קנאביס, זיתים וכרמים

זהו סופה של החקלאות הישראלית כפי שהכרנו אותה. לא עוד דגנים, רפתות משפחתיות, הדרים ועבודה עברית. מעכשיו אלה פועלים זרים ועלה ירוק

 

עלה קנאביס (צילום:shutterstock)
עלה קנאביס(צילום:shutterstock)

תחושת הבטן לא משקרת והשטחים החקלאיים בישראל אכן נעלמים והולכים. במהלך 50 השנים האחרונות הצטמצם השטח החקלאי המעובד בארץ בכ-20 אחוז - מ-3,660 דונם ל-2,950 דונם. בנוסף, אנחנו חווים מדי שנה את היעלמותם של גידולי השדה שאינם מושקים, אותם נופים פתוחים מישוריים של חיטה, שעורה וגם כותנה, שמילאו את השדות של שנות ה-70 וה-80, וביובל האחרון ירדו מ-1,600 דונם ל-500 דונם בלבד.

 

 

ומה על החקלאים? כאן הסיפור מורכב הרבה יותר, מפני שלצד הירידה בשטחי החקלאות, מספרם העוסקים בחקלאות דווקא לא פחת, אולם הרכבם השתנה. כיום, בישראל עובדים כ-77 אלף איש בענף החקלאות, די זהה למספר המועסקים בעבר. אך במבט מעמיק ראים שהעובדים היהודים נוטשים את השדות. לא פחות מ-9,000 מהם בחרו לעזוב את התחום רק בעשור האחרון.

 

מי הגיע במקומם? לשוק החקלאות הישראלי הצטרפו כ-3,000 עובדים זרים ומספר מפתיע של 7,000 פלסטינים מהשטחים שהכפילו את כוחם בענף בהשוואה ל-2009. חלקם, אגב, הם בכלל ירדנים שמסווגים כפלסטינים, וקיבלו את רישיונות העבודה בישראל באופן שקט ומדורג, מתחת לרדאר, במטרה שלא ליצור בולטות ציבורית והתנגדות.

 

הסיבה לכך שהם פה היא שהם מהווים כוח העבודה זול יותר, בעיקר עבור מעסיקים ערבים ישראלים, שבשנים האחרונות חוכרים שטחי גידול רבים שעובדו בעבר על ידי קיבוצים ומושבים. ומי נותר לעבוד בשטחים שנותרו בידיים יהודיות? בעיקר פועלים זרים מהמזרח הרחוק.

 

אז האם החקלאות בישראל באמת נעלמת? האם בקרו לא תהיה משמעות לחג הקציר שהשנה מצוין בסוף השבוע? התשובה היא שבאופן חלקי כן. למי שגר באזור חדרה-גדרה, היעלמות החקלאות היא עניין יומיומי. בשטחי המישור של מרכז הארץ, היכן שגדלו בעבר מיטב פירות ההדר (470 אלף דונם שצנחו ל-110 אלף דונם בלבד) גדלים היום מרכזי מסחריים, מצרך מתבקש ביחס למדינה שבה כל אזרחיה רוצים לגור במרכז הצפוף וחסר התשתיות.

 

אלא הרבה ממה שנראה לנו כהיעלמות, הוא פשוט שינוי. התרנגולות הישראליות הן עדיין שיאניות עולמיות ומטילות כשני מיליארד ביצים בשנה. אבל אם בעבר רובן גרו באזור השפלה, כעת יותר ממיליארד ביצים מגיעות דווקא מהגליל העליון. בנוסף, העובדה שיש ביצים ספרדיות וגבינות פולניות מעידה יותר על התפתחות הסחר האזורי והשינוי הפנימי המתבקש בחקלאות שלנו.

 

החקלאות הישראלית הופכת לחקלאות של נישות רווחיות אל מול היעלמות כואבת במונחים היסטוריים ונוסטלגיים. לא עוד רפתות משפחתיות במושבים ועצי הדר סביב רחובות, אבל כן גידולים ייחודיים בעלי שרידות גבוהה באקלים משתנה ורווחיות לא רק גבוהה יותר - אלא גם יציבה יותר, שלא מצריכה התערבות ממשלתית מאסיבית.

 

בעוד מדינת ישראל בוחרת לייבא ממדינות שונות מוצרי חלב ודגנים, החקלאים הישראלים החליטו להתרכז במוצרים אחרים הייחודים לנו ושביכולתנו לייצא לכל העולם. זיתים איכותיים, שגודלו בעבר על כ-90 אלף דונם בלבד, מגודלים היום על כמעט 370 אלף דונם. שטח הכרמים, בעיקר ליין, עלה מ-70 אלף דונם ל-190 אלף דונם. בנוסף, חקלאות אורגנית שכמעט ולא הייתה קיימת בישראל עד לפני כמה שנים, מתפרסת כיום על 90 אלף דונם גידולים בתוך חמש שנים בלבד.

 

ועוד לא אמרנו מילה על חקלאות הקנאביס שפורחת במאות דונמים של חממות שרק כעת נשתלות ועוד קשה לקבוע לאן יגיעו בעתיד. ייתכן שבעוד שנים ספורות נצטרך לשנות את סמל חג השבועות מחיטה ושעורה לסמלו של העלה הירוק.

 

  • ד"ר עידו קאליר הוא מרצה בקריה האקדמית אונו ועוסק בפנסיה והשקעות לטווח ארוך

 

מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: עדי אורני
ד"ר עידו קאליר
צילום: עדי אורני
מומלצים