מרסי, טוני פארקר

קריירה נהדרת. טוני פארקר וגרג פופוביץ'(צילום: AP)

"זה היה אסון. הייתי גרוע בטירוף. וכשזה הסתיים, הייתי בטוח שחלום ה-NBA שלי הסתיים גם הוא".

כך, פחות או יותר, התחילה הקריירה של אחד השחקנים הגדולים והמשפיעים בעולם הכדורסל בדור האחרון, בחור ששיחק חלק מרכזי בזכייה בארבע אליפויות במדי אחת השושלות המפוארות שיצרה הליגה. התיאור הוא של אימון הניסיון הראשון של טוני פארקר בסן אנטוניו ב-2001, בקיץ בו ניסה לפרוח מהקן של ראסינג פריז ולנחות ביבשת שממערב. למרבה המזל, האימון הזה לא גמר אותו סופית, והוא המשיך בכל הכוח עד הפרישה אתמול בגיל 37.

מערכת יחסים לא פשוטה. פארקר ופופ(צילום: AP)

מדוע האימון ההוא היה כל כך טראומתי? בגלל שגרג פופוביץ' רצה לבחון את מידת המוכנות של הרכז הצרפתי, והנחית עליו שחקן עבר בשם לאנס בלנקס שעשה ממנו צחוק. פארקר עזב את האולם מתוסכל, ודי הופתע כשפופ נתן לו, כדבריו, "הזדמנות שנייה לעשות רושם ראשוני". כפי שכתב פארקר ב"פליירס טריביון": "הוא הזמין אותי לעוד אימון, ועשיתי הכל כדי לא להרוס את זה. הראיתי כמה מהדברים שאני יודע לעשות, ומי יודע, פתאום שמעתי את המשפט: 'עם הבחירה ה-28 בדראפט 2001, סן אנטוניו ספרס לוקחת את טוני פארקר מראסינג קלוב פריז, צרפת'".

הסיפור לא מפתיע אם לוקחים בחשבון שבארה"ב כבר פורסם בעבר שהחשש היחיד של פופוביץ' מבחירה בפארקר הייתה שמדובר בשחקן רך מדי. באותו אימון שני הוא כבר הביא שחקנים אותם כינה "בריונים" כדי להקשות כמה שיותר על הילד בן ה-19 ולראות אם הוא מסוגל לעמוד באתגר. יכול להיות שבאותו אימון הדברים עוד לא היו מושלמים, אבל פופ תמיד ידע לראות קדימה. בסופו של דבר הוא קיבל שחקן נחוש, שבכל חדירה לסל הוכיח שהרכות היא ממנו והלאה.

נשאר סימן שאלה בספרס. פארקר וטים דאנקן(צילום: AP)

אותה מערכת היחסים בין המאמן לרכז שלו תמיד התנהלה סביב הציר הזה, של דרישות קיצוניות וניסיון חוזר ונשנה של פארקר להוכיח את עצמו. פופ היה קשה מאוד עם הצרפתי, צרח עליו, ביקר אותו, ותמיד כדי להוציא ממנו את הכדורסל הכי טוב שאפשר. כשפארקר כבר עבר לשארלוט בעונתו האחרונה, חברו החדש לקבוצה קמבה ווקר אמר: "יש לו כאן יותר חופש ממה שהיה לו בסן אנטוניו".

"מדהים איך שהוא מדבר עם אנשים"

ובזמן שטים דאנקן נהנה ממעמד של סופרסטאר שלא הוטל בספק לאורך השנים בספרס, ראשי המועדון תמיד נשארו עם סימן שאלה כלפי פארקר. כשהיה בתחילת דרכו הם עדיין ניסו להביא את ג'ייסון קיד להשלים את הפאזל, וב-2011 אפילו שקלו להציע אותו ליוטה תמורת דווין האריס. הוא ידע הכל, שמע הכל, ועדיין נשאר קשור בכל נפשו לטקסס.

מה בסופו של דבר היה הנתון המכריע שהפך אותו לכל כך חשוב עבור הספרס? מייק בודנהולזר, מאמן מילווקי ועוזר המאמן של סן אנטוניו במשך שנים ארוכות, ניסה להסביר: "הוא מבין מה הם כל הדברים הקטנים הדרושים בשביל ניצחון, ובאימונים, בתרגולי וידיאו ובחדר ההלבשה, יש לו דרך מיוחדת להעביר את המסר שלו. מדהים איך שהוא מדבר עם אנשים".

פארקר וקמבה ווקר(צילום: MCT)

בסופו של דבר, סן אנטוניו לא הייתה זקוקה לרכז עם אגו ענק. אולי פארקר לא היה השחקן הקשוח ביותר או הצלף היציב ביותר, אבל כל מי שמסביבו הפך לטוב יותר בזכותו, והשילוב בין המנהיגות הטבעית לרצון להראות לכולם שהוא ראוי הפך אותו לאיש שפופ סמך עליו עם הכדור בשנים הגדולות של סן אנטוניו. לא היה מתאים ממנו לנהל סגל מוכשר שבנוי על כדורסל קבוצתי, בו צריך להרגיש בכל רגע נתון מי השחקן שצריך את הכדור.

דיברנו הרבה על המנטליות, על החוסן, על הקשיים, אבל צריך לדבר גם על דבר פשוט במיוחד: טוני פארקר היה שחקן כדורסל מעולה, שייכנס בעתיד להיכל התהילה. הזריזות שלו הייתה מפחידה, והשומר לא ידע מה קורה עד שהליי-אפ כבר הפך לשתי נקודות. היד שלו הייתה מטורפת יותר מאשר הראה בדרך כלל, ורק ברגעים מיוחדים כמו יורובאסקט 2013, בו סחף את צרפת לזכייה כמלך הסלים, אפשר היה לראות את היכולת שלו כגו-טו-גאי.

טוני פארקר ואשתו בעבר אווה לונגוריה(צילום: AP)

לפני מספר חודשים חסוס גומז מ"SB ניישן" כתב כי למעשה הגדולה האמיתית של פארקר הייתה בכך שהקריב את עצמו למען הספרס, וידע להיות חלק ממערכת במקום לזהור לבדו בקבוצה אחרת. יש בכך הרבה מן האמת, כי נראה שלפעמים פארקר גם היה השעיר לעזאזל, וזה שסומן ראשון כאשר המספרים שלו ירדו.

פארקר תמיד היה שונה מהם, מדאנקן וממאנו ג'ינובילי. החיים הפרטיים של דאנקן היו סוד כמוס, בעוד פארקר התחתן עם כוכבת הטלוויזיה אווה לונגוריה, בגד בה עם אשתו של חברו לקבוצה ברנט בארי, התגרש, התחתן מחדש, הוציא אלבום היפ-הופ והסתובב עם סלבריטיז. אבל יכול להיות שהוא היה צריך להוציא את הצד הזה באישיות שלו כדי שעל הפרקט הדברים ייראו אחרת. הרי אחרי הכל, חיי הזוהר לא קורצים לו כיום, והוא סיפר שהוא מעוניין לחזור לגור בסן אנטוניו השקטה.

טוני פארקר הוא בדיוק האיש שאפשר לומר עליו: היו שחקנים גדולים ממנו, אבל לא היה מישהו בדיוק כמוהו. הוא השאיר חותם עצום על הליגה בזכות חוכמת המשחק הייחודית שלו, ובשורה התחתונה, למרות העליות והמורדות, הוא יכול לפרוש מבלי שאיש יאמר שהוא לא מיצה במאה אחוז את הטיול שלו ב-NBA.