ואז הילדה אמרה שהיא טסה עם חברות

אם בעבר הסתפקנו בתיק קטן, שק שינה ומאה שקלים כדי להעביר לילה בכינרת, הילדים שלנו כבר רוצים לטוס לחו"ל, לשהות בבית־מלון או לפחות במוטל איכותי, ולהרגיש מבוגרים אמיתיים. הטיול יכול להיגמר רע אם לא מתכוננים כראוי, אבל זו יכולה להיות גם חוויה חיובית ומשמעותית למתבגרים.

תם עידן. היה נחמד וגם נעים (בחלק מהזמן) לטוס עם הילדים לטיול משותף: קצת תרבות, קצת אתרים היסטוריים, הרבה בילויים, הרבה ג׳אנק פוד, ובעיקר תוכניות שאנו, ההורים, היינו אחראים עליהן.

קראו עוד:

מה ההורים לא מבינים על הזהות המינית של המתבגרים?

גיל ההתבגרות - כבר בגיל עשר

14 משפטים שלא אומרים לילדים כשכועסים

משגדלו הילדים, נסיעה לחו"ל עם ההורים נראית לחלקם כמו סיוט מתמשך. הרי הדבר האחרון שהם משוועים אליו זה שנאמר להם מתי לקום, איפה להיות כל היום ומתי לחזור למלון לישון. 

ואז הם מטילים את הפצצה: "אני נוסעת לחו"ל עם חברים אחרי הבגרות האחרונה". האינסטינקט ההורי שלנו הוא לסרב ומיד, הרי אין לנו באמת שליטה על מה שיקרה שם.

פחות בקטע של ההורים(צילום: shutterstock)

תסריטי הבלהות כבר מעורבבים לנו בראש, יחד עם כותרות העיתונים: שכרות, סמים, אונס, מחלות, היתקלויות עם החוק וחטיפות. זה לא הילד שלנו (כמובן - הוא מחונך), זה הפחד מהעובדה שהוא "נגרר". למה להכניס ראש בריא למיטה חולה? אומרים "לא" וזהו. אתם רוצים שהוא יגדל להיות עצמאי, נכון?חוויות מעין אלה הן חלק מהדרך לבגרות אמיתית, ואין מנוס מזה. בואו נעשה סדר:

1. סמכו על האינטואיציה שלכם

לאפשר או לא לאפשר? הוא כבר בגיל הנכון? אם הוא בן 15 כמובן שאין על מה לדבר, אבל אם היא בת 17 וחצי ודי אחראית, יש לה רישיון נהיגה, בעוד כמה חודשים היא מתגייסת לצבא וכבר תישא נשק - באמת נכון למנוע את זה ממנה? הרי דקה וחצי אחרי גיל 18 היא כבר לא תשאל אותנו, אלא פשוט תודיע. גם אז, אם אנו לא חושבים שהיא עדיין לא הגיעה לגיל המתאים (עבורה) - ממש לא חייבים לעזור במימון הנסיעה.

גיל הוא מושג טריקי. כולנו מכירים גם בני 24 שלא היינו מאשרים להם אפילו להוציא את הכלב שלנו לטיול, ומנגד - בני 16 מאֹד אמינים ואחראים. גיל הוא בהחלט לא ראוּת הכל.

2. אמור לי מי הם חבריך

מיהם החברים איתם המתבגר נוסע? חברי ילדות של שנים? אתם מכירים אותם ואת האופי שלהם? את הוריהם? מומלץ לארגן פגישה של ההורים לקראת הנסיעה.

על הדרך טפלו גם בפרטים טכניים כמו לארגן במייל אחד את מספרי הטלפון של ההורים, לעשות ביטוח משותף, לצלם את הדרכונים ולסכם את פרטי הטיסות והנסיעות.

3. תקציב

 הילדים רצו להיות מבוגרים, לא? בבקשה. זה הזמן שילמדו על בשרם את המחיר הפיננסי של החיים הטובים. לא מומלץ לממן עבורם את כל הטיול. תנו להם לעבוד ולחסוך למען המטרה הזו, אין שיעור טוב מזה. אפשר כמובן להודיע מראש על התקציב אותו אנו מסכימים לתת, וכך הם ידעו להיערך מבחינת עבודה, חיסכון, וסדרי עדיפויות.

עזרו להם בתכנון התקציב והזכירו להם להשאיר לפחות 15% כתקציב חירום על כל מקרה שלא יבוא. אפשר גם להחליט על מזומן כתשלום שוטף בחופשה, ועל כרטיס חיוב טעון מראש בסכום מסוים (לא כרטיס אשראי) שישמש במקרה חירום, ורק לאחר אישור טלפוני שלכם. המליצו להם לא להסתובב עם כל הסכום על גופם, אלא לצאת מהמלון עם סכום שיתאים להוצאות היומיות.

עזרו להם בתכנון התקציב(צילום: shutterstock)

4. שיחה על סיטואציות אפשריות

הכוונה היא לא לחובת שיחה/הודעה בכל לילה, כשהם כבר בחדר במלון (זה ברור מאליו), אלא לשיחה מקדימה על סיטואציות אפשריות ותגובות אליהן, לחץ חברתי וסכנות.

שאלו את ילדיכם: מה קורה אם מישהו מקיא ורוצה מיד לצאת מהמועדון שהרגע הם שילמו 20 יורו כדי להיכנס אליו? (לפחות חבר אחד יוצא איתו). מה קורה אם מישהו שתה יותר מדי ועושה צרות שגובלות בהיתקלות עם החוק? (להשקות אותו במים וישר למלון).

מה קורה אם מישהו מאבד את הארנק? (כולם עוזרים בחיפוש. לא מוצאים? להתקשר להורים. מחובתכם לא לדכא את האווירה). ומה אם פתאום נעלמה חברה ליותר מחמש דקות בשירותים? (לא להתפצל. גם לא לדקה!).

ואם מתחיל גשם שוטף והתוכניות חייבות להשתנות? (מכינים מראש תוכנית לבילוי במקום סגור). ומה לגבי יחסי מין? אל תטאטאו את השיח אל מתחת לשטיח, ומנגד - אל תעשו מזה דרמה גדולה: צרו שיח פתוח ודברו על כך שטיול בחו"ל מזַמֵן כל מיני אפשרויות ובינהן גם יחסי מין.

הזכירו להם שזכותם לסרב, בכל שלב, לקיום יחסים אף אם הסכימו לכך עשר דקות קודם לכן. שלא ירגישו בושה ופשוט יסרבו אם לא מרגישים בנוח. כמו־כן, הזכירו את חשיבות שימוש באמצעי־מניעה. זה המקום לומר להם שהאחריות לאמצעי־המניעה היא עליהם, לא משנה מה אומר להם הפרטנר/ית.

לכתבות נוספות - הייכנסו לפייסבוק הורים של ynet

באווירת החופש, למתבגרים יש פרשנות מרחיקת לכת לעניין הגבולות. הבהירו להם שכל ניסיון לחרוג ממה שבטוח - טומן בחובו מחיר שעליהם לשלם, אז לא כדאי להתפתות. אפשר להראות להם כתבה או שתיים על וונדליזם שבני נוער השאירו אחריהם באילת או בחו״ל, והמחיר (ולא רק הפיננסי) שהם הצטרכו לשלם על כך בדיעבד. למרות כל האמור, שדרו להם שאתם סומכים עליהם (לא להטיף! זה רק סוגר אותם ואז הם כבר לא קשובים).

זכרו שסירוב נחרץ לא הופך אתכם להורים רעים. במקרים רבים דווקא נתינת ההסכמה טרם הזמן דווקא עשתה יותר נזק מתועלת. במידה והסכמתם, שוחחו עם ילדיכם באופן פתוח על הסכנות האפשריות ועל אופן התגובה שלהם.

אם זה נכון, הזכירו להם שיש להם אינסטינקטים טובים ושתמיד יסמכו על תחושת הבטן שלהם, גם אם זה דורש אומץ לסרב ולעמוד על שלהם מול הלחץ החברתי של חבריהם.

אמרו להם שמדינה זרה זה לא המקום להתנסות בכל הדברים החדשים שהם עדיין לא מכירים. אתם מכירים את ילדיכם הכי טוב.

אם הם לא עונים על רוב הקריטריונים האלה, הם כנראה עדיין לא בשלים לטיול בחו"ל. אל תאפשרו להם. פשוט אמרו לא. הֱיו עקביים בכך, ולא משנה כמה לחץ הם מפעילים עליכם. תמיד יהיה להם את אילת.