שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    דוהרת לפסגה: נעם סיטבון מנצחת את כל האתגרים
    את האקשן שהיא חיפשה בחיים, מצאה על גבו של פיבו, הסוס שלה. ביחד השניים הפכו לאלופי ישראל באקסטרים קאובוי. על הדרך היא הצליחה להתגבר על בעיה מולדת ומצאה את אהבת חייה. ראיון
    לרובכם השם נעם סיטבון לא אומר הרבה, ואולי גם לא הענף שהיא עוסקת בו - רכיבת אקסטרים קאובוי, בו זכתה בשנה שעברה בתואר אלופת ישראל, תוך כדי שהיא התגברה על בעיה מולדת, ועל הדרך הכירה את אהבת חייה.

     

    סיטבון בת 24, ילידת בנימינה, לומדת חינוך מיוחד ורכיבה טיפולית, ולמרות שבצבא הייתה קצינה במחוז צפון של פיקוד העורף, לא הספיק לה האקשן והיא חיפשה לשלב את הסוסים שאליהם תמיד התחברה.

     

    נעם סיטבון (צילום: אפי שריר)
    נעם סיטבון(צילום: אפי שריר)

     

    מי שעזר לה לעשות את הקישור הוא המאמן עומר גרינבוים מחוות חניאל שליד כפר יונה, שהעניק לה את יסודות הענף ואף שלח אותה לקורס מדריכים - כשההתלבטות הייתה באיזה תת ענף לבחור. בסופו של דבר סיטבון בחרה באקסטרים קאובוי.

     

    אז בקצרה, מה זה בעצם אקסטרים קאובוי? מדובר בענף ספורט רכיבה מגוון, הדורש מהמתחרים הדגמה של מהירות ושיתוף פעולה עם הסוס ועבודת צוות נכונה, וכל זה עם לחץ של זמן ועבודה נגד השעון.

     

    תחרות אקסטרים קאובוי, שהחלה איך לא, על ידי קאובוייז בארצות הברית ב-2005, הגיעה לארץ רק בשנים האחרונות. בתחרות עצמה יש הקבלה מדויקת לעולם איסוף הבקר ומסלול רכיבה עם כל התמרונים האפשריים.

     

    נעם סיטבון (צילום: אפי שריר)
    בחרה בסוף באקסטרים קאובוי. סיטבון (משמאל) עם מאמנה עומר גרינבוים (מימין)(צילום: אפי שריר)

     

    "רציתי את האקשן ולבדוק את המיומנות שלי עם הסוסים, האקסטרים ענה על זה", מספרת סיטבון. "מאז שאני קטנה יש לי OCD, שזו הפרעה טורדנית-כפייתית והיה לי קושי לשבת במקומות ציבורים, בעיקר אוטובוסים או בתי קולנוע. עם השנים, ביחד עם הרכיבה, זה משהו שהעביר את זה כמעט לחלוטין".

     

    ואיך הענף כיום בישראל?

    "ברוב החוות זה משהו שמתפתח, כשכרגע מתחרים במושב שרונה בגליל, שם גם נערכת אליפות ישראל ואפילו שלחנו נציג בשנה שעברה לאליפות העולם שהתקיימה בטקסס. בשנה שעברה למשל היו 120 כניסות (מקצים של משתתפים שונים בתחרויות) והשנה המספר עלה ל-200".

     

    וזה עדיין לא ספורט אולימפי, לא מאכזב?

    "יש לי את החלום שיום אחד זה גם יגיע לאולימפיאדה, הלוואי. כולם מקווים שזה יהיה אולימפי וימשיך להתפתח. בינתיים יש אליפות עולם ואירופה ושם אנחנו משתתפים, והשאיפה הגדולה כרגע היא להגיע לשם ולהפוך להיות אלופת עולם".

     

    מה את אומרת על כל אלו שנגד שימוש בבעלי חיים לתחרויות?

    "הוכח מדעית שתוחלת בעלי חיים עולה משמעותית כשהם מטופלים על ידי בני אדם מאשר בטבע, כמעט 15 שנה לעומת 30 שנה, והם מקבלים המון חום ואהבה, טיפול רפואי, והכל נעשה בהומניות ומתוך דאגה לסוס".

     

    נעם סיטבון (צילום: אפי שריר)
    "תוחלת החיים שלהם עולה משמעותית כשהם מטופלים על ידי בני אדם". סיטבון ופיבו בפעולה(צילום: אפי שריר)

     

    יש תגמול לסוס או רק הרוכב מקבל את התהילה?

    "באקסטרים יש מקצים שהדגש הוא לרוכב, אבל יש מקצים שהם רק לסוס והפרסים בין היתר גם עבורו, למשל ציוד חדש. בדרך כלל יש לרוכב סוס קבוע והם מקבלים את הדירוג שלהם ביחד, ולכן שנינו זוכים בתואר ומקבלים את התהילה".

     

    ועכשיו, כשהיו ימים מאוד חמים בארץ, עדיין עושים אימונים או מתחשבים בסוסים?

    "במצב כזה האימונים מופחתים, מרבים בשתייה ויש גם מקומות מקורים, שעובדים פחות על ריצות אינטנסיביות ויותר אירובי - אימון למעברים ממתקן למתקן, ככה שהרבה יותר מתחשבים במצבים כאלה, בטח לא לרוץ איתו".

     

    רוכבים לעבר השקיעה

    בשנה שעברה סיטבון נכנסה לראשונה לתחרויות והפכה כאמור לאלופת הארץ במקצים של נון-פרו (רמת הקושי הגבוהה) ובמקצה השני של רוקי בוגרים (כאלה שהתחילו שנה ראשונה), והיא עשתה זאת ביחד עם הסוס שלה פיבו (על שם פיבי מחברים), אותו גידלה מאז שנולד.

     

    אם זה לא מספיק, מדובר באחד מהענפים הבודדים כיום שבו מתחרים נשים וגברים ביחד. "זה מדהים בעיניי שזה ענף מעורב ורוב אלופות העולם הן בעיקר נשים", מספרת סיטבון. "אין שום הבדל בין מה שעושה אישה על הסוס לבין מה שעושה גבר, כולם מקבלים את אותו דירוג. אין שום הפרדה, החל מהנוער ועד הבוגרים, זה עובד וזה רק מוכיח שאם הדרישה זהה, אפשר לשלב יותר ענפים מעורבים. אני השנה התחריתי במקצה רק עם גברים ועדיין סיימתי במקום השלישי".

     

    נעם סיטבון (צילום: אפי שריר)
    "מדהים בעיניי שרוב אלופות העולם הן נשים"(צילום: אפי שריר)

     

    ובכל זאת הבנתי שאין הרבה נשים שעוסקות בזה, למה?

    "אני חושבת שזה מגיע מההיסטוריה, כי התפתחות הרכיבה התחילה ממלחמות וזה מערב גם עבודה פיזית, כמו הרמת אוכף. יש גם סיכונים, כמו ליפול מהסוס ואולי הגברים הם פחות פחדנים, ולכן עדיין המצב ככה, אבל מתחילים לראות

    שינוי כשיותר ויותר נשים עוסקות בענף והבלאנס הטוב אצל נשים עוזר בסופו של דבר כי הסוס מגיב יותר טוב, למרות שאנחנו רצות יותר קשוח ומתאבדות על המסלול, אולי אפילו יותר מהגברים".

     

    אפרופו מעורב, ציפור קטנה לחשה לי שהכרת את בן הזוג שלך יאיר אלימי במרוצים.

    "את יאיר הכרתי בתחרויות האחרונות בעונה הקודמת, הוא מתחרה כמוני באקסטרים והוא תותח. עכשיו אנוחנו אפילו עוברים לגור ביחד. הוא מאמן נבחרת וגם מתחרה בעצמו. הוא היה באוסטרליה כדי ללמוד את המקצוע. הוא עושה מה שאני עושה וזה כיף שהוא יכול להבין את זה. למרות שלא יצא לנו עדיין להתחרות אחד מול השני, יש הרבה תחרות בינינו מי יותר טוב".

     

    אז רוכבים לעבר השקיעה?

    "ברור, דוהרים לעבר השקיעה".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים